לקראת ולנסיה

במשחק שיחתום את המחזור השמיני, והאחרון לפני היציאה לעוד פגרת נבחרות, ברצלונה תתארח אצל ולנסיה, על מנת להמשיך את המומנטום מליגת האלופות, ולהפוך את המומנטום מהליגה.

מה שלומך ברצלונה?

ברצלונה מגיעה למשחק ברגשות מעורבים – מצד אחד, המאזן בשלושת המשחקים האחרונים בליגה עומד על 2 נקודות בלבד, ולא מול קבוצות חזקות במיוחד (לפחות על הנייר). מצד שני – באמצע השבוע הגיע המשחק מול טוטנהאם, ששינה לא מעט את נקודת המבט על המצב של הקבוצה. זה לא שהמשחק בליגת האלופות היה מושלם, ממש לא, אבל הוא הראה כיוון, הוא הראה ניסיון לשיטה. התקווה היא שהכיוון הזה ימשיך.
אם נסתמך על משחקי העבר, המפגשים מול ולנסיה בד”כ מביאים איתם משחקים מהנים, לפחות לצופים הנייטרלים. היתרון ביריבה כמו ולנסיה, זה שבד”כ היא לא מסתגרת, מה שמאפשר משחק יותר “פתוח” מבחינת ברצלונה. החיסרון? בסגל הנוכחי של היריבה נמצאים שחקני קישור והתקפה מצויינים, וכשזה מתחבר, לא פשוט להתמודד מולם הגנתית. ולכן, הדבר הראשון שוואלוורדה צריך להתמקד בו, שנייה לפני היציאה לפגרה, הוא שיפור משחק ההגנה הרעוע. גם אם נסמוך על ההתקפה שתבקיע כל משחק, משהו שכבר הוכח כלא מובטח בכלל, ההגנה של תחילת עונת 18/19 קורסת משחק אחר משחק, בעיקר באגף ימין. האם השינוי יגיע מהגדלת אחוזי ההחזקה בכדור? לחץ גבוה? שינוי פרסונלי? לוואלוורדה, ככה לפחות אנו מקווים, הפתרונים.

פצועים: אומטיטי, שערפל לא ברור מקיף את מצבו הבריאותי, וסרג’י רוברטו, ייעדרו גם מהמשחק הזה.

הסגל של ברצלונה למשחק –

קצת סטטיסטיקה –

  1. טבלה זו תקפה לליגה הספרדית בלבד, ולא כוללת נתונים ממשחקי הגביע, אלופות וכו’.
  2. בעמודת “הופעות”, המספר שבסוגריים מייצג בכמה משחק השחקן נכנס כמחליף, מתוך סך ההופעות שלו.
  3. לזכות ברצלונה גם שער עצמי אחד.

שאלות ותהיות נוספות:

  • שיאני הדקות הם פיקה וטר-שטגן. לגביי הגרמני – די צפוי. לגביי פיקה – בין אם אנחנו חושבים שהוא זקוק לקצת ריענון בספסל, ובין אם אנחנו חושבים שרק עוד דקות יביאו אותו לרמה הרצויה, זה לא משנה. כל עוד אומטיטי פצוע, ג’רי לא יראה הרבה ספסל. לפחות הוא ינוח בפגרת הנבחרות.
  • מלקום עם 25 דקות, במצטבר, מתחילת העונה. נכון, הייתה גם פציעה, אבל זה לא מספיק. האם בעקבות האולי פציעה של סוארס מלקום יקבל דקות? לא בטוח שמול ולנסיה זה רעיון רע.
  • 3 שחקנים פתחו בכל משחקי הליגה עד עכשיו – פיקה, טר-שטגן ודמבלה. האחרון ישב על הספסל במשחק מול טוטנהאם, והקבוצה הסתדרה יפה מאוד בלעדיו. האם הוא יבלה גם את המשחק הזה בתצפית על חבריו? ואם כן – מי יהיה זה שיחליף אותו?
  • ארתורו וידאל לא מרוצה מכמות הדקות המועטה לה הוא זוכה, וזה לא סוד. השאלה אם כבר במסטאייה הוא יזכה לקצת שקט נפשי.
  • ומה איתך, ארתור? צריך להמשיך להשתפשף, כדי לצבור ניסיון וביטחון, או שעדיף לחכות למשחק יותר “נוח” בשביל זה?
  • פיקה, אלבה, מסי ואולי גם סוארס ינוחו בפגרת הנבחרות הזו, שזה תמיד מבורך. מה זה אומר על המשחק מחר?

