וואו, אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה היה לבארסה משחק כל–כךגרוע. אה, רגע.
טאטה אמר אז שהוא לא הכין את הקבוצה כמו שצריך. או–קיי. נו, אזמה הוא יגיד עכשיו? מאמן טוב קורא מהלכים מראש, עושה פעולות כדילמנוע תקלות שעתידות לקרות בהמשך, ואנחנו לא רואים את זה, ולאבפעם הראשונה העונה. גם אם כבר נפלת – בסדר, קורה – אתה לאלומד לקח? יסתכלו עכשיו על ההרכב ויגידו את מי כבר היה אפשרלהכניס לשם כשהסגל גם ככה חסר. נכון, השמיכה קצרה והמשחק עםהשינויים די מזערי, אבל לא ייתכן שהקבוצה תעלה באותה גישה,פעמיים (יותר, אבל עזבו) בתקופה כל–כך קצרה. כן, אפשר למצוא לא מעט תירוצים (וחלק גם יהיומוצדקים) – משחק אחרי פגרת נבחרות, משחק חוץ, המקרה של אינייסטה, מגרש פח, בונקר של היריבה –אבל זה לא יכול להסביר תצוגה ביזיונית שכזו. למה אתם מחכים? שהגול יגיע במקרה?!
תבואו ותגידו שהשחקנים נראו פח וזו לא רק אשמתו של המאמן, אוקיי, אז למה הוא לא מחליף אותם?הטענה הכי גדולה שלי לטאטה זה הקיבעון שלו. גם אם לא הולך, הוא לא שובר את הכלים וזורק למגרששחקנים עם חילופים מוקדמים. למה? בשביל מה לחכות? אתה רואה כבר מההתחלה שזה לא הולך, אזבשביל מה? החילוף הראשון היה צריך להיערך לא בדקה ה-61, אלא הרבה הרבה לפני. הייתי עושה אותועוד במחצית הראשונה (אבל מתפשר גם על אחרי ההפסקה) ומכניס את אלכסיס במקום צ‘אבי. אני מת עלצ‘אבי, אבל במשחקים האלה אין שום סיבה להחזיק אותו על המגרש בשביל עוד פס ועוד מסירת רוחב.
אין שום ויכוח שהסגל צריך ריענון רציני, כלומר הרבה יותר מאשר טר שטגן+בלם (משהו שאני לא רואהקורה, אגב, אבל נשאיר את זה לקיץ), אבל גם עם מה שיש עכשיו, צריך לרענן. כבר תקופה שהקבוצהנראית כאילו לא מעניין אותה לשחק, כל–כך הפוך מהאופי של הקפיטן, דווקא בשבוע שהוא אומר שלום. אזמה עושים? המינימום זה לתת לשחקנים ה“רעבים” לשחק, כאלה שרוצים להוכיח. אם אני המאמן –ולמרות שכל משחק לגופו ורוטציות נקודתיות (בלבד!) – אני לוקח את בארטרה, מונטויה, סרג‘י רוברטו,אלכסיס (וניימאר) כבאנקרים בהרכב. שחקנים שיבואו לאכול את הדשא, או הכי קרוב לזה. אליהם כמובןלהוסיף את אלבה, בוסקטס, ססק, אינייסטה, מסי וכו‘. בסיטואציות מסויימות גם אפלאיי, שירצה לנצל כלצ‘אנס, יכול לבוא בחשבון.
אולי אני לא כל–כך אובייקטיבי כשאני מדבר על הצעירים כי אלה שחקנים שאני עוקב אחריהם כמה שניםורוצה שהם יקבלו הזדמנויות (כל מקרה לגופו), אבל לא באמת אכפת לי. תסובבו את זה איך שתרצו, אבלבשורה התחתונה – הרכב עם הצעירים שהזכרתי אולי יהיה פחות נוצץ, אבל הקבוצה שתעלה על המגרשתהיה הרבה יותר “בריאה“, ואנחנו נראה סוף סוף קבוצה שבאמת רוצה.
ספציפית להיום, זה היה משחק מזעזע של כל הקבוצה. אני אקח אחד לדוגמא – ניימאר. כולם ידברו עלהאיבודים שלו, הדריבלים שלא הצליחו וכו‘, אבל הוא לפחות ניסה. זאת הגישה שאני רוצה משחקניםבקבוצה שלי (אינייסטה אלוף בזה, אגב) – כל הזמן לנסות מחדש, גם אם לא הולך. עכשיו קחו את מסי.הגיע לכמה הזדמנויות, החמיץ, בסדר, זו לא הבעיה שלי. מה שכן מפריע לי זו הנונשלנטיות שלו, הרוגע,האדישות. כשהקבוצה שלו צריכה אותו יותר מכל, ב-80% מהמשחק הוא מסתובב באמצע ליד צ‘אביבמקום להתחיל לעשות דברים בכח, למעלה. המונדיאל המציק הזה זו וואחאד בעיה (מי שמתכחש לזהמוזמן לחזור לכדור הארץ), אבל יאללה – בוא, קח כדור, תעשה דריבל. פעם, פעמיים יקחו לך, אז פעםשלישית תצא מזה עבירה ומצב לגול.
אני אופטימי מטבעי, אתם יודעים, אבל איך אפשר להישאר כזה כשהקבוצה משחקת ככה? רק שפיקה לאיגיד – אחרי שהפער מרעל יהיה 4 (ויש גם את אתלטיקו) – ש“אנחנו יכולים לנצח בקלאסיקו“. לא אומרשלא, אבל מה זה יעזור לסיכויי האליפות אם שבוע אחרי זה נשמוט נקודות בדרבי?
ביום רביעי בבוקר אני אהיה על המטוס לברצלונה ואני מקווה שלפחות הקאמפ והיריבה יוציאו אתהשחקנים מהאדישות הזו. לא באמת מעניין אותי איך, רק שזה יקרה. מצדי שכולם יעמדו בטור בחדרההלבשה, ופויול יעבור לחלק להם כאפות. תתעוררו כבר, בחייאת רבאק.
