הראיון המלא של מסי כקפטן ברדיו קטאלוניה, בעברית

הקפטן ליאו מסי העניק ראיון נרחב לרדיו קטלוניה לכבוד פתיחת העונה החדשה. הנה הדברים המלאים שאמר:

 

“אני גאה מאוד להיות הקפטן הראשי החדש של המועדון הזה, עבור כל המשמעות של זה ומה שהתפקיד מסמל.
יחד עם זאת, זה לא ממש הולך לשנות את צורת ההתנהגות שלי על המגרש ומחוצה לו. הייתי אחד מהקפטנים של הקבוצה כבר שנים, כך שאתנהג באותה צורה”.

“אני מרגיש מחובר לבארסה ומזוהה עם המועדון. כולנו (פויול, צ’אבי, אינייסטה) גדלנו כאן – ואנחנו חיים את המועדון הזה בכל דרך אפשרית, ומרגישים אותו הדבר כלפיו. אולי מתוך שלושתם – כקפטן, אני רואה את עצמי כדומה יותר לאנדרס אינייסטה. אבל אני גם מכיר את המועדון הזה ויודע עליו בדיוק כמו צ’אבי ופויול. אז זה כמובן משמעותי עבורי”.

“לא תכננתי מראש את הנאום שלי (בגביע גאמפר) מבחינת המילים שאמרתי, אבל כן הייתי מוכן לדבר לקהל וידעתי שזה היה הזמן המתאים. ידעתי שאצטרך להגיד משהו ולא היה אפשר להתחבא. הייתי מוכן מנטלית, אבל זה לא היה נאום – מה שאמרתי באותו רגע זה פשוט מה שחשבתי, מה שהברסולוניסמו שבי הרגיש ומה שכל אוהדי בארסה מרגישים”.

“זה הזמן לזכות בליגת האלופות שוב. יש לנו סגל מרהיב העונה. אני חושב שההרגשה היא בעיקר העניין של הזמן שעבר מאז הפעם האחרונה; הודחנו מהמפעל ברבע הגמר בשלוש העונות האחרונות. ההפסד ברומא בעונה שעברה כאב במיוחד וההדחה הזאת הייתה כנראה הגרועה ביותר, בגלל התוצאה ובגלל היתרון המשמעותי שהיה לטובתנו, והדרך בה שיחקנו.
אבל אני חושב שכמועדון, אנחנו צריכים לסמן את הזכייה בליגת האלופות כמטרה. אני לא אומר את זה רק בשביל ‘להגיד את זה’, אלה לא סתם דיבורים כדי לצאת ידי חובה. יש לנו קבוצה מספיק טובה שיכולה לעשות זאת וזה הרצון שלנו”.

“היו פעמים שכשדברים נהיו ‘מכוערים’ יותר או הסתבכו – לא ידענו איך להגיב. כמו במשחק ברומא, מעולם לא נכנסנו למשחק מלכתחילה. הם הבקיעו שני שערים בקלות ולא הצלחנו לשנות את המשחק”.

“היו כמה גביעי אלופות שברחו מאיתנו… יכולנו לזכות ביותר, לפחות עוד אחד. כמו בתקופה של פפ גווארדיולה, בחצאי הגמרים נגד אינטר וצ’לסי; היינו הפייבוריטים הברורים וגם היינו יותר טובים מהיריבות שלנו במשחק, אבל זה לא הלך רק בגלל הפרטים הקטנים”.

“זה גם נכון שכיום יש הרבה יותר קבוצות שמתחרות על להיות הקבוצה הטובה ביותר ועל שחקנים בשוק, לא רק אנחנו. ליגת האלופות הופכת ליותר ויותר מאוזנת. המון מועדונים מתקדמים מאוד, עם יותר כסף מבעבר ותמיכה כלכלית משמעותית (סיטי, פריז…) – וזה מסייע להם; זה נראה שהשחקנים בסוף הולכים לאיפה שיש הכי הרבה כסף, שבימינו זה חשוב להם יותר מהשם של המועדון – ומי שיציע הכי הרבה ישיג את השחקן. דברים השתנו והבעלים החדשים של המועדונים הם מולטי-מיליארדים”.

