משחק ראשון בוונדה מטרופוליטנו, מבחן גדול ראשון בליגה העונה, הסתיים בחילוץ נקודה הודות לשער מאוחר של לואיס סוארס. בארסה שמטה נקודות בפעם הראשונה העונה בליגה, ובשיא הכנות, תיקו אצל אתלטיקו מדריד אחרי פגרת נבחרות זו תוצאה שאפשר להיות מרוצים ממנה, בעיקר אם בארסה לא תמעד נגד קבוצות אמצע ותחתית הטבלה, כפי שקרה בעונה הקודמת.
ואלוורדה הדהים את כולנו כאשר בחר לפתוח בהרכב עם אנדרה גומש, אחרי שקיבל פירורי דקות מתחילת העונה ונראה שהוא לא רצוי בקבוצה כלל. הוא עשה זאת כשיש אופציות הרבה יותר טובות בסגל – דניס, דאולופאו, סרג’י רוברטו ופאוליניו, שכל אחד מהם הוכיח שהוא ראוי יותר למקום בהרכב גם במשחק קשה כזה. חלק מהבעיה בהצבתו בהרכב, במקביל לכך שלואיס סוארס ומסי מאיישים את האמצע ואינייסטה מוצב באגף שמאל, זה שאין לבארסה אף קיצוני, אף שחקן שימתח את ההגנה הגם-ככה צפופה מאוד של אתלטיקו מדריד, שחקן שיקשה על פיליפה לואיז או חואנפראן עם מהירות וכדרורים. אנדרה גומש, בייחוד עד הכניסה של דאולופאו, היה בגדר נעלם גדול, שחקן שמפחד להתקרב לכדור או בכלל לאזור המשחק. תוסיפו לכך משחק חלש של ראקיטיץ’, וזה הרגיש לעתים שבארסה משחקת עם 9 או 10 שחקנים, עם קישור חלש מאוד שלא תורם מספיק לא בהגנה ולא בהתקפה, ובשל כך מסי נאלץ פעמים רבות להגיע עד בוסקטס כדי ליזום משהו חיובי בהתקפה של בארסה. מתבססת הרגשה חזקה שאם בארסה הייתה עולה עם קיצוניים אמיתיים וללא גומש, אולי היינו חוזרים הביתה עם 3 נקודות.
במחצית הראשונה ראו בבירור את הקושי של בארסה עם הקישור החלש שלה, כשאתלטיקו ביטלה בקלות את בארסה והגיעה למצבים מעולים שטר שטגן הציל בגבורה רבה, עד אותה בעיטה נפלאה של סאול. מאז השער לטר שטגן הייתה פחות עבודה, ומי שהיה האחראי העיקרי לכך הוא אומטיטי עם עוד משחק חזק כסלע, כשמלפניו בוסקטס היה פנטסטי כהרגלו הן בעצירת ההתקפות של היריבה והן בבניית המשחק.
במחצית השנייה בארסה השתפרה והייתה ראויה לשער השוויון, וזאת למרות חילופים מרימי גבה של ואלוורדה. גומש עם 90 דקות במשחק הזה, ראקיטיץ’ עם 80 דקות, אינייסטה מוחלף… במשחקים קודמים הייתה תקווה שנראה מאמן שלא מפחד לעשות שינויים מוקדם כשדברים לא הולכים, אך במשחק הזה נראה שאנו עדים ללפחות אחת מהתחלואות של רוב מאמני הכדורגל בעולם: אגו, עקשנות או סתם אי-הבנה של המשחק.
בסופו של דבר אחד החילופים היה יותר ממשתלם, כשרוברטו בישל לסוארס את שער השוויון. סוארס, גם כשהוא נזרק באגף, גם עם ציסטה בברך, גם כשרואים עליו שהוא לא בכושר ומפשל בפעולות רבות שלו, תמיד ייתן את כל הנשמה ובסוף ישתיק את כל השונאים.
לפני שאני מסכם, מילה על השיפוט של מתאו לאוס. ידענו שמדובר בשופט שמתיר משחק אגרסיבי, וזה לגיטימי. גם בארסה התחמקה מכך שישרקו לעבירות נגדה בזכות זה. אך העיוורון שלו גורם לרבים מאיתנו לתפוס את הראש כמו מסי בתמונה פה. העבירה של גבי על מסי בקצה הרחבה, הנגיעה של סאביץ’ שבקלות הייתה יכולה להישרק כעבירת-יד ופנדל לזכות ברצלונה, ועוד כל מיני מצבים מוזרים בהם שחקני בארסה מוצאים עצמם על הרצפה, ללא מענה של השופט. זו עונה שלישית ברציפות שהוא שופט את אחד המפגשים בין בארסה לאתלטיקו, בנוסף לכך ששפט את שני המשחקים בעונת 2013/14, כשבשני פסל שער שהיה עשוי להביא לבארסה את האליפות. כמובן, מדובר בצעד כשר, אבל כזה שמעלה ריח רע מאוד. חסרים שופטים בכירים בספרד?
נקווה שהמעידה הזו היא חד-פעמית, כזו שקרתה כי פגשנו יריבת-על קשה מאוד, ובמשחקים נגד הקבוצות החלשות יותר נשכיל לצבור את הנקודות, להבדיל מהעונה הקודמת, כי זה מה שמכריע אליפויות בסופו של דבר. בארסה תארח ברביעי בערב את אולימפיאקוס, לפני שבשבת תארח את מאלגה מתחתית הטבלה. הזדמנויות טובות לנשום קצת אוויר לפני משחקים מאתגרים אצל בילבאו או נגד סביליה.
ההרכב:
טר שטגן
סמדו (רוברטו), פיקה, אומטיטי, אלבה
גומש, ראקיטיץ’ (פאוליניו), בוסקטס, אינייסטה (דאולופאו)
מסי, סוארס
