את יום ההולדת ה-118 של המועדון חגגה הקבוצה עם מאניטה על מורסיה המסכנה מהליגה השלישית, וכך היא השלימה את משימת ההעפלה לשמינית גמר גביע המלך. שלושה ימים מאוחר יותר חוזרים למירוץ לאליפות, עת תתארח סלטה ויגו בקאמפ נואו.

ארנסטו ואלוורדה יוכל להשתמש בסרג’י רוברטו ואנדרה גומש שהחלימו מפציעותיהם במהלך השבוע האחרון. מי שעדיין פצועים ויעדרו מהמשחק הם ארדה טוראן, דמבלה, ראפיניה ומסצ’ראנו. ואלוורדה החליט להשאיר מחוץ לסגל את סמדו ואת דאולופאו. הראשון שיחק כל הזמן כמגן ימני מאז הפציעה של סרג’י רוברטו וכנראה ראוי למנוחה, השני מעורר מחלוקת רבה עם קבלת ההחלטות המוזרה שלו ועם איבודי הכדור הרבים שלו.

מה שלומך סלטה?

החל מהקיץ האחרון, מאמן את סלטה ויגו פרצוף שמוכר לנו היטב: חואן קרלוס אונסואה, מי שהיה עוזרו של לואיס אנריקה לא רק בבארסה אלא גם בסלטה וברומא לפני כן. לבינתיים, אונסואה חווה הצלחה סבירה בקבוצה הגליסיאנית, כשהיא ממוקמת במקום ה-9 עם 17 נקודות לזכותה.

ב-5 המשחקים האחרונים:

מח’ 10: הפסד 2 – 1 אצל מאלגה (יאגו אספאס)
מח’ 11: ניצחון 3 – 1 על בילבאו (סרג’י גומס, אספאסx2)
מח’ 12: הפסד 2 – 1 אצל סביליה (מקסי גומס)
מח’ 13: ניצחון 1 – 0 על לגאנס (אספאס)
גומלין גביע: 1 – 0 על אייבר (אספאס, העפלה לשמינית)

תקציר הניצחון על לגאנס:

ההרכב שפתח נגד לגאנס:

בלנקו
מאיו, קברל, פונטאס, ג’וני
ואס, לובוטקה, חוסבד סאנצ’ס, סיסטו
אספאס, מקסי גומס

תקציר הניצחון על אייבר:

https://www.youtube.com/watch?v=cAEytpLl8Gk

ההרכב שפתח נגד אייבר:

סרחיו אלבארס
מאיו, קבראל, פונטאס, ג’וני
בראיס מנדס, רדויה, פבלו הרננדס,
מור, גווידטי, יולסגר

במחזור האחרון סלטה ויגו ארחה את לגאנס והיא ניצחה הודות לפנדל מוצלח של יאגו אספאס, המוציא לפועל העיקרי של ההתקפה של הסלסטס. למעט הפנדל, סלטה הייתה עדיפה והגיעה למצבים טובים, אך נתקלה במשחק טוב של איבן קואייר, שהדף את יתר הבעיטות שנבעטו לעברו.

באמצע השבוע סלטה התמודדה עם אייבר. להבדיל מהקבוצות שמשתתפות באירופה, יתר קבוצות הליגה הראשונה עשויות לפגוש אחת את השנייה כבר בסיבוב המוקדם של הגביע וזה מה שקרה. סלטה גברה על אייבר בשני המשחקים – ניצחה 2 – 1 במשחק הראשון בחוץ ובגומלין 1 – 0 מעוד פנדל מאוחר של אספאס. דווקא במשחק הזה אייבר הייתה עדיפה על פני סלטה, שהעלתה מחליפים רבים בהרכב, אולם שחקני ההתקפה הבאסקים התרשלו בסיומת לשערו של סרחיו אלבארס.

אונסואה יאלץ להסתדר במשחק מול בארסה ללא ג’וני המגן השמאלי, שספג את הכרטיס הצהוב החמישי שלו העונה בניצחון על לגאנס. את מקומו צפוי לתפוס פקונדו רונקגליה הארגנטינאי. סרג’י גומס, הבלם בוגר הלה מאסיה, התאושש מפציעה השבוע ונכלל בסגל שנוסע לברצלונה, אך לא צפוי לפתוח בהרכב. השניים שסביר שנראה במרכז ההגנה הם אנדראו פונטאס, בוגר לה מאסיה נוסף, וגוסטבו קבראל.