“וזה לא רע; כי בעבר, כולם רצו לשחק בבארסה או מדריד – שהיו הטובות ביותר ללא עוררין – אבל זה כבר לא המצב. לא כל שחקן רוצה לשחק רק בשני המועדונים האלה. כיום הכל צמוד יותר ואין הרבה הבדלים בין המנצ’סטריות, צ’לסי, פ.ס.ז’, מדריד, אנחנו, באיירן, האיטלקיות… יש הרבה קבוצות עשירות”.

“כל השחקנים שהצטרפו למועדון הם טובים מאוד, אבל אם אני צריך לבחור רק אחד שהרשים – אז הייתי אומר שזה ארתור. לא ממש הכרתי אותו ולא ידעתי עליו הרבה, אז הוא הפתיע אותי וגם את כל השאר באימונים. הוא נהדר והאמת היא שזה נכון שיש הרבה דמיון בינו לבין צ’אבי. הוא תמיד רוצה להיות מעורב ולקבל את הכדור, הוא מאוד ‘אמין’ ובטוח כשהוא מחזיק בו. יש לו סגנון של שחקן שעלה מהלה מאסיה. הוא משחק טוב בשטחים קטנים וצפופים… הוא התחבר והסתגל ממש מהר לדינמיקה של הקבוצה, לצורת האימונים. הוא מתאים למסירות הקצרות שאנחנו עושים כאן. לרוב השחקנים יש קשיים להתרגל לכך, אבל הוא דווקא תפס את זה במהרה”.

“אני חייב להגיד שבאמת אהבתי ממש את ההחתמות שהמועדון ביצע הקיץ. אוהדי בארסה רגילים לזה, הם תמיד רוצים את השחקנים הטובים ביותר, ואנחנו אוהבים להגן עם הכדור ולשלוט בו כמה שיותר במהלך המשחק”.

“ארתורו וידאל הוא מסוג השחקנים שעושים את הכל על המגרש, הוא חזק והוא מצוין עם הכדור…
אוהדי בארסה תמיד רוצים להנות ורגילים לשחקנים בעלי יכולת טכנית גבוהה, אבל לפעמים אנחנו גם צריכים להגן ולהילחם, אז שחקנים כמו ארתורו הם נחוצים עבורנו ועבור כל קבוצה. הוא גם טכני מאוד עם הכדור, אבל בעיקר מאוד פיזי ועוזר בהגנה. זה חשוב להחזיק בו בסגל שלנו, כי המשחק ממשיך להשתנות ומתקדם יותר לכיוון הזה”.

“הכדורגל נהיה יותר טקטי ופיזי. יש יותר דגש על ההיבטים הללו. זה הופך את הכדורגל למשעמם. גם יש יותר עניין של מומנטום. אתה מבחין בפיזיות – בעיקר כשאתה משחק בחוץ, או גם בשלבים האחרונים של ליגת האלופות למשל; כי בדרך כלל אנחנו רגילים להיות הקבוצה הקטנה ביותר (פיזית) שם, והמגרשים שם הכי גדולים מבחינת שטח… אתה יכול להרגיש כמה אגרסיביות היריבות שלך. אז זה טוב להחזיק גם בסוגים שונים של שחקנים, כמו וידאל”.

“כשאני אומר ‘משעמם’, אני מתכוון למיקום הטקטי של היריבה. לעיתים קרובות יותר מתמיד אתה רואה שני קווי הגנה צמודים מאוד של ארבעה שחקנים. אפילו במונדיאל היו הרבה מאוד קבוצות ששיחקו ככה. במונדיאל האחרון לא ממש היה את הכדורגל הכי אטרקטיבי. המשחקים היו מאוד שווים וצמודים. הכדורגל יתקדם בכיוון הזה”.

