כן היה כדבר הזה! היה! הפציעות של מסי לאורך הקריירה שלו תמיד הטילו עלינו אימה של ספק ומחשבות, לא צריך להסביר למה. והנה היה זה אל פיסטולרו לואיס סוארס שאמר באופן מאוד מאוכזב ומואס במצב לאחר התיקו מול אתלטיק בילבאו, אז מסי סופסל ושיחק רק במחצית השניה, שהקבוצה חייבת לדעת להסתדר בלי דיוס, שליאו הוא ה-שחקן הכי חשוב בבארסה אך יש רבים טובים שאמורים יחדיו לנצח או לכל הפחות להיראות טוב יותר. סוארס אמר זאת שוב לקראת הקלאסיקו והפעם באופן אחר, באופן שבו ברור לו ולכל האחרים שאת זה מוכרחים לנצח גם בלי הקפטן, הקראק, ושוב – לכל הפחות להיראות טוב, כמו קבוצה מאוחדת.
והרי לכם מאניטה נוספת לאוסף, מאניטה מדהימה שגם בלי חמשת השערים היא מהייחודיות יותר שנראו. למה? כי המחויבות של הקבוצה להילחם מול מדריד שמיואשת לעלות חזרה על הסוס בלי ליאו מסי ו-עבור- לליאו מסי, היא זו ששבתה את ליבנו עוד מהדקות הראשונות, מהגליץ’ של סרג’י רוברטו למנוע כדור פשוט של מרסלו מלעבור את קו האמצע ועד להתגנבות של וידאל שפשוט היה מוכרח לכבוש נגד שנואת ליבו. ואז הגיע השקט במשחק, הביטחון, האיכות העצומה והווינריות. כן, בארסה התקשתה להתמודד עם הלחץ במחצית השניה והרבה מזל מנע שוויון – אבל א’, אותו המזל, אדון איציק זוהר, מנע ממדריד לחטוף עוד אחד או שניים כבר במחצית הראשונה (מארתור, פיקה או ראפיניה) ו-ב’, זה חלק מהמשחק ואלו דברים שבארסה יודעת להגיב אליהם בהתאם. ארתור ממשיך פשוט להיכנס אל תוך ליבנו בענק, לאנגלה מאוד מרשים, ג’ורדי אלבה עד כה בעונת חייו ומה עוד נגיד על לואיס סוארס? על המחויבות שלו לכסות שטחים עבורו ועבור חברו הטוב ליאו שישב ביציע? שנשאר מתוסכל רק מעצם זה שסיים עם שלושה בעוד שיכל לסיים עם חמישייה? מאכיל כובעים ולא מהיום, לואיס סוארס האחד והיחיד.
מה שהיה, תשכח מזה…
אלא שלא נשכח את הניצחון הזה, את הניצחונות האלו, לעולם. חברים, אולי התרגלתם לניצחונות רצופים בברנבאו ושמחות בקאמפ נואו, גוליאדות, דומיננטיות וגאווה שעומדת איתנה – אבל ההיסטוריה רצופה בתבוסות למדריד ותבוסות של מדריד מולנו. תעריכו ותוקירו את הזמנים האלה כי אני מבטיח לכם – אלה לא זמנים רגילים ונורמליים בשום אופן. זהו. ספקות רבים היו במהלך רצף המשחקים הארוך הזה, בטח כשבמהלכו גם סמואל אומטיטי וגם ליאו מסי נפצעים. ועם זאת, כשבארסה עם הגב אל הקיר היא המחויבת ביותר שיש. 4-2 אצל טוטנהאם, 1-1 במסטאייה, 4-2 על סביליה, 2-0 על אינטר, מאניטה על מדריד והרצף הקשה עומד להירגע. אחרי 3 משחקי בית, בארסה החלה כבר ברצף של 4 משחקי חוץ מתוך ה-5 הקרובים. הרצף התחיל טכנית אצל קולטורל בגביע שם לאנגלה כבש את שער הבכורה שלו בדקה ה-90 וניצח את המשחק. הערב משחק אצל ראיו, אחרי כן משחק קשה מאוד בסאן סירו שם בארסה לא ניצחה בערך יובל. אחרי אינטר בחוץ, בארסה תארח את בטיס בקאמפ נואו לפני שתצא לפגרת נבחרות איומה נוספת ותשוב אל משחק העונה הבא, הפעם בוואנדה של אתלטיקו בסוף נובמבר.
