ממשבר לפסגה

סיד לואו הנהדר, שכותב על הכדורגל הספרדי בעיתון “הגארדיאן”, התמקד בטור השבועי שלו בתהליך שעברה ברצלונה העונה. הנה הוא מתורגם לפניכם.

ממשבר לפסגת הלה ליגה: איך ארנסטו ואלוורדה ייצב את ברצלונה? המאמן הרגוע והאהוב שם את ליונל מסי במרכז הבמה, ומנגד הפך את העזיבה של ניימאר להזדמנות לבנות מחדש את המערך של הקבוצה.

בתחילת העונה הודה ג’רארד פיקה שבפעם הראשונה הוא הרגיש “נחות”. ברצלונה בדיוק הפסידה את הסופר קופה: ריאל מדריד הבקיעה 5 שערים, ברצלונה רק אחד – וזה היה פנדל. ניימאר עזב, 11 ימים אחרי שפיקה הכריז שהוא נשאר ו-16 ימים אחרי שסגן הנשיא אמר שהוא “200% בטוח” שהוא לא יעזוב. קוטיניו לא הגיע עדיין וכנראה גם לא יגיע בכלל. וגם לא מרקו וראטי, הקטור ביירין או אפילו אנחל די מאריה. אינייגו מרטינס היה סגור ואז לא סגור, ובניס, שם “הקירות רעדו”, ז’אן-מיקאל סרי “התפוצץ”. גם במשרד העורך של המונדו דפורטיבו הקירות רעדו, הטלפונים צלצלו, ולקראת חצות המדפסות עצרו, העמוד הראשי הוחלף במהרה מ”יום סרי” ל”לא סרי”. סרי אמר ש”חלומו נשבר” – עבור בארסה, הסיוט נראה בלתי-פוסק.

הנשיא הקודם נכנס לכלא והשחקנים קוראים לנשיא הנוכחי “נוביטה“, על שם דמות מצוירת ביישנית, תמימה וחסרת מזל שחברה הוא חתול רובוט. טוב, לפחות הם לא קוראים לו בכינויים גרועים יותר. ניימאר כינה את ההנהלה “בדיחה” ואיים לגרור אותם למשפט. נראה שהתחושה הדדית. באותו יום, הוא חזר לברצלונה והופיע בפני המצלמה כולו מחויך, עם חבריו לקבוצה שהשאיר מאחור.

המועדון שהוא עזב היו חברים של קטאר, שאף אחד לא אהב כל כך, ואז הם היו אויבים של קטאר, שאף אחד לא אהב בכלל. ואם נסתכל על קטלוניה, הם בכלל לא יודעים איפה הם: לכודים בסערה, לא מסוגלים לרצות את כל האנשים כל הזמן, הם קיימו משחק לעיני אצטדיון ריק, האוהדים נעצרו בשערים בזמן ששני חברי הנהלה התפטרו.

הם מעורבים ב-7 סוגיות משפטיות – כולן הוצגו בישיבה הכללית של הסוסיוס – מואשמים, בין היתר, בהעלמת מס וב”מעשה של ריגול”. הצבעת אי-אימון יצאה נגד הנשיא, שהאזין לקריאות להתפטר גם בימים של שמחה וחגיגה, ואף על פי שאיסוף הקולות נכשל, הצרות לא תמו שם. היו 8 אנשים שונים שהחליטו מי להחתים (שניים מהם כבר עזבו), אבל עדיין לא הצליחו לבצע את ההחתמות – על אף, או שאולי בגלל, 222 מיליוני האירו שבקופה שלהם. “נחתים שחקן או שניים בימים הקרובים”, הבטיח המנהל הטכני. 4 ימים לאחר מכן, הסבירה מצגת הפאוורפוינט שלו איך, למעשה, לא החתים אף אחד. ‘ליברפול הציבה תג מחיר של 200 מיליון אירו על קוטיניו’, הוא אמר. ‘לא אנחנו לא’, הגיבו בליברפול. “הדבר הטוב ביותר בחלון ההעברות הזה”, אמר מאמנה של ברצלונה, “זה שהוא נסגר עכשיו.”