“בלי כריסטיאנו, הסיכויים של ריאל מדריד לזכות בצ’מפיונס פחתו בעיניי. מדריד היא אחת מהקבוצות הטובות ביותר בעולם ויש להם סגל מצוין, אבל זה מובן מאליו שהעזיבה של רונאלדו הופכת אותם לפחות טובים – וגם בו זמנית בבירור הופכת את יובנטוס לאחת מהפייבוריטיות הגדולות בליגת האלופות”.

“העזיבה שלו הפתיעה אותי. לא תיארתי לעצמי שהוא יעזוב את מדריד ויחתום ביובנטוס. אני גם בטוח שהיו הרבה קבוצות שרצו אותו, ועל יובה דיברו פחות בהתחלה, לפחות ממה ששמעתי. הופתעתי, אבל הוא הצטרף לקבוצה טובה מאוד”.

“אם אני זוכר נכון, גיליתי לגבי הסרט (ההחלטה) של גריזמן במהלך המונדיאל. בכנות, לא ממש חוויתי את זה לעומק. לכל אחד יש את העניינים והרצונות שלו, פיננסית למשל. אם הוא החליט להישאר באתלטי, זאת ההחלטה שלו. זה הכל. אנחנו צריכים להתמקד בשחקנים שכן הגיעו ובמטרות שלנו. אנחנו לא יכולים להתרכז בעבר, מה שקרה כבר קרה”.

“לריקי פוץ’ היה קדם עונה מרהיב. זה יהיה נהדר אם המועדון יחזור לסמוך על הלה מאסיה ועל סוג השחקנים הזה שוב, דבר שאבד קצת בשנים האחרונות ונראה שמתחיל לחזור עכשיו. ככה לא תצטרכו להיות מודאגים כשאעזוב. עכשיו אנחנו סוף סוף יכולים לחזור לבנות על הקאנטרה”.

“כמו שסיפרתי לא מזמן, מאז שבני הראשון תיאגו נולד, אני מנסה ומשתדל לקבל את ההפסדים ולהגיב בצורה שונה ויותר רגועה, אבל זה קשה מאוד עבורי. אני סובל ומתרגז מאוד, וזה קשה לי ‘לקום על הרגליים’ ביום שלמחרת, אחרי מכה קשה. זה ככה אצל כל הקבוצה, כי כולנו רגילים לנצח ואנחנו תמיד רעבים ורוצים יותר ויותר.
לוקח לי כמה ימים להתגבר על זה. אפילו תיאגו, שמתחיל להתעניין ולהבין מאוד בכדורגל ולעקוב אחרי בארסה והנבחרת, לא מדבר הרבה אחרי הפסדים קשים. הוא יודע שזה לא נושא שיחה טוב בבית. לפעמים הוא בטעות מזכיר את זה ופולט משהו שקשור, אבל אז הוא אומר: ‘אופס, שכחתי, אסור לדבר על זה’. אז אפילו הוא יודע שאנחנו סובלים כשאנחנו מפסידים (צוחק)”.

“אני אוהב ורוצה לנצח בכל משחק ולזכות בכל תחרות שאנחנו משתתפים בה. אני כועס בכל פעם שאני מפסיד משהו”.

“הילדים שלי מבינים קטלאנית, אני מדבר איתם בשפה הזאת. מתאו קצת יותר, אבל גם תיאגו”.

“בעבר, הרגשתי שאני רוצה להיות יותר סקורר – אבל כיום זה שונה לחלוטין. עכשיו אני מעדיף לבשל שערים לאחרים, ואם יש לי הזדמנות לכבוש – אני מנצל אותה”.

מה גורם לך לרצות להישאר בבארסה? “היו לי הצעות ללכת לכל מקום. אבל יש לי כאן הכל. הגעתי לפה בגיל 13 וביליתי כאן את שארית חיי ואת רוב שנותיי. אני נמצא במועדון הטוב בעולם מבחינתי, ובאחת מהערים הטובות והיפות ביותר – אם לא הטובה ביותר. המשפחה שלי מאושרת כאן, הילדים שלי נולדו בקטלוניה והם שייכים לפה. בגלל זה אני לא רוצה ללכת לאף מקום אחר ואין לי שום סיבה לעשות את זה”.