הסגל לראיו לא כולל את דניס סוארס ומלקום שפתחו מול קולטורל ולא הרשימו במיוחד. מסי, אומטיטי, ורמאלן וסאמפר פצועים. קרלס אלניה שכרגיל נותן הופעות משובחות בגביע נכלל בסגל, כמו גם צ’ומי הבלם הצעיר לעת צרה.
ממשיכים בכל הכוח! הערב בוייקאס! ויסקה בארסה.
אז ראיו ואייקאנו שבה לליגה הראשונה לאחר 2 עונות מפרכות בסגונדה. עונת 16-17 הייתה קשה מאוד עבור הקבוצה המדרידאית הקטנה עם בעיות כלכליות רבות שתקפו אותה לאחר הכישלון בעונת 15-16 בלה ליגה דווקא לאחר 5 עונות רצופות של יציבות מסוימת ואפילו כמה מחמאות. ראיו סיימה במקום ה-12 בסגונדה ולקראת עונת 17-18, מינתה את מיגל אנחל סאנצ’ס מוניוס המכונה ‘מיצ’ל’ (לא להתבלבל עם מיצ’ל האגדי של ריאל שאגב ראיו הייתה קבוצתו הראשונה שאימן), שחקן ראיו במשך מרבית הקריירה שלו. מיצ’ל בנה סביבו קבוצה נהדרת עם ראול דה תומאס מלך שעריה ואדרי אמבארבה הקשר המרכזי שהובילו את ראיו לזכייה בסגונדה ועלייה מרגשת בחזרה לליגה הראשונה.
הקיץ היה די מעניין עבור ראיו שכן רשימת העזיבות איננה משמעותית כמו רשימת ההגעות. בין המגיעים תוכלו למצוא את גייל קאקוטה הצרפתי-קונגולוזי, שזכור לכם כהבטחה גדולה מאוד אצל צ’לסי שהלך לאיבוד, שיחק בקבוצת הביי בסין וכעת הגיע לספרד. עוד הגיעו אלברו גרסיה מקאדיס, ולאסקס וחוסה פוסו שהגיעו מאתלטיקו, ג’ורדי אמאט המנוסה מסוואנזי, בבה של אייבאר, לאס בנגורה ומלך שעריה, ראול דה תומאס, אותו השאילה שוב מריאל מדריד.
מיצ’ל מאמנה של ראיו ואייקאנו אמנם נולד בקבוצה, שיחק בה כל כך הרבה שנים ומכיר בה כל סדק ופגם והוא היה האיש המתאים שיחזירה לליגה הראשונה עם זכייה גדולה בסגונדה כאמור, אך כיסאו מתנדנד מאוד כרגע שכן הקבוצה מהוייקאס סובלת מפתיחת עונה מזעזעת שבה הפסידה 6 פעמים, יצאה בתיקו 4 פעמים וניצחה פעם אחת בלבד – במשחק חוץ מול העולה החדשה האחרת – ווסקה, שסיימה כסגניתה של ראיו בעונה הקודמת. הניצחון הזה היה במחזור השלישי ב-14 לספטמבר ומאז, 0 ניצחונות, 4 הפסדים ו-3 תוצאות תיקו.
במחזור האחרון יצאה לשחק מול ג’ירונה והפסידה 2-1 לאחר שירדה לפיגור 2-0 במחצית הראשונה, צימקה ל-2-1 בדקה ה-60 אך לא יכלה לעשות יותר. הנה ההרכב שפתח: גרסיה; אדוינקולה, גאלבס, אמאט, מורנו; אימבולה; אמבארבה, קומסאנה, טרחו, קאקוטה; דה תומאס.
באמצע השבוע שיחקה ראיו גם בגביע מול לגאנס ודווקא אצל לגאנס הוציאה 2-2 טוב לקראת הגומלין. מההרכב הנ”ל, שהוא היותר רלוונטי להערב, רק טרחו ואימבולה פתחו נשארו לפתוח גם בגביע.
לרשות ראיו לא יעמדו גורקה אלוסטונדו הותיק וטיטו המגן.
במפגשי העבר
17 עונות בליגה הראשונה עברו כמעט תמיד בגיהינום מוחלט עבור הקבוצה הקטנה מווייקאס – בקאמפ נואו. בקאמפ נואו, או-אה, ראיו חטפה כבר שלישייה, רביעייה, חמישייה, שישייה, שביעייה ואף לפני 33 שנים, בינואר 79’, תשיעייה (!). יחס השערים הוא לא ממש נעים עבור המדרידאית הקטנה: ב-17 משחקים, 71 כיבושים. 71! לעומת 12 ספיגות נטו. וואו. ואם ברקורד החוץ עסקינן, הרי שאפשר לחלק את זה לכמה תקופות. לפני תקופת הגוליאדות הנוכחית, הייתה זו ראיו הסימפטית +++ של 2002/03 שניצחה את בארסה 1-0 ולפני כן גם 2-1 וגם בתחילת הדרך בשנות ה-70, ראיו לא הייתה הקבוצה החלשה שהיא היום.