שאר ההרכב יהיה פחות או יותר כמו זה שפתח נגד לגאנס. שינוי אפשרי מאוד מההרכב הוא שפאבלו הרננדס הצ’ילאני הנפלא יפתח במקומו של חוסבד סאנצ’ס במרכז הקישור, לצדו של סטניסלב לובוטקה הסלובקי. באגפים, דניאל ואס ופיונה סיסטו הדנים יספקו את הכוח היצירתי של הקבוצה. לוואס יש העונה 4 בישולים, לפיונה 8 בישולים ו-3 שערים, מספרים מכובדים מאוד. השניים יתמכו בהתקפה שכוללת את מקסי גומס, עם 6 שערי ליגה, ויאגו אספאס כמובן, עם 7 שערים לזכותו.

היסטוריה

תודה ענקית לתומר על כתיבת החלק הזה!

~ אתם יודעים טוב טוב מי זה בתמונה עומד לכבוש מול בארסה (אם כי זה לא מהקאמפ נואו). רמז: יפרשן כנראה את המשחק וינסה לנחס את בארסה כלל האפשר תוך שהוא שוב מדבר מתוך תחקיר מעמיק שעשה על סלטה של לפני 20 שנה, על כמה נהנה לפתוח שולחן עם ואלרי קרפין ומיצ’ל סלגאדו בחומוס סולטן אחרי משחק טוב ~

– ההסטוריה עם סלטה בקאמפ נואו היא לא דבר שנשכח ממש מהסיבה הפשוטה שזו אחת ההסטוריות הדומיננטיות ביותר של בארסה בביתה על קבוצה כלשהי, ביחס כמובן לכמות המפגשים היחסית מרובה בין השתיים. כמה דומיננטית? נסו 73 שנים משנות ה-40 ועד לעונת 2014 בה סלטה לא ניצחה בקאמפ נואו כלל וכמעט ולא ניצלה מהפסד. 47 משחקים. כמובן שאם נפנה לבלאידוס, נקבל תמונה אחרת – על אחת כמה וכמה אחרי פאקינג 8 שערים מביכים שחטפנו שם בשני הביקורים האחרונים. אבל נגיע לזה. בכל מקרה, זוהי עונתה ה-52 של סלטה ויגו בליגה ואנו ניגשים אל מפגש מספר 103 בסך הכל וה-52 בקאמפ נואו.

– ההיסטוריה הברסאית כאמור דומיננטית מאוד ועל כן לא מכילה בתוכה יותר מדי תוכן תחרותי אלא בעיקר נתונים על כמה התבוסות שבארסה חילקה לסלטה על ימין ועל שמאל היו גבוהות בכל עונה או כמה רצף הניצחונות הפעם היה ארוך וחסר תקווה עבור הסלסטס בהשוואה לקודם. והרי אם רק בזה נעסוק, אכן יהיה הרבה מה לפרט… הפעם, עם זאת, נקצץ את זה אך ורק ל-Essentials. לפחות עד שנגיע לימינו אנו.

~ סלטה של ראשית שנות ה-40, עדיין קבוצה ללא מעוף אך עם הרבה אומץ וחוצפה ~

– סלטה עלתה לראשונה לליגה הבכירה בספרד בעונת 39-40. היא חיכתה 4 שנים לכך לאחר שזכתה בסגונדה ב-1936 אך הליגה כידוע לא התקיימה במהלך אותן שנים, לא צריך להסביר יותר מדי מדוע. בפברואר של 1940 אירחה בארסה את סלטה ויגו לראשונה בלס קורטס במשחק שנגמר בתוצאה 2-0 (אמילין גרסיה, הררין). סלטה כמעט וירדה ליגה באותה עונה וכמעט שגם בעונה הבאה (אז גם הפסידה באותה תוצאה לבארסה).