“אני לא יודע מה יקרה כשאפרוש מכדורגל. אני רק חושב על השנים בהן אוכל להמשיך לשחק. כשהרגע יגיע, אחליט. אני קודם כל רוצה לסיים את החוזה שלי כאן (עד 2021), ואז נראה אם אמשיך או לא. זה לא מדאיג אותי כרגע. אבל המועדון יכול להישאר רגוע כשאעזוב; כל עוד ימשיכו להעלות ולקדם שחקנים מהלה מאסיה, ולבצע רכישות טובות – הם יהיו בסדר”.

“הרעיון הוא להישאר בברצלונה בעתיד. הילדים גדלו. לתיאגו כבר יש קבוצת חברים משלו, בבית הספר… אנחנו חושבים עליהם יותר מעל כל דבר אחר. לעבור לארגנטינה יכול להוות שינוי גדול מדי מבחינתם, וטוב לנו כאן בברצלונה”.

מסי ערך ראיון נוסף ומרתק עם מנתח כדורגל ותיק ונהדר של רדיו קטלוניה, בו הוא מתרכז יותר בהיבט הטקטי של המשחק עצמו. אל תפספסו!

מראיין: זה ברור שאתה נהנה מאוד לשחק, אבל הבנתי שאתה גם אוהב לצפות בכדורגל. במה אתה צופה?

“אני מנסה לעקוב אחרי מה שאני יכול. אני מתמקד יותר בליגה שלנו (הספרדית), אבל אני מנסה לעקוב קצת גם אחרי הכדורגל בארגנטינה, אפילו גם הליברטדורס (גביע דרום אמריקה), למרות שהמשחקים מאוחרים… בד”כ אני צופה במה שאני מוצא בטלוויזיה הרבה”.

האם אתה צופה במשחקים ישנים שלך?

“לא. לא הישנים, ולא החדשים. אני לא אוהב לצפות בעצמי משחק, או להיזכר בדברים מהעבר. אני מעדיף להסתכל קדימה”.

אבל זה ברור שהתפתחת. כשאתה חושב על המסי הראשון שהתחיל לשחק עם הקבוצה הראשונה, ואתה מסתכל לאחור עליו עם הבגרות שיש לך עכשיו – מה אתה זוכר? איך ובמה אתה חושב שהשתנת?

“אני חושב שזה תהליך טבעי. ערכתי את הופעת הבכורה שלי בגיל 17. שיחקתי בעמדה שונה, שיחקתי בדרך אחרת, ועם חלוף השנים הכדורגל השתנה וסגנון המשחק שלי השתנה – איך שאני זז על המגרש, המיקום, חבריי לקבוצה – וכל זה עזר לי להתפתח כשחקן”.

תוכל לספר לי על דבר אחד ששיפרת במשחק שלך שאתה גאה בו במיוחד?

“בשנים האחרונות אני חושב שהתפתחתי מאוד מבחינת מסירת העומק האחרונה, בלספק בישולים – חלק מנוצלים (מסתיימים בשער), חלק לא, אבל אני חושב שהשתפרתי מאוד בהיבט הזה”.

תיארתי לעצמי שדווקא תדבר על השימוש ברגל ימין או על הבעיטות החופשיות… יש כל כך הרבה דברים שלמדת אותם ועבדת עליהם.

“כן, אלה גם דברים שהשתפרתי בהם. אני מרגיש שהייתי בתהליך שיפור מתמיד ומתמשך. אני תמיד מנסה ללמוד עוד דברים ולהשתפר בהם”.

והאם יש עוד דבר שהיית רוצה להשתפר בו יותר?

“פנדלים. הייתי רוצה להיות יותר יעיל בהם”.

אבל במקרה הזה – זה קשה להתאמן על פנדלים, בגלל המרכיב האמוציונלי, לא?

“כן, זה קשה מאוד. להתאמן עליהם זה לא כמו לבעוט פנדל במשחק אמיתי. במהלך משחק יש הרבה יותר פקטורים שבאים לידי ביטוי בבעיטה. יכול להיות שתהיה לך תכנית מראש או רעיון לגבי מה לעשות, אבל כשהרגע מגיע – זה הרבה יותר מסובך ממה שזה נראה. גם לשוער יש חלק גדול בזה. כיום השוערים עוצרים פנדלים ששוערים בעבר לא היו לוקחים. אבל כן, זה משהו שהייתי רוצה להשתפר בו”.