אם ברקורד החוץ עסקינן, הרי שאפשר לחלק את זה לכמה תקופות. לפני תקופת הגוליאדות הנוכחית, הייתה זו ראיו הסימפטית +++ של 2002/03 שניצחה את בארסה 1-0 ולפני כן גם 2-1. לפני הגוליאדה הנוכחית, הניצחון האחרון בוייקאס היה ביוני 1997, עונת הגביע של בובי רובסון ורונאלדו המקורי. אחרי שישייה מדהימה מול ראיו בבית, הגיעה בארסה למשחק השני שנערך ב-22 ליוני 97, מחזור 42 ואחרון באחת העונות הארוכות ביותר של הליגה הספרדית. חריסטו סטויצ’קוב כובש ראשון, דייגו קלימוביץ’ אקס דורטמונד משווה ושער הניצחון בדקות הסיום שייך לברסאי (קאנטרנו) לא מוצלח במיוחד בשם רוז’ר גרסיה, שאחרינו ברח לאספניול…
סתם אחד של הדרים טים מעונת המאניטה מ-1994:
ובסך הכול, אצל ראיו ואיקאנו: 3 הפסדים, 6 תוצאות תיקו, 8 ניצחונות.
אם כן, משחק הליגה הקרוב נגדם יהיה מס’ 35 בסך הכול ו-18 אצלם בליגה.
דווקא לפני 4 שנים, היה זה במחזור ה-36, after it was all said and done, שבארסה הוציאה את מעט הנחמה על ראיו ופירקה, 7-0. תמיד כיף להזכר באיך שפויול עוד רגע כפכף את תיאגו ואת דני על הריקודים שלהם אחרי שכבר חיסלו את ראיו לחלוטין. וכרגיל, מסי… מי ששואל את עצמו “למה” שוב כדור זהב? אזי למה לא.
בעונה של טיטו, מאניטה יפה יפה: וייה, מסי (X2), צ’אבי, ססק = HAPPY HAPPY JOY JOY.
בעונת 2013/14, 0-4 אמביוולנטי – בארסה של טאטה הייתה אז עוד עם פתיחת עונה מושלמת, לא הרשימה בוואיקאס אך נראתה שונה – החזיקה פחות בכדור (לראשונה מזה 5 שנים!), שלחה יותר כדורים ארוכים ועקצה במתפרצות. בסיום, שלושער של פדרו ואחד של ניימאר.
בעונת 2014/15 בארסה מתארחת אצלם במוצאי יום כיפור ומנצחת 2-0 משני שערים של מסי וניימאר שהגיעו אחד אחרי השני במהירות הבזק, במשחק שהאריך את רצף המשחקים מפתיחת העונה בליגה ללא ספיגת שער.
ובעונת 2015-16, האחרונה של ראיו לפני שנפרדה מהליגה הבכירה למשך 2 העונות האחרונות, אירחה את בארסה לעוד ערב שבו חטפה על הראש. ראיו של אז כזכור היא קבוצה שמעוררת הרבה השראה בעזרת סגנון משחק יפה, התקפי ונאיבי בצורה מגוחכת (הפסידו 10-2 לריאל מדריד מוקדם יותר באותה עונה, למי שזוכר). בארסה עוד בפורמה נהדרת עם שליטה אבסולוטית בליגה, גוליאדות על ימין ועל שמאל ורגל ושלושת רבעי בשלב הבא של ליגת האלופות כשלארסנל לא היה שום סיכוי גם בגומלין. באותו הערב מול ראיו, מאניטה נוספת מול המדרידאית האומללה, שלושער של מסי, ראקיטיץ’ עם אחד משלו (השער הראשון למעשה) ושווארדה סוגר את המסיבה, אז כשעוד האמינו בו.
ומה לגבי מדד מסי? נכון, D10S לא ישחק מחר ורק עבור הפיקנטריה, דעו שראיו ממש אבל ממש נושמת לרווחה (דה…). ב-9 משחקים, לאיש הזה יש ארבעה צמדים ו-2 שלושערים, כמו גם 6 בישולים. פאקינג מטורף. 16 שערים, 8 מהם בחוץ ו-8 בבית, בלתי נתפס.