מה שלומך ולנסיה 

המועדון בחולצה הלבנה, שיחגוג עוד כחצי שנה 100 להיווסדו, פתח את העונה בצורה מאכזבת ביותר – 8 נקודות ב-7 משחקים, הכוללים הפסד (מול אספניול), 5 תוצאות תיקו, וניצחון אחד בלבד, על ריאל סוסיאדד במחזור הקודם. הנתון המאכזב ביותר, הוא שההתקפה של ולנסיה, שכוללת שמות כמו בטשואי, וואס, רודריגו וגדש (שהצטרף חזרה לא מזמן), כבשה רק 5 (!!!) שערים מפתיחת העונה.
נכון לכרגע, העונה הזו היא המשך ישיר לחלקה השני של העונה הקודמת. כזכור, את עונת 17/18 ולנסיה התחילה בצורה מצויינת, הן מבחינת היכולת והן מבחינת התוצאות, אך ככל שהעונה התקדמה, הקבוצה איבדה יותר ויותר אוויר.

מרסליניו יודע שהפסד במסטאייה יעמיד את קבוצתו עם מאזן גרוע, כבר אחרי כחמישית מהעונה, מצב שיקשה עליו ועל שחקניו להחזיר את הקבוצה למקום אליו הקבוצה שואפת בעונה הבאה – ליגת האלופות (שגם בו, העונה, היא כרגע במאזן לא טוב).

הסגל של ולנסיה למשחק:

סנטי מינה ייעדר, עקב פציעה.
כל שאר השחקנים, בינהם גדש, סולר, קונדוגביה, רודריגו וכמובן פארחו, שהרימו את ולנסיה לחלק העליון של הטבלה בעונה הקודמת – בפנים.

היסטוריה

תודה ענקית לתומר המלך על החלק הזה!

~ עצבים, תסכול ומתח בין בארסה לולנסיה במסטאייה, עונת 06-07 ~

היסטוריה כמו זו של בארסה מול ולנסיה לא מוצאים אצל הרבה יריבות שלנו, מאזן משחקים עם כל כך הרבה שערים, דרמות וחשוב מכל – איכות. היסטוריה שמביאה אותנו עד לראשית שנות ה-30 בליגה ומשם, 82 משחקי ליגה ששוחקו אצל העטלפים מהמסטאייה העתיקה והאימתנית. הנה מגיע משחק מספר 83 אצל ולנסיה ומשחק מספר 165 בסך הכל בליגה. וואו.

~ ולנסיה של עונת 33-34… בארסה של עונת 35-36 ~

– השתיים נפגשו לראשונה בעונת הבכורה של ולנסיה בליגה, עונת 31-32, כשולנסיה עלתה לליגה הבכירה לראשונה כאלופת הסגונדה (אחת מ-2 אליפויות סגונדה יחידות שיש לעטלפים בכל ההיסטוריה, יחד עם עונת 86-87 אותה בילתה בסגונדה ולא חזרה לשם מאז). היה זה בינואר 1932, זוהי בארסה של ג’ק גרינוול האגדי ששיחק בבארסה לפני מעל למאה שנה ואימן בקבוצה בשנות ה-20 עם שחקנים כמו פאוליניו אלקנטרה וזוזפ סאמיסטייר (ועוד רבים וטובים שסאני כנראה כתב עליהם), ואז שוב בשנות ה-30 עם שחקנים קצת פחות מוכרים ועדיין חלק משמעותי בהיסטוריה הברסאית כמו אמיליו סאגי לינאן הלא שהוכר בכינויו סאגיבארבה. הוא פתח באותו משחק מרתק בין השתיים לראשונה באצטדיון המסטאייה, משחק מרהיב שהניב… 0 שערים. תיקו מאופס במשחק הראשון שכבר בו ולנסיה הראיתה הרבה אופי ומחויבות בקרב העקשני האופייני שלה מולנו. אז נקפוץ אם כך לניצחון הראשון של ולנסיה על בארסה בביתה, והוא הגיע בסך הכל 2 עונות מאוחר יותר בעונת 1933-34. ולנסיה הופכת לאט לאט לקבוצה מבוססת יותר כששיאה הראשון לא רחוק מלהגיע, ומול בארסה זה גם מתבטא: קוסטה פונט ו-וילאנובה כובשים לולנסיה בניצחון 2-0 היסטורי.