הם אכן החתימו את עוסמאן דמבלה, אולם חלפו רק 52 דקות מאז שערך את הופעת הבכורה שלו בליגה הספרדית, וכבר השחקן היקר ביותר בתולדות המועדון ייעדר עד חג המולד, נפצע כשניסה לעשות עקב. “שחקן מנוסה יותר לא היה עושה זאת”, אמן מאמנו. אז עכשיו גם השחקן הכי יקר שלהם בקיץ הקודם, אנדרה גומש, פצוע. אולי אפשר לומר, שעיר לעזאזל קל, הוא עדיין פה כשהרבה היו שמחים שלא יהיה. ניימאר עזב. לואיס סוארס נרדם: הוא לא הבקיע כבר 459 דקות, הבצורת הכי גדולה שלו בברצלונה. וגם לאו מסי עשוי לעזוב: הוא במרחק 55 ימים מכך שיוכל לנהל משא ומתן עם מי שירצה, כך שיוכל להצטרף בחינם בקיץ. הקפטן של הקבוצה בן 33, הבלם הוא אויב המדינה מספר 1, עד סוף השבוע הזה החלוץ המחליף שיחק רק 82 דקות, וההחתמה הגדולה השנייה של הקיץ היא שחקן בן 29 מסין שהגיע בתמורה ל-40 מיליון אירו, נכשל באנגליה ואף אחד לא רצה.

והם בראש הטבלה בליגה.

11 מחזורים לתוך העונה, ברצלונה טרם הפסידה. 11 משחקים שוחקו, 10 מהם ניצחה בארסה ו-1 הסתיים בתיקו, רק אתלטיקו מדריד הצליחה להוציא מהם נקודות. בליגת האלופות הם ניצחו 3 משחקים, כולל ניצחון על יובנטוס, וסיימו בתיקו במשח אחד. בליגה הם הבקיעו 30 שערים – רק לוולנסיה יש כמות כזו של שערים – וספגו רק 4.

נחותים? כשהליגה הספרדית עוצרת בפעם האחרונה לפני חג המולד, פגרת הנבחרות נותנת רגע לעצור ולהסתכל מסביב, ומה שברצלונה רואה בהחלט מעלה חיוך: יש להם יתרון 4 נקודות על ולנסיה שבמקום השני ו-8 על מדריד ואתלטיקו שבמקום השלישי והרביעי בהתאמה. עוד מוקדם, ומילת אזהרה ממר וולף לא תזיק – אחרי הכול, המאמן האחרון שהתחיל ככה, עם אותם המספרים בדיוק אחרי 11 מחזורים, היה טאטה מרטינו, שלא הפסיד עד דצמבר ובסופו של דבר לא זכה בשום דבר – אבל זה לא חסר משמעות: מדריד מעולם לא חזרה מפער כזה גדול וזכתה באליפות. ולברצלונה יש 6 נקודות יותר מאשר מה שהיה להם בנקודה הזו בעונה הקודמת.

זה לא היה אמור להיות כך, ולפעמים במהלך העונה הזו היה קשה להסביר למה זה ככה. אולי לוח המשחקים מהווה חלק מכך – הם שיחקו 6 משחקים נגד 9 הקבוצות האחרונות – אבל זה לא שלריאל מדריד, ששיחקה נגד 7 מתוך 9 הקבוצות האחרונה, היה קשה יותר בהשוואה. הם לא תמיד הרשימו: ז’ירונה הבקיעה שני שערים עצמיים במונטיליבי ובטיס הבקיעה אחד בקאמפ נואו; הם היו צריכים לחזור מפיגור כדי לנצח 2 – 1 בקוליסאום של חטאפה, כששער הניצחון הובקע רגעים אחרי שחטאפה הייתה קרובה לעלות ליתרון שוב; ואחרי שהם ניצחו את אתלטיק בילבאו בסאן ממס, סרחיו בוסקטס אמר: “אנחנו חייבים הרבה לטר שטגן.” זה נכון שלפעמים אתה מוכרח לחשוב שהנה תגיע הנפילה, וזה גם נכון שהם לא תמיד היו מאוד “ברצלונה”. ועדיין. ועדיין הנה הם, בראש הטבלה עם 10 ניצחונות. למרות הכול.