~ הכי קרובה לירידה אולי אי פעם הודות לסלטה בין השאר, בארסה של עונת 41-42 ~

– בעונת 41-42, לעומת זאת, הסיפור היה שונה. סלטה ויגו התקדמה בעזרת שחקנים וננסיו, מונדו ופראן רויג וחוותה עונה פנומנלית יחסית לקבוצה עדיין כל כך טריה בליגה הבכירה. בביתה מיעטה מאוד להפסיד (הפסידה רק למדריד 4-2 וקסטליון 2-1) וניצחה בקלילות קבוצות כמו סוסיידאד, בילבאו וסוסיידאד. בחוץ ניצחה את ריאל מדריד 3-2 וכן, גם את בארסה ניצחה בביתנו (אז) 2-0 אי שם באוקטובר מצמד של רויג, הניצחון ההיסטורי הראשון של הגליסיאנים אצל בארסה והאחרון עד שנת 2014, לא פחות. אמנם סלטה גם רשמה תבוסה מגוחכת אצל בילבאו 10-0, אבל בכל זאת סיימה כחמישית בטבלה בעוד שבארסה סיימה עונה רעה מאוד במקום ה-12 מתוך 14 ונאבקה בפלייאוף הישארות מול ריאל מורסיה (אותה מורסיה שהרגע פגשנו בגביע) שבאותה עונה סיימה במקום השלישי בסגונדה ונלחמה בפלייאוף עליה לפרימרה. רעיון מעניין. בארסה הביסה את מורסיה 5-1 (במשחק שקשה למצוא תיעוד שלו) והשאר היסטוריה. לא עניין של מה בכך.

– עונה לאחר מכן, 42-43, חזרה בארסה לצמרת תחת שרביטו של חואן חוסה נוגייס ועם אסקולה וסזאר בארסנל שלה. מול סלטה ויגו זה התבטא די טוב בתבוסה הגדולה ביותר שהנחילה בארסה לסלטה אי פעם בבית, 8-0 ענק ורק במחזור השביעי. 5-0 בתום 25 דקות, 6-0 חצי לסיום והשניים האחרונים מגיעים ברבע השעה האחרונה. כבשו: ואייה מאס עם שלושער, אסקולה עם צמד, מרטין עם צמד, טרוחייו הוסיף אחד. באליפות עם זאת זכתה בילבאו בפעם החמישית בהיסטוריה, בארסה הסתפקה במקום השלישי.

~ בארסה בתצוגה ביתית גדולה מול סלטה, עונת 73-74 של קרויף ~

– המשך שנות ה-40 וה-50 נטו לחלוטין לטובת בארסה וגם לאחר מכן. סלטה ירדה ליגה בעונת 58-59 וחזרה רק לאחר עשור בסוף שנות ה-60. גם כאשר חזרה לא ראתה רחמים אצלנו. מהשמינייה העצומה הנ”ל, דרך שלישיות, רביעית, חמישיות וגם שישיות שסלטה אכלה במשך שנים בכל פעם שדרכה במקדשנו. אז על רצף משחקים ללא הפסד אין ממש מה לדבר כאן, 73 שנים של חושך גליסיאני בלס קורטס ובקאמפ נואו ובתוכן, שיא של 19 ניצחונות ביתיים רצופים על סלטה מפברואר 1949 ועד נובמבר 1978. מהניצחונות הגדולים ביותר באותן שנים, הרבה הרבה שנים, אפשר למצוא ניצחון 6-1 פשוט מטורף מעונת 51-52 ההיסטורית (בארסה של 5 הגביעים) בה קובאלה האגדי פגש בסלטה וכבש מולה מאניטה (!) כאשר באסורה הוסיף אחד נוסף. בעונת 73-74 בארסה של קרויף נתנה הצגה אדירה בדמות מאניטה מול סלטה כשקרויף גם כובש אחד לצד גאייגו, מרסיאל, רשאק ואסנסי שהוסיפו משלהם היישר אל ניצחון 5-2. בעונת 78-79, שם היה האחרון ברצף הניצחונות הארוך ביותר של בארסה על סלטה בבית, הביסה בארסה את סלטה 6-0 משערים של האנס קרנקי האוסטרי, ששיחק בבארסה באותן שנים בשתי תקופות שונות וכבש 35 שערים במדינו. חואן הרדיה הוסיף צמד וגם אנטוניו ‘אולמו’ רודריגז הוסיף 1 משלו.

– גם את שנות ה-80 סלטה ויגו העבירה בסגונדה במחצית מהעשור, כשכן קפצה לליגה הבכירה הפסידה פעמיים לבארסה והוציאה 2 תוצאות תיקו. אז נקפוץ ממש טיפה קדימה. כמו תמיד, זה נורא כיף להראות את הקבוצה התורנית שחוטפת בראש מהדרים טים של קרויף – וכנראה שאין כאלה שלא חטפו מהם. הפעם זו סלטה וזו הדרים טים עדיין פחות או יותר בתחילת דרכה דווקא, קרויף בעונתו השניה בונה את הבייבי שלו היטב אם כי בעונה זו עדיין מסתכל על ריאל מדריד הרחק מאחור, שכן פגשה את סלטה בקאמפ נואו במחזור ה-29 וכבר אז הייתה רחוקה 10 נק’ מהאלופה הסופית של אותה העונה… זה התחיל קשה מאוד והמשיך כך אחרי מחצית מאופסת ומאכזבת מאוד (שימו לב למטפחות הלבנות ביציעים), ורק במחצית השניה התעוררה בארסה. אמנם זו נראיתה יותר כמו גוליאדת שקר במשחק לא מבריק במיוחד, אבל שימו לב למשחק הלחץ וכיצד בארסה לא מרפה באף רגע כל עוד הכדור ברגליה. קרויף, פשוט.

