הסיקור: בארסה 5 – 0 אספניול

דרבי חגיגי. תצוגה מרשימה של ברצלונה הניבה מאניטה על היריבה העירונית אספניול, עם שלושער של מסי ושערים בודדים של סוארס ופיקה. השמחה גדולה יותר כשמסתכלים על התוצאות של הקבוצות ממדריד, ששיחקו לפנינו, וכעת הפער בינינו לבינן עומד על 4 נקודות. אחרי 3 מחזורים בארסה שומרת על מאזן מושלם עם 0 ספיגות. אך אליה וקוץ בה: הניצחונות האלה פוגעים בסיכויים של אגוסטי בנדיטו להדיח את ההנהלה של ברתומאו. בנדיטו החל באיסוף החתימות לקיום הצבעת האי-אמון ביום שישי, ויש לו עד סוף החודש להגיע לכ-16,500 חתימות. אתמול מחוץ לקאמפ נואו הוצבו אוהלים עם עמדות חתימה, ונראה שהיו תורים ארוכים של אנשים שרוצים לחתום. ברם, די בטוח שכמות מכובדת של סוסיוס יסונוורו מהניצחונות הנוצצים ומהעובדה שאנו מסתכלים על המדרידאיות מלמעלה ויאמרו לעצמם: למה לתקן את מה שלא מקולקל? הניצחון על אספניול, מתוק ויפה ככל שיהיה, לא מקטין ולו במעט את הבעיות שעדיין קיימות בהרכב, בסגל ובמועדון שלנו.

למרות כל החששות ממשחק מעצבן אחרי פגרת נבחרות בה חלק מהשחקנים הותשו מעבר לאוקיינוס, למרות כל מאמציה של אספניול, היא פשוט לא מצליחה לעצור את הרכבת הדוהרת של ברצלונה במשחקים האחרונים ביניהן בקאמפ נואו. במרכז המשחק עמדה עוד תצוגת מופת של המאסטרו הארגנטינאי, שלא הותיר שום זכר לתוצאות המאכזבות של ארגנטינה וכבש שלושער ראשון בליגה מזה שנה וחצי. ואלוורדה עלה עם הרכב די חזק, עם לואיס סוארס בחוד שבקושי התאמן פעם אחת עם הקבוצה, עם ראקיטיץ’ שחזר עם כאבים מנבחרת קרואטיה, עם אינייסטה הבלתי נגמר אחרי ששלט במשחקים נגד איטליה וליכטנשטיין, עם סמדו ודאולופאו באגף ימין, כשדמבלה ופאוליניו מחכים על הספסל להזדמנות הראשונה שלהם לשחק בקאמפ נואו.

La imagen puede contener: una o varias personas y personas practicando deporte

השליטה של ברצלונה במשחק הייתה מוחלטת מהדקה הראשונה, והיא הגיעה בקלילות לרחבה של אספניול מספר רב של פעמים. מדי פעם ראינו את אספניול סוגרת חזק, עומדת מאורגן, אבל ההתקפה הברצלונאית מצאה פרצות פעם אחר פעם. למרות זאת, נדרש לא מעט מזל כדי להזיז את לוח התוצאות. השער הראשון של מסי, מבישול חד כתער של ראקיטיץ’ דרך קווי ההגנה הצפופים של אספניול, היה בעמדת נבדל ברורה. השער השני שלו נולד במזל לא קטן, כשהכדור פגע בשחקן הגנה של אספניול ואפשר לאלבה לבשל בקלות. על אף הצבתו של לואיס סוארס בהרכב, מסי נותר בעמדת החלוץ המזויף, מטייל לו באמצע המגרש וזורע הרס בכל נגיעה שלו בכדור. סוארס, פעלתן כמו תמיד וללא זכר לפציעה שהייתה אמורה להשבית אותו לחודש, לא הפסיק לנוע מהמרכז לאגף וחזרה, לעתים משאיר את אלבה לחרוש את האגף לבדו, וזה עזר מאוד לפתוח את ההגנה הכחולה-לבנה.

אספניול עוד הייתה קרובה מאוד לצמק את התוצאה עם בעיטה של פיאטי, אך למרבה מזלנו הוא פגע רק בקורה. במחצית השנייה המגמה המשיכה, עם דומיננטיות של בארסה וחוסר אונים של אספניול ליצור משהו מנגד. אלבה, ששיחק נפלא באופן כללי, ביצע טעות חמורה ונתן לפיאטי הזדמנות שנייה לצמק, ושוב המזל פעל לצד שלנו, והוא בעט החוצה. שתי הבעיטות הללו של פיאטי הן סיכום כל האיומים של אספניול לעבר שערו של טר שטגן, שכבר משחק שלישי רצוף שומר על רשת נקייה.

מסי לא רדף אחרי השלושער, הוא חיפש לפרגן ללואיס סוארס, אבל שוב טיפת מזל ואלבה במיקום טוב ועם בישול שני במשחק סידרו למסי שלושער מספר 38 במדי ברצלונה. זמן קצר אחרי זה כולנו נרגשנו מאוד לראות את עוסמאן דמבלה נכנס כמחליף ועורך את הופעת הבכורה שלו כשחקן ברצלונה. הופעתו הייתה רחוקה משלמות, ראו את ההתרגשות על רגליו, אך כמה שכניסתו מלהיבה, מוסיפה תקווה ואופטימיות – והקהל בקאמפ נואו התייחס בהתאם, העניק לו קבלת פנים חמה מאוד. המשחק התקרב לסופו ובארסה לא הורידה את הרגל מהגז, ההיפך. ראקיטיץ’, שהיה בכל מקום במגרש פחות או יותר והכתיב את הקצב בקישור, התכבד בבישול שני במשחק, הפעם הרמת קרן לראשו של פיקה שנגח פנימה שער שהוא כמו אגרוף לבטן של אוהדי אספניול שדואגים להקניט אותו ואת שאקירה בכל הזדמנות. החגיגה לא עצרה כאן, ודמבלה נכנס לסטטיסטיקה עם בישול ללואיס סוארס, וכך נסגרה לה מאניטה על אספניול.

אם כן, אפשר בהחלט לשמוח ממה שחווינו אתמול. מעידות של היריבות הישירות שלנו על תואר האליפות, ניצחון מרשים בדרבי וחשוב לא פחות, איסוף החתימות לקיום הצבעת האי-אמון. כפי שאמרתי בפתיחה, אני חושש במידת מה שהניצחונות הללו יפגעו בהצלחת התהליך, אבל זו רק תחושת בטן לא מבוססת במיוחד. בכל אופן, עוד יומיים נחזור לליגת האלופות כשנארח את יובנטוס בקאמפ נואו. אתגר הרבה יותר גדול וקשוח משלושת משחקי הליגה שחווינו. נקווה שארנסטו ואלוורדה וחניכיו ידעו לעשות את ההתאמות, את עליית הרמה שדרושה כדי להתמודד עם אלופת איטליה וסגנית אלופת אירופה.

ההרכב:

טר שטגן

סמדו, פיקה, אומטיטי, אלבה

ראקיטיץ’, בוסקטס (פאוליניו), אינייסטה (גומש)

דאולופאו (דמבלה), מסי, סוארס

סאני

הדם שזורם בעורקיי אדום-כחול. האהבה לבארסה במקום הראשון, והחלק האהוב עליי בה הוא ההיסטוריה של המועדון.

מה אוהדי בארסה אומרים


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

בארסה מאניה בפייסבוק

הסקר השבועי

בארסה מאניה באינסטגרם

האפליקציה שלנו