רגוע במשבר, ברצלונה באמת לא יכלה לקוות לאדם טוב יותר בתפקיד האחראי מאשר ארנסטו ואלוורדה. הוא אהוב מאוד, אהוד בכל העולם ו”נורמלי” בצורה לא נורמלית, חובב מוזיקה, קולנוע וצילום שהשווה את החזרה שלו לבילבאו לסרט “הסנדק החלק השני” והוא הוכיח זאת בכך שהעפיל עמם לאירופה 4 שנים ברצף – כעת הם למטה במקום ה-15 בלעדיו – יש לו יכולת מרשימה לחסום את הרעש החיצוני ולהעיף לעזאזל את כל הבולשיט, מבלי להיגרר למטה על ידי כל זה. בברצלונה זה עוזר שהוא די פופולרי בקרב אלה שנוטים לגנות את המועדון על כך שהוא מתרחק מהפילוסופיה שלו, זוכה לתמיכה מכל הצדדים, מה שמאפשר תנודות ושינויים שעשויות להביא התנגדות אם אחרים היו מחילים אותם. אבל זה עוזר יותר שכל זה נעשה באופן כה טבעי.

“ואלוורדה גרם לקאמפ נואו להתאהב בו”, אמר הנשיא ז’וזפ מריה ברתומאו. זו אולי הגזמה, אך כאדם שמקשיב בדיוק כפי שהוא מנהיג, זה נכון שהוא מתחבר לאנשים באופן עקבי. “אחרי שנתיים אמרתי שאקפוץ מהגשר עבור לואיס אנריקה”, אמר ראקיטיץ’. “אקפוץ מסולם עבור ואלוורדה, (שהרי) זה מאוד מוקדם. זה ברור מה הוא רוצה מאיתנו ואנחנו מרוצים ממנו.” זו התחלה, וזו התחלה טובה: גם לא פפ גווארדיולה או לואיס אנריקה החלו את הקריירה שלהם בקאמפ נואו כה טוב. זה גם לא רק הסטטיסטיקות: זו התקווה הזו שמשהו, באיטיות, נבנה לו. משהו קצת שונה.

טוב, סוג של. מסי עדיין עומד במרכז של הכול, אף יותר במרכז הכבידה מאשר מקודם: בעוד סוארס עשוי להיות, באופן חלקי, “קורבן” של המעבר הזה (אם כי אחד מהמאמנים שלו מתעקש שהוא ייצא מכך טוב), ואלוורדה אומר: “אנחנו מאושרים לבסס את המשחק שלנו סביב מסי.” וכששחקן כלשהו משחק כה טוב, קשה להתווכח. אף על פי כן, יותר מדי תלות זו סוגייה מדאיגה. הוא מתופקד במרכז אך חופשי, לעתים קשר ולעתים חלוץ. למסי יש 12 שערי ליגה, אך את תרומתו לא ניתן לכמת, אלא אם “הכול” היא הכמות – ולפעמים נראה כאילו הוא עושה הכול בעצמו, מתחיל, ממשיך ומסיים מהלכים, אפילו יוצא מהדרך אם צריך: כשפבלו מפאו שמר אותו אישית במשחק נגד ז’ירונה, מסי יצא מהמגרש כדי לשאול את המאמן שלו איפה יהיה הכי מועיל לקבוצה, איזה שטחים הוא יכול לפנות הכי טוב עבור האחרים, מחלוץ מזויף לכדורגלן מזויף.