לגבי הכובשים באותו משחק? ובכן שימו לב, לצד שערים של גיז’ה אמור, לאודרופ וסלינאס, מי שכבש כאן שלושער ועשה את ההבדל עבור בארסה הוא לא אחר מאשר סניור רוברט פרננדס, אז שחקן בארסה במשך 4 עונות (זו הייתה העונה האחרונה שלו עמנו) שעזר לבארסה בזכיות בשני גביעי מלך ובגביע המחזיקות וכבש לא מעט while doing so, כיום מנהל ספורטיבי כושל במיוחד שכבר הספיק להעלות לנו את הסעיף שוב… ושוב. ו… שוב.

– לפני שנגיע לימינו אנו, עוד ניצחון נחמד 7 שנים קדימה אל עונת האליפות המתוקה של 97-98 עם ואן חאל. אחרי 3 עונות ללא תואר אליפות, מצוידים בקפטן פפ, בריבאלדו מדהים אחד וכן ביודאס פיגו אנו צועדים חזק בחזרה אל הכתר וזה אחד הניצחונות היפים של העונה, גם אם היה בתקופה שלפני הקאמבק במאני טיים ע”ח מדריד. זה התחיל בספק שער עצמי של אגן ספק נגיחה של פיגו, לאחר שסלטה איזנה זמנית בארסה המשיכה עם שער של ריבאלדו ועוד חותמת של פיצי. סלטה שוב צימקה לקראת הסוף אבל בארסה מנצחת 3-2 בדרך אל אליפות שאז הייתה ה-15 במספר ואחת מ-2 רצופות כידוע.

– מעונת 98-99 ועד עונת 01-02, המפגשים בקאמפ נואו מול סלטה נגמרו בתיקו, מה שעבור סלטה מהווה לשיא משחקים בקאמפ נואו בליגה ללא הפסד. מדובר ב-4 תוצאות תיקו רצופות ומהזכורות בהן אפשר לראות את הנ”ל, תיקו 2-2 מתסכל בעונת 99-00 שהייתה כזכור לעונת אליפות היסטורית של דפורטיבו לה קורוניה. במחזור ה-38 בארסה אירחה את סלטה כשהאליפות בעצם הייתה גמורה ולא הייתה האישיו, אלא התנועתיות המדאיגה מהמקום השישי בו מוקמה אלאבס ועד בארסה השניה, בינהן הפרידו בסך הכל 3 נק’ (!). בארסה הסתכנה בירידה משמעותית במיקום בטבלה ואיבוד אירופה, בטח כאשר סלטה עלתה ליתרון 2-0 בקאמפ נואו משערים של תומאס וטורדו. הדרמה הייתה בשיאה אבל לנו היה פטריק קלייברט, שידע להגיע למשחקים גדולים לפעמים. צמד של קלייברט קצת אחרי פתיחת המחצית השניה החזיר את בארסה לעניינים והציל אותה למעשה. 2-2 בסיום. בארסה לא ניצחה אך נס היה זה שכמעט כל יריבותיה בטבלה הפסידו – מדריד הפסידה בבית לויאדוליד וסיימה חמישית, אלאבס הפסידה אצל בילבאו, סראגוסה ו-ולנסיה גם הן נאבקו מול בארסה כשסראגוסה הייתה עם יותר נק’ אך הפסידה לעטלפים שלהם זה בסופו של דבר לא הספיק בשביל לעבור אותנו.

– בעונת 02-03 האיומה, לפחות נגמר לו הנאחס מול סלטה בבית במחזור האחרון של העונה. בארסה הייתה צריכה ניצחון על סלטה לפחות בכדי להבטיח מקום בגביע וופ”א וכך עשתה בעזרת שערים של חואן פבלו סורין והארנבון יודאס ג’וניור, חאבייר סביולה. עונה קשה ובעייתית, אבל בפתח ראינו כבר קרן של אור.