– לקח כמה וכמה עונות לבארסה להשיג ניצחון ראשון במסטאייה אצל ולנסיה, אחרי 2 תוצאות תיקו רצופות והפסד 2-0 המתואר למעלה, אחריו תיקו נוסף ואז סוף סוף ניצחון. בארסה שעדיין לא בשיאה ועם שחקנים כמו חוסה אסקולה וונטולרה מתארחת במסטאייה בעונת 1935-36 ועולה ראשונה ליתרון כבר אחרי 2 דקות משער של אסקולה. ולנסיה משווה באמצע אבל.7 דקות לסיום אסקולה עם השני נותן לבארסה ניצחון ראשון במגרש הקשה של העטלפים לראשונה בהיסטוריה.

~ שנות ה-40 המאושרות של ולנסיה ושלל התארים בליגה ובגביע, לא אחת באותן השנים היה זה גם על חשבון בארסה ~

– בשנות ה-40 חזרה הליגה לפעילות ואיתה, ולנסיה החלה ברצף הניצחונות הראשון שלה על בארסה עם שלושה ניצחונות רצופים במסטאייה (3-1, 3-1, 4-2) כשהאחרון מעונת 41-42 היה ניצחון קריטי על בארסה שהיה מאלו שבסופו של דבר הביאו לאליפות הראשונה של ולנסיה בתולדות הליגה באותה עונה. עם זאת, זה אפילו לא השיא – השיא הגיע בהמשך כשמדצמבר 52′ ועד מרץ 56′, ולנסיה ניצחה 4 פעמים רצוף במסטאייה. זהו רצף הניצחונות הגדול ביותר של ולנסיה על בארסה עד היום. ולנסיה המשיכה לזכות באליפות שניה בעונת 43-44 (בה דווקא הפסידה לבארסה במסטאייה, נגיע לזה) ובעונת 46-47 גם זכתה בתואר השלישי, אז הביסה את בארסה 4-0 בניצחון שעד כה היה לגדול ביותר עלינו. ובכן, מבחינת הפרש שערים זה נשאר כך עד היום, אבל… היה גרוע יותר. בכל מקרה, באותו עשור ולנסיה חוותה הצלחה אדירה בדמות 3 זכיות בליגה, 2 גביעי המלך (אז – חנרליסימו) ועוד הופעה ב-3 גמרים של הגביע בהם הפסידה.

– ממשיכים לעשות כבוד לולנסיה (תורנו יגיע אל דאגה). הרבה לפני שחשבתם על איזה רצף אבסורד ללא ניצחון במגרש של סוסיידאד, נגיד, הייתה ולנסיה. תבוסת ה-4-0 עליה דיברתי קודם הגיע לאחר רצף ניצחונות ראשון של בארסה על העטלפים (אליו נגיע תיכף) מה שהפך את הניצחון הזה שלהם לגדול במיוחד. עונה אחר כך, עונת 47-48, בארסה ניצחה 3-1 במסטאייה בתאריך ה-4 לאפריל 1948, ניצחון עצום על האלופה הולנסיאנית דאז ובצדק, כך בארסה לקחה באותה העונה את האליפות השלישית שלה בליגה (אחרי האליפות הראשונה המפורסמת של 28-29 והשניה, כמה שנים קודם בעונת 44-45, גם מידי ולנסיה שזכתה קודם לכן!). אך מאותו תאריך, לא תנצח בארסה במסטאייה עד ה-4 לינואר 1959, 11 שנים ו-10 משחקים בעיר ולנסיה והמדהים הוא שהיה זה לאורך כמעט כל שנות ה-50 ומול בארסה המשופרת של קובאלה, באסורה, סזאר, סוארס ועוד ועוד שהפסידה והושפלה במסטאייה גם בעונות בהן לקחה אליפות באותו עשור, אם כי אסור לשכוח מבארסה של חמשת הגביעים ועונת 1951-52 בה בארסה פגשה בולנסיה בגמר הגביע והביסה אותה 4-2. אבל בחזרה לרצף… זה התחיל איום ונורא עם 3 עונות רצופות בהן בארסה חוזרת עם רביעיות מהמסטאייה, תיקו 2-2 ולאחר מכן רצף ההפסדים הארוך שתואר בפסקה הקודמת. אחרי 4 הפסדים רצופים אלו, בארסה מסיימת בתיקו פעמיים נוספות (3-3 ו-1-1) וחוזרת לנצח בעונת 58-59 כאמור, עונה בה זכתה בארסה באליפות השביעית שלה בהיסטוריה והניצחון הקשה במסטאייה בהחלט תרם לכך ושבר נאחס מטורף שבניגוד לסוסיידאד, לא היה מורכב רק מהפסדים צמודים ותוצאות תיקו מתסכלות אלא תבוסות של ממש ותקופה שחורה בה בארסה הובסה במסטאייה ב-7 מתוך 8 עונות.

