הראיון המלא עם קוטיניו, מבט לעבר ומבט לעתיד

 

“אחת מהסיבות שבגללן הגעתי לבארסה היא ההזדמנות לשחק עם ליאו מסי. הידיעה שאני יכול לשחק עם מסי היא מדהימה, זה כבוד גדול. אני שמח מאוד שאני עומד לפגוש אותו”.

“קשה להשוות אותי לרונאלדיניו. הוא עשה היסטוריה כאן ואם אוכל לשחזר אפילו מעט מההצלחה שלו, זה יהיה מדהים”.

“ברצלונה תמיד הייתה החלום שלי. אני שמח מאוד לשחק במועדון הענק הזה שתמיד קיבל בברכה ברזילאים, ואני מקווה לחזור על ההצלחה של הקודמים כאן”.

“לבארסה יש היסטוריה ארוכה והמון תארים. אלה שזוכים לשחק ולעבור בבארסה הופכים גאים ושמחים”.

“כשהייתי ילד, הייתי רץ הביתה מהבית ספר כדי שאוכל לצפות במשחקים של ברצלונה. אהבתי את הליגה הספרדית”.

“אני אדם שקט. אני עובד קשה בשביל החלומות שלי כדי שאוכל לקבל דברים שאני אוהב ורוצה. אני מקדיש המון לכדורגל, זו התשוקה שלי”.

“המשפחה שלי חשובה מאוד עבורי, הם הבסיס של הכל עבורי. אשתי ובתי תמיד היו איתי, ההורים שלי תמיד היו לצידי. הוריי שמחים מאוד לראות אותי לובש את החולצה של מועדון כל כך גדול. כולנו מאושרים”.

“כשהייתי צעיר, אבא שלי עבד קשה מאוד כדי שלא יהיה חסר לנו כלום. אמי נשארה יותר בבית כדי לטפל במשפחה. יש לי שני אחים, אחד שחי מחוץ לבית ואחד שחי איתנו להרבה מאוד זמן”.

“התחלתי לשחק קטרגל בוואסקו דה גמה מאז גיל 6. זה היה החיים שלנו. ההורים שלי חייו בשביל הכדורגל. הם לקחו אותי לכל משחק שלי. אבי תמיד תמך בי מאוד”.

“קטרגל הוא ספורט שעוזר לך מאוד בגלל שהשטחים קטנים ואתה צריך לשלוט בכדור היטב ולחשוב מהר יותר. זה עוזר לשחקנים מאוד. היה לי קשה לעבור מקטרגל לדשא, כמו שעושים בברזיל, אבל זה כבר היסטוריה”.

“התאמנו 2-3 פעמים ביום בקטרגל ושיחקנו בימי ראשון. זה היה תחביב נהדר עבור הילדים, היינו קטנים מאוד. כשגדלתי, התחלתי לשלב בין שני הענפים בבוקר ובערב, מתאמן ומשחק”.

“לא רציתי לעזוב את הקטרגל, אבל היה רגע שבו הייתי חייב לעצור ולהחליט מה לעשות”.

“ההורים שלי לא רצו לעבור בית עד התקופה האחרונה. הם בנו אותו עם הרבה הקרבה. הם אהבו אותו ולא רצו לעזוב, אבל זה היה אזור מסוכן מאוד והם היו חייבים. עדיין יש לי חברים שם, אבל זה מסוכן מדי”.

“הכדורגל נתן לי הכול. השגתי דברים רבים בזכות הכדורגל. הודות לכדורגל, אני מתגורר במדינה מוגנת עכשיו. ברצלונה היא עיר גדולה מאוד ואוכל לעזור למשפחה שלי, שזה חשוב מאוד”.

“הגביע הבינלאומי? זה היה חלום. כשאתה מתחיל לשחק כדורגל בברזיל, אתה רוצה להיות הטוב ביותר וללבוש את החולצות של מועדונים גדולים ושל הנבחרת, כמו האלילים הברזילאים שלך. זו כנראה הייתה הטיסה הראשונה שלי, זכינו בגביע פעמיים”.

“היה לנו מעט זמן לדעת דברים. היינו צעירים מאוד ולא יצאנו מהמלון. נשארנו ביחד. הלכנו לאצטדיון כדי לפגוש את רונאלדיניו. כולנו הצטלמנו איתו, זה היה יום נהדר”.