בעונה שעברה שיחקת קרוב יותר לסוארס, עם הרעיון שעמדת הקיצוני הימני תאויש ע”י ווינגר אחר או קשר, והשנה הקבוצה חזרה ל-4-3-3 עם קיצוני בצד שמאל. זה לא ממש משנה את המשחק שלך באופן משמעותי, אבל זה כן משנה רק את נקודת ההתחלה שלך (מבחינת מיקום) קצת.

“כן, ואני אפילו אוהב ומעדיף את זה יותר ככה, כי כמו שאמרתי לפני כן – קבוצות מצופפות ומעמיסות הרבה שחקני הגנה באמצע, כך שזה קל יותר לקבל את הכדור באגף ולהתחיל משם, ואז לנסות להיכנס פנימה. זה קשה יותר לקבל אותו במרכז, שם יש לך פחות זמן ופחות שטח. באגף אני גם מקבל עזרה מהמגן הימני, סרג’י או נלסון – שעושים תנועה קבועה קדימה, וגורמים לשחקן ההגנה להיות יותר מבולבל – ואז אנחנו יכולים לנצל את השניות האלה של חוסר ההחלטיות הזאת”.

כמו שאתה יודע, הדיון על סגנון המשחק של הקבוצה הוא עניין קבוע ומתמשך כאן בבארסה. אתה נמצא בקבוצה הראשונה כבר 13 שנים. האם אתה מרגיש מדי פעם שהקבוצה מתרחקת מהסגנון המוכר שלמדת בלה מאסיה, או שמדובר רק בהתאמות ושינויים קטנים? אם לא היית לובש את החולצה של בארסה עליך, אתה חושב שזה עדיין היה ניתן לזיהוי אצלכם במהלך כל השנים הללו?

“כן, אני חושב שכן. העניין הוא שהתרגלנו כל כך הרבה לקישור הזה של צ’אבי-בוסקטס-אינייסטה, וללהחזיק בכדור כל הזמן. צ’אבי ואנדרס כבר לא כאן, ואמנם יש לנו שחקנים טובים, אבל הם ספציפית היו יחידים במינם והם גרמו לסגנון המשחק שלנו להיות יפהפה כמו שהוא היה – וגרמו לנו להחזיק בכדור עד כמה שהחזקנו. אבל אני חושב שהרעיון הכללי והסגנון של המועדון מעולם לא השתנה”.

עם רייקארד התחלת באגף, אחר כך עברת לאמצע עם פפ וטיטו, ואז סוארס הגיע לשחק כ’9′. מה הוא מעניק לך? כי התרגלת לשחק בלי 9 אמיתי לצידך לפני כן, וההגעה שלו הייתה רגע ששינה את זה.

“הוא מעניק לי המון… לי ולקבוצה בכלל. הידיעה שהוא תמיד נמצא שם – זז ועושה תנועה, פותח אופציות מסירה, שהוא מטריד את קו ההגנה באופן מתמיד, שהוא יורד אחורה יותר כדי לקבל את הכדור בעצמו. הוא תמיד מהווה אופציה עבורך, או שהוא עושה תנועה כדי לפתוח ולפנות שטחים לחבר-קבוצה אחר שיוכל להיות פנוי בזכותו. בנוסף, כשאנחנו בלי הכדור, הוא תמיד הראשון ללחוץ גבוה – וזה מכריח וגורם גם לאחרים מאחוריו להצטרף ללחץ הזה כדי לעזור לו. הוא תורם לנו המון, ועבורי באופן אישי – העובדה שהוא משחק כ’9′ אפשרה לי לחזור להיות קיצוני ‘מדומה’ בימין, כמו שאני אוהב”.