– בעונת 03-04 של רייקארד והגאושו, הייתה זו הפעם האחרונה שבארסה וסלטה נפרדו בקאמפ נואו בתוצאת תיקו. דיברנו הרבה על מחצית העונה הראשונה של רייקארד לעומת השניה וכאן זה בא לידי ביטוי היטב עם רק 1-1 מול הגליסיאנים (קוקו איזן אחרי שער מוקדם של חסולי).

– באותן עונות שוב סלטה ויגו החלה להתערער כלכלית ועל כן גם מבחינת היכולת. את עונת האליפות של בארסה ב-04-05 בילתה סלטה בסגונדה אך חזרה אל עונת הדאבל שלנו. בארסה אירחה את סלטה ב-20 לדצמבר 2005 וצמד של אטו הביאו ניצחון לא פשוט על התכולים העקשנים. קבלו משחק מלא למעלה. הראשון שער ממזרי שרונאלידיניו הוציא מהר לאטו אחרי עבירה, השני שער נהדר אחרי דריבל קלאסי של הגאושו שהוביל למהלך נהדר בו מלך האריות נשאר נמצא בעמדה מספיק טובה לבעוט בחדות האופיינית שלו פנימה.

– בעונת 06-07 המקוללת, ניצחון 3-1 קשה לאחר פגרת החורף מול סלטה של הקולה הכי גדול שהכרתם ותכירו אי פעם, הלא הוא חוסה מנואל פינטו המלך, גם זאמורה גאה באותן שנים. שוב סביולה כובש מול סלטה בקלילות את הראשון, אך אז סלטה מקבלת פנדל שלא היה וננה משווה בדקה ה-56. 20 דקות עוברות ושוב שופטי ספרד במיטבם, בארסה מקבלת פנדל שגם הוא לא היה (עבירה מחוץ לרחבה) ורונאלדיניו מא”ל מחזיר את היתרון. המסמר האחרון ננעץ על ידי ג’יולי מבישול נהדר של אם איני טועה, דקו. גם המשחק בבלאידוס באותה עונה הוא אחד לספרים אבל כל דבר בעתו. סלטה יורדת ליגה בתום העונה שוב ותשוב יותר מ-5 שנים לאחר מכן.

– בעונת 12-13, סלטה ויגו חוזרת לליגה תחת שרביטו של פאקו הררה עם תקוות מחודשות והרבה כלים, אבל בקאמפ נואו היא חוזרת למציאות. טיטו וילאנובה עולה עם הרכב הגנתי חסר ללא פיקה, פויול או דני אלבס ואם זה לא מספיק, במערך 3-4-3 בו מסצ’ראנו, ג’ורדי אלבה ואדריאנו (בימין) מנסים להדוף את סלטה ויגו שאמורה הייתה לעלות בראשית המשחק כבר ל-2-0 אם לא יותר. המשחק היה משחק פנטסטי מרחבה לרחבה ודווקא אדריאנו, חלק די אינטגרלי מהעונה הזו, כובש את הראשון מבישול של פדרו. החורים בהגנה אמנם עושים את שלהם וסלטה משווה תוך 2 דקות משער מפדח של ברמחו. בארסה לא מתרגשת ובחלוף עוד 2 דק’, שער פשוט מושלם של וייה את אינייסטה ממהלך גאוני שהאסטוריאני התחיל. השלישי שייך לג’ורדי אלבה שכובש כמו חלוץ גדול מעוד מהלך גדול של דון אנדרס. 3-1 בסיום. אגב – תעבירו ל-3:28. נו, תעבירו.