~ 6-2, ולא לצד הנכון. ועוד בעונת 61-62… אוי ויזמיר ~

– דבר אחרון לפני שנדבר מעט על הצד השני: כבוד נוסף לולנסיה ועוד קצת סבל עבורנו: תוצאת הטניס היא התוצאה הקדושה של כולנו, אך ולנסיה גרמה לכל הקולס באשר הם להרגיש את הצד השני שנים קודם לכן. תור הזהב של בארסה נגמר לו, בארסה לקחה אליפות שניה ברציפות בעונת 59-60 ולא תיקח תואר זה שוב עד בואו של יוהאן קרויף בעוד 14 שנים בערך מאותו רגע. גם ולנסיה ממתינה עוד קצת לאליפות הבאה, בינתיים בעונת מעבר בעייתית מאוד של בארסה, היא מכה בנו שוק על ירך. 3-0 בתום 40 דקות, בארסה מצמקת ל-3-2 חצי שעה לסיום אך ולנסיה לא מתרגשת ורבע שעה לסיום, במהלך 5 דקות אם לדייק, כובשת שלושה נוספים ומשלימה את התבוסה הכי גדולה שהנחילה לבארסה במסטאייה בכל ההיסטוריה (כבשו: וואלדו עם רביעייה, פיצ’ה וריבייס הוסיפו משלהם. לבארסה כבשו אבריסטו ו-וייוורדה). בנוסף לתבוסה הגדולה ביותר של בארסה אצל העטלפים, זהו גם המשחק בין השתיים בו נכבשו הכי הרבה שערים.

~ ז’וזפ מאריה פוסטה, קפיטן בשנות ה-60, אגדה ברסאית, קטלונית וספרדית. תמונה לאחר הופעה מול ולנסיה בעונת 64-65 ~

– בואו נדבר על הצד הברסאי. פראיירים בארסה לא היו תמיד במפגשים במסטאייה. רצף הניצחונות הארוך ביותר של בארסה בולנסיה עומד על 4 ניצחונות והופיע פעמיים בהיסטוריה. ראשית היה זה בשנות ה-40, קצת לפני שהחל הרצף הארוך והמוצלח של ולנסיה, כאשר בארסה מנצחת ברציפות מינואר 1943 ועד אוקטובר 1945 כשבארסה כובשת ב-4 משחקים 12 שערים. בשנות ה-60, עונה לאחר התבוסה המשפילה 6-2 מול ולנסיה, בארסה פותחת ברצף ניצחונות דומיננטי נוסף עם 4 ניצחונות ממרץ 1963 ועד ינואר 1966 וגיבור התקופה הזו, בין השאר, הוא האיש למעלה שהיה גם לקפטן של הקבוצה, כבש במסטאייה כמעט בכל הרצף הזה וגם מחוצה לו וב-1964 גם סייע לסלקסיון לזכות באליפות אירופה לראשונה בהיסטוריה. אבל אם נחזור לענייננו, הרי שחרף רצף הניצחונות הזה, עבור אף אחת מהקבוצות אין זו תקופה גדולה במיוחד מבחינת הצלחה בליגה ושנות ה-60 היו כישלון חרוץ עבורנו בפן הזה.