אתה חייב להסביר לי איך התיאום ושיתוף הפעולה שלך עם ג’ורדי אלבה התחיל. כי עם מהירות המחשבה האדירה שלך, זה יכול להוות בעיה גם עבור הבחור שנמצא בצד השני (לקבל את המסירה). אתה אמנם רואה את השטח ואת אופציית המסירה, אבל אם המגן לא רואה את זה – הוא לא יוכל לעשות את התנועה הנכונה ולהגיע לקבל את הכדור.

“בכנות, אני לא יודע איך ומתי זה התחיל, אבל הנוכחות של ג’ורדי היא פשוט קסומה עבורי. הידיעה הזאת שאני יכול לתת את המסירה אפילו מבלי להסתכל – והוא כבר יהיה שם, כי הוא מכיר אותי באופן מושלם ויודע מתי אני הולך לתת את המסירה אפילו אם אני לא מסתכל עליו… ולכך אתה מוסיף את יכולת ההשתלטות שלו על הכדור ואת קבלת ההחלטות שלו, שהם גם לא דברים קלים בכלל”.

בפעם שעברה השארת אותו לבד מול השוער.

“אני תמיד אומר לו שהוא צריך לסיים את המהלך בעצמו (לבעוט לשער), אך הוא מעדיף לנסות לבשל. אבל זה נכון שיש לי שת”פ פיזי איתו, בזכות מאפייני המשחק שלו ובעיקר המהירות – גם הפיזית וגם המנטלית-מחשבתית”.

תמיד חשבתי שמה שמבדיל אותך מעל כל השאר זה עניין האינטליגנציה והטיימינג. הרגע שאתה בועט בין הרגליים של שחקן הגנה שמנסה לחסום את הבעיטה, הרגע שאתה בועט מתחת לחומה שקופצת, התזמון של התנועות שלך קדימה… פפ אפילו סיפר לי פעם שב-95% מהמקרים שהקוון מרים דגל לנבדל אחרי תנועה שלך, הוא טועה. ובדקתי את זה, וזה באמת נכון! אתה כמעט אף פעם לא נתפס בנבדל אמיתי. מהי החשיבות של הרגעים האלה, כשזה מגיע לביצוע הטכני?

“זה חשוב מאוד וזה קורה גם עם המסירות שלי לחבריי לקבוצה. הם יודעים מתי אבצע את המסירה, במיוחד כשמדובר בבחורים כמו לואיס או ג’ורדי, שאיתם יש יותר היכרות. אני חושב שהטיימינג והרגע הנכון הוא מאוד חשוב בביצוע”.

אבל זה דבר מולד, זה לא משהו שאתה יכול להתאמן עליו.

“בינינו לבין עצמנו, אנחנו מצליחים להכיר אחד את השני ולדעת מתי זה יקרה. זה מגיע מהאימונים והמשחקים, שם אנחנו זוכים להכיר אחד את השני. אני חושב שהטיימינג הנכון הוא סופר חשוב”.

האם אתה אוהב לאסוף הרבה אינפורמציה לפני משחקים? אני יודע שיש הרבה אנשי צוות שמכינים את כל המידע והפרטים לגבי היריב. אתה אוהב לדעת את זה מראש – לפני המשחק, או לפרש ולפענח בעצמך את מה שאתה רואה על המגרש?

“האמת היא שאני לא אוהב לחקור את היריבה לפני משחקים. אני מכיר את רובן, אם לא את כולן, כי כבר צפיתי בקבוצות האלה משחקות ואני יודע מה הן עושות. אבל אני מעדיף לגלות ולהבין את זה בעצמי במהלך המשחקים. הרי אתה יכול לנתח הכל לפני משחק, אבל אז הם פתאום לא יבצעו את מה שהתכוננת אליו מראש”.

עידן

מה אוהדי בארסה אומרים


תגובות

  1. שמשון - 04/09/2018 14:15

    כמה יושר וכנות יש באדם הזה מלבד שהוא הטוב בעולם .עדיין מדבר בביישנות .ללא יהירות בגובה העיניים . מסי מלך אמיתי


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

בארסה מאניה בפייסבוק

הסקר!

בארסה מאניה באינסטגרם

האפליקציה שלנו