– בעונת 13-14 הלא פשוטה, ניצחון על סלטה ויגו שכולו הפסד. בארסה בתקופה הטובה ביותר שלה בעונה המוזרה הזו – כנגד הרבה מאוד ציפיות הבסנו את מנצ’סטר סיטי בשמינית גמר האלופות והרגשנו שלמרות כל המגרעות, הניסיון עדיין מדבר ובארסה יכולה ללכת רחוק. בליגה, בארסה מגיעה לברנבאו עם הגב צמוד אל הקיר וכבול אף בשלשלאות, אבל איכשהו מנצחת 4-3 במשחק פשוט מטורף ודברים נראים יותר טוב. אבל אז, ממש במחזור הבא מול סלטה ויגו בבית, ויקטור ואלדס, השוער הגדול בהיסטוריה שלנו שכבר ידענו כי החליט לעזוב בתום העונה, נפצע מכלום ושום דבר בהדיפה קלילה של בעיטה חופשית וקורע את הרצועה הצולבת בברך כאשר התמונות שלו יורד מהמגרש ממרר בבכי לא יוצאות לנו עד היום מהראש. בארסה ניצחה 3-0 מצמד של ניימאר ואחד של מסי, אבל לאף אחד לא היה אכפת. ממכה כזו קשה היה להתגבר בשלב כל כך מאוחר של העונה ועם כל הכבוד לפינטו אהובינו, הוא פשוט לא היה טוב מספיק בשביל להיות שוערינו במאני טיים (אם כי נתן את כל מה שיש לו, באמת). המפלה של בארסה בעונה הזאת המשיכה גם עם פציעתו הנאחסית של פיקה וגם מחוץ למגרש במותו המצער של טיטו שגם לא המריץ את חניכיו לעלות לדשא ממש. עם זאת, בארסה כן נלחמה עד השניה האחרונה של העונה עבור האליפות שהלכה לאתלטיקו בסוף.

– בעונת הטריפלט השניה, תמו להם 73 שנות בצורת של הסלטיקוס בקאמפ נואו לראשונה מאז אוקטובר 1941, בארסה מפסידה לסלטה ויגו בבית. אבל אם הקודם היה ניצחון שכולו הפסד, האם זהו הפסד שכולו ניצחון?… בארסה עם לואיס אנריקה כמאמן לא נראית טוב. הביקורות מגיעות הן על השחקנים והן על לוצ’ו עצמו, העניינים בתוך המועדון גם מתלהטים ולא ניתן שום שקט לשחקנים או לאוהדים. כמו בעונת 13-14, גם כאן בארסה משחקת מול סלטה ממש אחרי הקלאסיקו אלא שאת הקלאסיקו הראשון של עונת הטריפלט בארסה הפסידה 3-1 כזכור (אחרי שהובילה משער של ניימאר). המשבר המשיך בקאמפ נואו מול סלטה ויגו. אם יש נקודות דימיון בין בארסה וסלטה לאורך שנים, זה שאף לא אחת מהן ידועות ביכולתן לשחק על תוצאה, הן יכולות להבקיע הרבה ולספוג לא מעט אבל פחות. אם כך, נדיר לראות את סלטה שומרת כך על תוצאה לאורך משחק שלם, אבל מול בארסה אנמית שכזו זה לא קשה. בכל מקרה, בישול פנטסטי של נוליטו ללאריביי מביא לסלטה ניצחון 1-0 ממנו בארסה לא הצליחה לחזור. עם זאת, הופעות כמו במשחק הזה גרמו לפיצוץ שארע חודשיים מאוחר יותר לאחר ההפסד לסוסיידאד, ואולי לצורה הבלתי נשכחת בה נגמרה העונה הזאת.

– בעונת הדאבל של 15-16, בארסה מביסה 6-1 את סלטה ויגו. ניצחון דומיננטי שכמעט וקיבלנו אותו כמובן מאליו מרוב שהיינו צמאים לנקמה על הביזיון מול הגליסיאנים בבלאידוס מוקדם יותר בעונה זו. ה-MSN כובשים עם שלושער לסוארס, אחד למסי ואחד לניימאר, בין לבין ראקיטיץ’ מוסיף משלו. ניצחון חשוב בדרך לאפיסת הכוחות בעונה זו והאליפות המתוקה.

https://www.youtube.com/watch?v=e_JJdWfyZXc

– בעונה שעברה, שוב צמאים לנקמה על ביזיון נוסף, בעיקר מקצועי, בבלאידוס. גם הפעם לא נשארים חייבים (למרות שאנו כן) עם מאניטה נהדרת. מסי פותח וסוגר את החגיגה בצמד גולסואים, ראקיטיץ’ עם אחד, ניימאר עם אחד וסמואל אומטיטי בשער הבכורה שלו בקבוצה ועד כה גם היחיד.

ובסך הכל ב-51 משחקים בבית: 39 ניצחונות, 2 הפסדים, 10 תוצאות תיקו. יחס שערים פסיכי של 139 כיבושים לעומת 38 ספיגות. סלטה מעולם לא כבשה בביתנו מעל ל-2 שערים, אבל נתון מעניין הוא שמתוך 51 משחקים, סלטה כובשת לפחות פעם אחת ברובם (30 משחקים ליתר דיוק).

מערכת בארסה מאניה