בסיומו של משחק טוב מאוד של בארסה, הקבוצה העפילה לגמר גביע חמישי ברציפות, הישג יחיד במינו בהיסטוריה של הכדורגל הספרדי. בארסה ניצחה 2 – 0 במסטאיה משערים של קוטיניו וראקיטיץ’, וכך סגרה את המשימה, בנוסף לניצחון 1 – 0 בקאמפ נואו. היו לא מעט קולות של קאמבק מצד המארחים לקראת המשחק, אך בארסה השתיקה אותם עם שליטה כמעט בכל רגע, עם לחץ טוב ועם שערים במחצית השנייה שסגרו את הסיפור.
אני חייב להתחיל עם תשבוחות רבות לאיוון ראקיטיץ’. הסופר סאייה שלנו בתקופה נפלאה, שבאה אחרי תקופה פחות טובה בחודשי הסתיו. השילוב שלו עם בוסקטס היה מושלם אתמול. על כל איבוד כדור של בארסה הם התנפלו בשיא המרץ ודאגו להשיב את הכדור לקבוצתנו. ראקיטיץ’ היה בכל פינה במגרש, יצר מצבים וחילץ כדורים, ולמשחק המצוין שלו הייתה מנת קינוח כפולה. גם פיצץ את אסקיאל גאראי, אקס מדריד, וגם הבקיע את השער השני שלנו.
במחצית הראשונה בארסה התקשתה קמעה למצוא את הקצב הרגיל שלה. נראה שהאשם העיקרי הוא אנדרה גומש, שאולי עוד לא עיכל שהוא עבר מוולנסיה לבארסה. משחק כזה מזעזע שלו לא חושב שיכולתי לדמיין בכלל, ובשנה וחצי שלו אצלנו היו לו די הרבה משחקים בינוניים ומטה. הוא כמעט בישל לוולנסיה גול, הרבה לתקוע את המשחק עם מיקום לא טוב ומסירות לא מועילות.
להבדיל ממנו, מי שרקד על המגרש בכל רגע ופיזר אבקת קסם לכל מקום הוא אינייסטה, איי קרמבה! בעיקר הוא ומסי דאגו שבארסה תשלוט במשחק ושוולנסיה תמשיך לחלום על קאמבק.
ואלוורדה הבין את הטעות שלו עם גומש די מהר. אפילו יותר ממה שהערכתי, כי תיארתי לעצמי שהוא יוחלף רק בדקה ה-60. המאמן לא חיכה יותר מדי זמן והכניס את קוטיניו כבר במחצית, ואיזה הבדל עצום זה היה עבור הקבוצה. המשחק היה זורם ופתוח הרבה יותר, ואיך אפשר בלי האיחוד המרגש של החברים הוותיקים מעיר החיפושיות. מי אם לא לואיס סוארס יהיה הראשון להתכבד לבשל שער לקוטיניו, ועוד איזה בישול זה היה. ממהלך שנראה מטומטם זה נגמר בגול יפה. סוארס לא הסתפק בזה וגם בישל לראקיטיץ’ את השני בסיום עוד מהלך של טנק, וכך הוא יוצר דילמה גדולה בשאלת מצטיין המשחק: איוון או לואיס?
פיקה היה בסימן שאלה של כשירות לקראת המשחק. אם למישהו מאיתנו היה ספק, הוא עלה פצוע וראו את זה בכל תנועת גוף אחרי מהלך קשה שעשה. זה היה מפחיד מאוד. כמה נשמה והקרבה יש לבחור הזה, כנראה למד מפויול דבר או שניים. נתפלל שלא החמיר שום דבר ושיהיה כשיר למשחק הראשון נגד צ’לסי. מינה ערך את הבכורה שלו בקבוצה כמחליף. נוצרת תחושה שוואלוורדה לא סומך עליו עדיין. אפשר להבין את בחירתו לסכן את פיקה בהחמרת פציעה ולא לתת בכורה בהרכב לשחקן חדש, צעיר, חסר ניסיון שבקושי שיחק לאחרונה בגלל פציעה.
אי אפשר בלי מילה על ההצלה של סילסן. חגגתי אותה כאילו הייתה שער לזכותנו! ספקטקולרי. בארסה מחזיקה בשוער שני אדיר, וכמה טוב שהוא לא מתמרמר על מיעוט הדקות שהוא מקבל.
איזה כיף לפתוח את סוף השבוע עם העפלה לגמר, עם שער בכורה של קוטיניו שמשאיר אותנו עם תאבון גדול להמשך העונה. ביום ראשון חטאפה תתארח בקאמפ נואו. אחרי שלושת המשחקים האינטנסיביים נגד ולנסיה ואספניול, זה זמן לרוטציות ולקחת קצת אוויר לנשימה, רגעים בודדים לפני הנסיעה ללונדון.
ההרכב:
סילסן
אלבה, אומטיטי, פיקה (מינה), רוברטו
אינייסטה (פאוליניו), בוסקטס, ראקיטיץ’, גומש (קוטיניו)
סוארס, מסי