– עובדה לא כל כך מעניינת היא שדצמבר 68′ ועד פברואר 71′, במשך 3 עונות, סיימו השתיים ברצף את המשחקים במסטאייה ללא הכרעה? אגב, עונת האליפות הרביעית של ולנסיה (70-71). ובתור בקשת מחילה על מתן עובדה לא מעניינת זו, קבלו מתנה שמצאתי: משחק מלא של בארסה במסטאייה בעונת האליפות של קרויף ב-73-74, יוהאן האגדי משחק 90 דק’ ואף כובש צמד שמנצח את המשחק הקשה במסטאייה 2-0. האיכות מזעזעת, אבל את השערים של קרויף תמיד אפשר לקלוט ולראות.

– במשך שנות ה-70 ועד אמצע שנות ה-80, יחסי הכוחות התאזנו היטב מדומיננטיות אל דומיננטיות, דבר שבעצם נראה כי היה קיים בין השתיים מאז ומתמיד, המשחק ממומנטום אל מומנטום. ולנסיה פיתחה רצף חסין נוסף מול בארסה עם 6 משחקים בבית ללא הפסד מינואר 78′ אז ניצחה 1-0 ועד נובמבר 1983 אז בארסה ניצחה 4-2 ושם התחיל רצף המשחקים הארוך ביותר שנראה אז במסטאייה מצידנו (שכבר נשבר מזמן), שעמד על 5 משחקים. הראשון בנובמבר 1983 (עונת 83-84) הוא ניצחון 4-2 מדהים בו קראסקו והקפטן אלשנקו העלו ל-2-0, ולנסיה השוויתה ל-2-2 אך חוליו אלברטו ופרנסיסקו קראסקו שוב, הפעם בפנדל, מביאים ניצחון 4-2 לאחר תקופת חושך נוספת במגרש הקשה הזה. עם זאת, הניצחון הזכור ביותר באותם הזמנים והמובא בסרטון, הוא ה-5-2 המדהים שבא בעונה הבאה, עונת האליפות של 84-85, הראשונה מאז קרויף והאחרונה עד שובו של קרויף אלא כמאמן. ולנסיה היכתה ראשונה בתוך 12 דק’, אבל שערים של שוסטר, ארצ’יבלד, קלוס, רוחו ומרקוס אלונסו הביאו לגוליאדה ומאניטה ראשונה על העטלפים במסטאייה בהיסטוריה. בארסה לא כבשה במסטאייה מעל ל-5 שערים כך שזהו שיא, אבל זהו גם לא הניצחון הגדול ביותר במסטאייה עדיין. בעונה הבאה, עוד ניצחון 2-1 בעונת 85-86, עונה בה ולנסיה ירדה ליגה לראשונה מזה 40 שנה בערך, וכשחזרה לא הצליחה להוציאה במסטאייה יותר מעוד 2 תוצאות תיקו ו-5 משחקים מולנו בלי ניצחון. בעונת 89-90, עונת המעבר של בארסה זוכת גביע המזחיקות הטריה אל יוהאן קרויף המאמן החדש, דברים פחות הולכים אבל כידוע נבנו היטב להמשך. במסטאייה הפסדנו 2-1 מול ולנסיה טובה יותר שסיימה כסגניתה של ריאל מדריד בתום עונת 89-90, מקום אחד מעלינו.

– הדרים טים של שנות ה-90 זכו כמובן ב-4 אליפויות רצופות ובין השאר גם ניצחו במסטאייה 3 עונות ברציפות והנה שתיים מהצגות הנפלאות שלה מאותן השנים: ראשית, 4-3 מטורף ורב תהפוכות מעונת 92-93 עם שערים של נדאל, צ’יקי, לאודרופ ושער ניצחון דרמטי של באקרו והניצחון השני והמרשים יותר, מערים על ה-5-2 ההוא משנות ה-80 והוא הניצחון הגבוה ביותר במסטאייה שלנו ועוד מול ולנסיה הסופר קשה של אותן השנים. חריסטו סטויצ’קוב, צמד לבאקרו ועוד פנדל של קומאן אחרי אדום של השוער סמפרה. ניצחון שלישי נוסף הגיע בעונה הפחות מוצלחת של 94-95, 2-1 דרמטי עם שוויון של קומאן ומהפך של סטויצ’קוב בדקה ה-90.