“בברזיל, המגרשים לא ממש טובים. שם (בטורניר) הם היו מושלמים והיריבות היו חזקות מאוד. זכינו ב-2 גביעים ויצאנו עם זכרונות נהדרים”.

“התחלתי להבין שאני הולך להיות שחקן מקצועני כשחתמתי על החוזה הראשון שלי עם מועדון באירופה, בגיל 16 – אינטר. הייתי צעיר מאוד. ראיתי שדברים מתחילים להיות יותר רציניים, אבל זה היה קשה מאוד לבחור צעיר כמוני שבא מתרבות שונה ועזב את כל מה שהוא מכיר. הגעתי עם הוריי והחברה שלי, שכיום היא אשתי. מילאנו נראתה גדולה מאוד, המועדון זכה בתארים רבים”.

“זו הייתה חוויה מיוחדת מאוד, אבל גם מאוד קשה. הייתי זקוק לתמיכה מהמשפחה שלי ובלי זה זה היה מרגיש לי כמו מוות”.

“ברצלונה היא עיר מדהימה. היא נראית כמו העיר שלי, ריו דה ז’ניירו, כי יש שם ים, לא קר ויש שמש כמעט בכל יום. שיחקתי באספניול במשך חצי שנה ואהבתי את העיר מאוד, על אף שלא יכולתי לדעת הרבה כי זו הייתה תקופה קצרה מאוד”.

“גרנו ליד הים, בדיאגונל מאר. עכשיו אתעניין יותר בהיסטוריה והתרבות של העיר כי אהיה כאן הרבה יותר זמן”.

“עזבתי את אינטר בשנה בה התחתנתי. התחלנו לגור לבד, בלי הוריי. הייתי באינטר במשך תקופה קצרה ואז הצטרפתי לליברפול, שם חוויתי רגעים משמחים מאוד. בלי אשתי וההורים שלי שום דבר לא היה זהה. אולי לא הייתי במועדון כזה אם הם לא היו לצידי. הם חשובים מאוד עבורי”.

“בגלל השפה באנגליה, זה היה קצת שונה, אבל האנשים בליברפול היו מאוד דומים לאנשים בריו. הם תמיד חייכו, היו עליזים. השתלבתי מהר הודות ללוקאס לייבה ולואיס סוארס. הם עזרו לי עם הכל”.

“אני תמיד מדבר על סטיבן ג’רארד וסוארס בחיבה רבה ומיוחדת. למדתי המון מסטיבן. הוא בחור נהדר, מודל לחיקוי ושחקן גדול. הוא עזר לי המון. על לואיס אין לי מה להוסיף. אנחנו חברים טובים מאוד והוא הראה לעולם איזה שחקן הוא. היינו שמחים מאוד כששיחקנו יחד. לא ידעתי לדבר היטב בקסטיליאנית, אבל הבנתי כמעט הכל בזכות לואיס”.

“חוויתי חוויות רבות בליברפול שחשובות לי מאוד. זה עזר לי לגדול, הן העשירו אותי. אני מגיע לכאן כדי לעבוד קשה על המגרש ובאימונים. אני רוצה לענות על הציפיות ואני מקווה שהכל יילך היטב”.

“אני זוכר שבארסה זכתה בתארים רבים. כששאלת אותי את זה, אני לא יודע למה, אבל השער של בלטי ישר עלה לי לראש. בארסה היו בפיגור ובסוף ניצחו 2-1 בגמר האלופות”.

“יש לי הרבה קעקועים. אני הכי אוהב את הקעקוע של הבת שלי. גם יש לי קעקוע עם השם של אשתי ושל הוריי, שהם הקעקועים הראשונים שעשיתי. יש לי גם קעקוע שאומר בספרדית ‘לעולם אל תפסיק לחלום’, יש לי הרבה שאני אוהב. יש לי קעקוע של מיקי מאוס וגם לאשתי, הבת שלי אוהבת את זה”.

“כשאני נכנס למגרש, אני מודה לאלוהים על הבריאות ועל ההזדמנויות שהוא נתן לי. זו לא אמונה תפלה”.

עידן

מה אוהדי בארסה אומרים


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

בארסה מאניה בפייסבוק

הסקר השבועי

בארסה מאניה באינסטגרם

האפליקציה שלנו