הטור של מיגל ריקו על מסי במונדו דפורטיבו שבוע שעבר מדהים ותענוג לקריאה, ותרגמנו אותו לפניכם:
“הכדורגל שולט בכולנו, אבל הוא שולט בכדורגל. כשאתה רואה את ליאו עושה משהו בלתי אפשרי, האהדה יוצאת ממך פשוט כך. מסי השיג זאת, הוא כבר עשה, עושה ויעשה דברים שאף אחד מאתנו לא ראה בכדורגל.”
אלו היו דברי נבואה מלפני שנה וחצי. מסצ’ראנו אמר אותם דקות אחרי שבארסה עברה את סיטי בליגת האלופות עם תצוגה של ליאו, שהשאירה את גווארדיולה (בכבודו ובעצמו) נדהם. פפ הגיע באותו היום כצופה לקאמפ נואו עם אביו ומצלמות הטלוויזיה תפסו אותם, יותר מפעם אחת, עם פה פעור, תגובה הגיונית כתוצאה מהאהדה הבלתי נלאית שלו לחלק מהביצועים המוזהבים שחתום עליהם השחקן הטוב בעולם.
המשפטים ההם של מסצ’ראנו יכולים להיות גם תיאור מתאים להופעה של מסי מול סלטיק. קטלוג של ביצועים מרהיבים שהגיעו כמעט 13 שנה אחרי (16 בנובמבר 2003) ההופעה הראשונה של מסי בבארסה. וזה הדבר היפה. אחרי שעבר כל כך הרבה זמן מאותו היום בפורטו (המשחק הראשון של מסי בפורטו שבפורטוגל), הדבר שהכי ראוי להערצה הוא התוקף של הכישרון שלו. בזמן שעל כל שחקן אחר היינו רואים סימנים לכך שהוא נמצא בסוף הקריירה שלו, אצל ליאו זה נראה כאילו הוא רק מתחיל. שחקן ייחודי, שנעשה כל פעם חזק יותר, שלם יותר.
מסי הוא כבר לא הברק שהיה, הוא מייעל את הכוחות שלו. הוא עושה בשני מטרים את מה, שבזמנים אחרים, היה עושה בעשרים מטרים. הוא גם לא נראה אותו דריבליסט ייחודי שהיה, תמיד מעורער, גם לא אותו סקורר בלתי נלאה שאף שוער יריב לא היה עומד בפניו. אך הוא הציר המרכזי והוא קראק ללא תחרות, כי להיות קראק משמעותו לעשות דברים בצורה טובה יותר מהשאר, יהיו אשר יהיו. השחקנים של בארסה מצוינים, אבל עם ליאו לצדם, הם טובים יותר. ספונטניות שמולידה סולידריות.
וכך, שלוש עשרה שנה אחרי השיעור הראשון, בינתיים הוא ממשיך להסביר את עצמו במגרש, שם את דמותו כאגדה בתור. כלומר, הוא ממקם את הסגנון שלו כאחד המיתוסים הגדולים בהיסטוריה של הכדורגל.
הוא מנפץ את שיאי העבר עם אותו האופי שאיתו חרט על הכתר, מבלי שאותה מוטציה בתוכו תשביע את הרעב שלו או תערער על ייעודו כשחקן שלם, ייעוד שהקדיש לו את חייו. ושם הוא נמצא, עם 517 גולים, הפך (אף על פי שכבר היה הטוב ביותר) לסקורר הארגנטינאי הכי גדול בכל הזמנים. הוא ממוקם לפני אדון האדונים די סטפאנו והרבה לפני דייגו ארמנדו מראדונה (354 גולים).
עוד הערה על ליאו לסיום, הוא שחקן שכבר לא ניתן להגיד עליו משהו טוב שלא אמרו כבר, אבל כמו שכבר רשמנו, זאת הסיבה שבגללה השם “מסי” הוא שם המשפחה של הכדורגל. בחור אשר לא משנה אם נחשב לטוב ביותר בכל הזמנים, יהיה נצחי. אנחנו לא נראה משהו דומה לעולם. ואם מישהו כבר ראה, אותו מישהו עדיין לא נולד.