– קופצים לניצחון החשוב מאוד הנ”ל במסטאייה מעונת 04-05. – ולנסיה לקחה בכל ההיסטוריה 6 אליפויות. נתון מאוד מעניין הוא ש-3 מאליפויות אלו נלקחו עונה לאחר מכן על ידי בארסה: השתיים הראשונות עליהן דיברתי הרבה הרבה קודם בעונות 44-45 ו-47-48, אך הפעם השלישית והלא רחוקה כלל ביחס לאלה הראשונות, אצל הקבוצה של רייקארד, הקבוצה של הגאושו, בעונת 2004-05 כשולנסיה עודנה האלופה ואין ספק שניצחונות קשים כאלה היו לאבן דרך בעונה הזו שהסתיימה עם אטו מול לבאנטה ואליפות ראשונה מזה 6 שנים. אבל אוי, אוי, אוי… שימו לב לגולאסו הזה של רונאלדיניו חצי שעה מתחילת המשחק (אטו הבקיע את השני דקות ספורות מאוחר יותר).

– מאז הדרים טים, ולנסיה תנצח 5 פעמים נוספות במסטאייה. בעונת 95-96 הביסה את בארסה הזועקת לשינוי 4-1, בעונת 99-00 של לה קורוניה מביסה ולנסיה 3-1 את בארסה בביתה, בפברואר 2002 ולנסיה עושה צעד גדול אל עבר אליפות חמישית בהיסטוריה וראשונה מאז ראשית שנות ה-70, עם ניצחון 2-0 חשוב על בארסה החלשה 11 מחזורים לסיום. ולנסיה כמובן תזכה בסוף העונה. דווקא בעונת הדאבל של 05-06 ניצחה ולנסיה 1-0 במסטאייה והניצחון האחרון ומהמתסכלים ביותר שראיתי, בעונת 06-07 המקוללת שעם תמונתה פתחנו את קטע מפגשי העבר. ההפסד הזה מול ולנסיה לא היה מה שלקח לנו את האליפות, זה היה עמוק מזה, אבל להיזכר באותו יום קצת… קצת מעצבן.

ומאז אותו יום, טפו טפו טפו, 10 משחקים ללא הפסד במסטאייה מדצמבר 2007 ועד היום, כמעט 10 שנים: 5 תוצאות תיקו ו-5 הפסדים ויחד עם זאת – זה ממש לא מגיע בקלות, להיפך – אין הרבה מגרשים שסבלנו בהם בעשר השנים האחרונות כמו במסטאייה.

– בעונת 07-08 השחורה, קבלו ניצחון דווקא נאה ביותר בשידור ישראלי: צמד של סמו אטו ואחד של גודיונסן מביאים 3-0 גדול במסטאייה במחזור ה-16. הכל ורוד? לא ממש ואין הרבה טוב להיזכר בו, אולי חוץ מהמשחק השני מול ולנסיה בקאמפ נואו למי שזוכר.

– עונת הטריפלט הראשונה! משחק פנטסטי במסטאייה, בארסה במיטבה מול ולנסיה המוכשרת של וייה, סילבה, פבלו הרננדס ועוד ועוד. כל כך הרבה שערים של הפפ-טים הפכו כבר לבלתי נשכחים אך הראשון כאן של בארסה הוא בהחלט אחד מהם, הטיילת המטורפת שמסי ואינייסטה יוצרים בתוך הרחבה בדרך לשער היתרון, המהפך שולנסיה משלימה עם השער המפוקפק הראשון והגולאסו של פבלו הרננדס, אבל תיירי הנרי מחלק את הנק’ בסופו של דבר.

– בעונת 09-10, להסתכל על דוד וייה במשחק הקודם ולדעת מה היינו יכולים לעשות עימו עוד עונה אחת לפני שאכן הגיע ובמקום זלאטן… חבל, חבל. בכל מקרה, תיקו מאופס ומאכזב במסטאייה.

– בעונת 10-11, שוב סובלים ואוכלים הרבה חצץ מהעטלפים העיקשים ורק כעבור 77 דקות, איכשהו מסי מצליח לחבר בעיטה ישירה קטנה אחת שגם אותה מצליח ויסנטה גוואייטה העיקש לבלום אך רק חלקית, הכדור נכנס ובארסה מנצחת בעונת הדאבל אצל ולנסיה.

