חגיגת כדורגל בצבעי הבלאוגרנה. אמש בארסה הציגה את אחד ממשחקיה הטובים ביותר העונה, עם כדורגל שמח, צבעוני וחי שלא השאיר לסלטה ויגו שום סיכוי. מאניטה חלומית שגורמת לכל אוהדי בארסה לשמוח ולחייך כמו שצריך. הניצחון הזה משאיר את בארסה במקום הראשון בסוף המחזור ה-26, כשלריאל מדריד עדיין משחק חסר נגד אותה סלטה ויגו. המשחק הזה גם מהווה חזרה גנרלית לקראת הגומלין נגד פ.ס.ז’, בו בארסה תצטרך תצוגה ותוצאה דומות למה שראינו אתמול כדי להעפיל לרבע גמר ליגת האלופות.
על המשחק עצמו פיקד, כמו תמיד, מסי, שהבקיע שניים, בישל שניים ובישל את הבישול בעוד אחד. השער הראשון של מסי פשוט תענוג לצפייה, הדרך בה ביטל שני שחקני הגנה לפני שגלגל מחוץ לרחבה ממלאת את הלב באושר. סגנו של מסי, ניימאר, חרך את האגף לכל אורכו והוא השלים 11 (!) דריבלים מוצלחים. ההקפצה שלו מעל השוער בשער השני הייתה קסומה ביותר. טאץ’ קטן ועדין שמשאיר את השוער כדחליל אומלל. לצערנו השער השלישי היה בנבדל די ברור, אך לא מדובר במשהו שהשפיע על הלך המשחק, וכמובן, אף אחד לא יזכור את הפנדל שהגיע לבארסה במצב של 0-0. דקות ספורות לאחר מכן סמואל אומטיטי הנהדר התכבד בשער בכורה במדינו, ולסיום מסי פרץ וחתם את המסיבה עם שער חביב.
לואיס אנריקה לקח את התבוסה לפריז קשה מאוד. הוא צפה בו וניתח אותו מכל כיוון והחליט לשנות את השיטה שבה בארסה משחקת. דיברנו על המערך גם במשחקים הקודמים אך כעת זה הזמן לרדת טיפה יותר לעומק. הנקודה החשובה ביותר היא שמדובר במערך דינמי שמשתנה כשהכדור אצל בארסה וכשהוא לא אצלה, ובכל מקרה הוא מאפשר חילופי מקומות תוך כדי ריצה של כמה שחקנים כמו מסי, ראפיניה וסרג’י רוברטו. כשהכדור אצלנו, בארסה משחקת עם 3 בלמים מאחורה. במשחקים הקודמים פיקה היה המרכזי, אך הפעם זה היה אומטיטי דווקא, ופיקה הוזז ימינה בצעד חריג. ככל הנראה זה מעיד על הביטחון של המאמן בבלם הצעיר שלנו, שכן הבלם המרכזי ממלא את התפקיד החשוב ביותר מבין השלושה. השלישי הוא ג’ורדי אלבה, שממעט להצטרף להתקפה ועושה זאת בעדינות לרוב, כדי לא להשאיר בור גדול מדי בהגנה.
בקישור, בוסקטס וראקיטיץ’ לרוב יהיו במרכז, אך ניתן להבחין שסרג’י רוברטו זלג לאמצע גם הוא, בסגנון שמזכיר את פיליפ לאהם בבאיירן של פפ. מסי משחק כקשר התקפי בעצמו וכך יש ארבעה קשרים עם שליטה טובה בכדור. המטרה היא לחזק את העוצמה של בארסה בקישור, אחרי שראינו בבירור את הירידה ביכולת שלו. עמדת המוצא של ניימאר היא אמנם בהתקפה, אך הרבה פעמים נראה אותו יורד למטה באגף שמאל, ולמעשה הוא מחזיק את האגף הזה בכוחות עצמו. לואיס סוארס משחק כהרגלו כחלוץ מרכזי, ומי שמאייש את העמדה הימנית בהתקפה הוא ראפיניה ולא מסי כבדרך כלל.
בהגנה דברים זזים קצת ורואים מערך 4-4-2. סרג’י רוברטו חוזר להיות מגן ימני, ראפיניה וניימאר סוגרים את המגן שעולה להתקפה, פיקה ואומטיטי מתקרבים יותר אחד לשני, ומסי ממשיך לנוח איפה שהיה לפני כן. יש בשיטה כזו מספר יתרונות: 8 שחקנים שמחויבים להגנה ולא 7 כמו מקודם. אלבה תמיד עירני ומוכן, ומהצד השני של המגרש סרג’י רוברטו מקבל חיזוק מקיצוני, משהו שמסי לא נתן במיוחד – אם כי ראוי לציין שהצד הזה עדיין רגיש ופגיע יחסית. השיטה הזו למעשה שמה יותר עומס על ניימאר, שנאלץ לרוץ יותר ממקודם, למלא תפקיד משמעותי יותר ממקודם. במערך 4-3-3 טיפוסי הוא דואג פחות לענייני הגנה, במערך שכזה הוא אחראי יותר. בינתיים נראה שהוא ממלא את התפקיד בהצלחה רבה, הוא נמרץ, רעב ומתמיד בדרך שלו, לפתוח את המשחק עם הכדרור החזק שלו. לשמחתנו הוא גם קינח עם שער. כזה ניימאר אני רוצה לראות. בעונות קודמות הסיומת של ניימאר הייתה כלי משמעותי וקטלני והירידה של ההיבט הזה העונה פוגעת בכל הקבוצה. חשוב מאוד שיחזור להציג את הרמה שהוא מסוגל לה בהיבט הזה.
אני, כמו רוב המשחקים העונה, רוצה להזכיר לכולם: תיהנו ממסי כל עוד אפשר. הוא כבר כמעט עשור נותן על המגרש אינספור רגעים עילאיים, ונותר לנו רק לראות, להתמוגג ולהעריך כל רגע. את השער הראשון שכבש הוא חגג עם תנועת טלפון, ואחרי כמה ספקולציות התשובה התבררה: הוא הקדיש זאת לאחיין שלו. לא, לא לברתומאו (לגבי חידוש החוזה או המאמן הבא) כפי שנרמז. אני רוצה גם לשבח את שחקני הקישור – ראפיניה, ראקיטיץ’, בוסקטס וסרג’י רוברטו. בוסקטס היה ענק. התמנון מבאדיה חילץ, חטף ויירט כדורים בקצב מטורף והוא דחף את הקבוצה קדימה ביעילות. כל השחקנים נראו רעבים ואנרגטיים וזה המפתח החשוב ביותר לתצוגה הנפלאה של הקבוצה.
כעת נותר לנו רק לחלום על קאמבק ביום רביעי…
ההרכב:
טר שטגן
פיקה, אומטיטי, אלבה
רוברטו (אינייסטה), בוסקטס (מסצ’ראנו), ראקיטיץ’
מסי
ראפיניה, סוארס, ניימאר (דניס)