– בעונת 11-12, שוב סובלים אמרנו? חכו, אתם יודעים שנגיד זאת שוב עד שנגיע לכדי סיום. שער עצמי אומלל של אבידל מעלה את העטלפים ליתרון וגם לאחר שוויון של פדרו, שוב שגיאה של אבידל (ושל פויול) בדקה ה-20 מביאה לשער של פבלו הרננדס שכובש נגדנו בפעם השניה שלו. בארסה ממשיכה לסבול כהרגלה עד שמסי מבשל בשנית והפעם לססק פברגאס שמציל מהפסד. היה זה המחזור החמישי ואז “קנינו” תוצאה כזאת במסטאייה… אך זכור לכם כיצד נגמרה העונה הזו.

– בעונת 12-13, לוקחים אליפות אך הסבל במסטאייה ממשיך. פדיחות בהגנה ובינתיים אבר באנגה הנהדר כובש לזכות ולנסיה את הראשון. הפעם בארסה לא מחכה בשביל לכבוש עד מאוחר מדי ומסי שמוכשל ברחבה באופן ברור משווה בפנדל, אך לא יותר מזה. 1-1 מתסכל בולנסיה.

– בעונת 13-14, לא מזמן דיברנו על פתיחת העונה הנהדרת של טאטה מרטינו וחניכיו וכמה שזה “משמעותי” כמו השיחות שרונאלדו עושה למסי ב-4 לפנות בוקר ללחוש לו בשקט “הכדו”ז שלי, הכדו”ז שלי!”… והעונה נגמרה די רע גם אם היו נקודות גדולות לגאווה. אבל איך אפשר לעזאזל להגיד דבר אחד רע על משחק כל כך כביר של דיוס? השלושער הזה מהסרטים שהפרעוש סיפק כאן זה רק מחלק מהסיפור, צפו בכל שאר המהלכים ותבינו למה כשמדברים עליו כטוב בכל הזמנים, זה לא לשווא וכנראה שצריך להוקיר ולהבין. ולנסיה רק מצמקת ל-3-2 עם צמד של הלדר פושטיגה (הראשון גולאסו אדיר).

– עונת הטריפלט נאמבר 2! שוב סובלים במסטאייה, כרגיל, סבל שנמשך 90 דקות, עד שמגיע סרג’י בוסקטס הגיבור בתוספת הזמן ומנצח את המסטאייה. נקודות של אליפות בתוך עונה סופר, סופר היסטורית. וזה עוד לפני משבר סוסיידאד…

– בעונת 15-16, שוב לוקחים אליפות, שוב סובלים במסטאייה. מצד אחד, לואיס סוארס עדיין בשיאו, חד כתער וכובש כאן גול של חלוץ גדול ואמיתי. מצד שני, מסצ’ראנו מדגים היטב את מגמת הירידה ביכולת שלו והסיבה ללמה הוא איבד בסופו של דבר את ההרכב לביג סמו אומטיטי ובלי יותר מדי פייט. שער נאה, עם זאת, של סנטי מינה וזה 1-1 בסיום ושלא נדבר על המשחק בקאמפ נואו לקראת סוף העונה.

https://www.youtube.com/watch?v=K3R2Qo8XdxA

– כך זה היה בעונת 16-17, סבל בלתי נגמר מול ולנסיה במסטאייה עד לגאולה אם בכלל תגיע. מסי עם הראשון, מוניר משווה וגם מול הקהל הביתי לא חוגג, רודריגו מעלה את ולנסיה גם ליתרון. לא נגמר. לואיס סוארס מצליח להשוות חצי לשעה לסיום ועשר שניות לסיום תוספת הזמן, דווקא איימן עבדנור הטוניסאי המגודל שבאמת קלקל לבארסה פעם אחר פעם במשחק הזה, הוא שגורם בחוסר אחריות לפנדל על סוארס. אז הגאולה הפעם הגיעה, כמו מסי בעונת הדאבל של 2011, כמו בוסי בעונת הטריפלט השניה, את זה מסי מכניס דווקא מול דייגו אלבס שידוע כשוער פנדלים אדיר, השניים גם צוחקים אחר כך על זה ולבסוף 3-2 במסטאייה.

 

מערכת בארסה מאניה

מה אוהדי בארסה אומרים


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

בארסה מאניה בפייסבוק

הסקר!

בארסה מאניה באינסטגרם

האפליקציה שלנו