מסביבו, המבנה התחזק. עוד קשר נוסף, קצת יותר עקביות. ואלוורדה הודה שלאבד את ניימאר לא היה חלק מהתוכניות שלו ושהעזיבה שלו גרמה לו לתכנן מסלול מחדש. זה הביא “הזדמנות” לחזק את הקישור, להסיט את שיווי המשקל קצת, גם אם זו אולי לא הדרך שכמה מאמינים אדוקים יעדיפו.

יש עוד איש לצדו של בוסקטס כעת, איבן ראקיטיץ’ נכנס לכושר, וואלוורדה היה חד-משמעי שאחד מהדברים שמשכו אותו אצל פאוליניו היה בדיוק זה שהוא לא שחקן ברצלונה הקלאסי. עד כה, הוא הראה יותר נכונות להשתמש באנדרס אינייסטה וגם אם הדברים לא תמיד זרמו, כמו כמה רגעים במחצית הראשונה נגד בילבאו או בסוף השבוע נגד סביליה, ראינו מחצית שנייה חזקה ומרשימה אצל אתלטיקו. “עם ניימאר היה לנו יותר ‘מחץ’, עכשיו אנחנו קומפקטיים יותר.”, אומר ראקיטיץ’.

בעוד מסי שלט ביד רמה במשחק, היו תרומות מעוד מקורות, גם אם חלק מגיבים יותר טוב לחיפוש המתמיד אחר השילוב המתאים של השחקנים מאשר לרוטציות עצמן: 8 שחקנים שונים היו “שחקן ההתקפה הנוסף” לצד מסי וסוארס, ובסך הכול נרשמו 10 כובשים במשחקי הליגה לזכות ברצלונה. בעונה שעברה, העוצמה של מדריד בעומק הסגל שלה הייתה אחת מנקודות החוזק המאפיינות שלה, כשבברצלונה היה הלכה למעשה שום דבר מעבר להרכב הפותח. העונה ניכר הבדל. נגד אתלטיקו, זה היה סוארס שכבש, ודאי, אבל נגד חטאפה אלו היו דניס סוארס ופאוליניו – הכובש השני הכי גבוה אחרי מסי עם 3 שערי ליגה – שהבטיחו את היצחון. ג’רארד דאולופאו פתח את רשימת הכובשים נגד מאלגה. בסוף השבוע הזה, נגד סביליה, זה היה פאקו אלקאסר שכבש את שני השערים.

בשבת חווינו ערב מסקרן של כדורגל, כזה שמתאים לברצלונה עד כה העונה, תמונת מצב של קבוצה שעד כה מביאה אותך למסקנות בלתי מגובשות או סופיות, אך גם מציעה אופטימיות, כשרק לפני 3 חודשים לא הייתה כלל אופטימיות.

20 דקות ראשונות פנטסטיות בהן היו מסוגלים לכבוש 3 או 4, המשיכו לכדי מחצית ראשונה די מרשימה, אך השער קצת ברח מהם. בהופעתו ה-600 של מסי במדי המועדון הוא לא כבש – הוא כן, למרבה התדהמה, קיבל את הצהוב היחיד במשחשק – אבל אלקאסר, שפתח בפעם השנייה בסך הכול בהרכב העונה, כן כבש. החלוץ שבא מוולנסיה הבקיע את הראשון, לפני שגידו פיסארו השווה כשהשעון הראה שחלפה שעה של משחק. אלקאסר קבע 2 – 1 רק 5 דקות לאחר מכן, מה שאומר שהבחור שלעתים כה תכופות הוכתר ככישלון, לאחר שחתם בקיץ הקודם בתמורה ל-30 מיליון אירו, כבש 9 שערים ב-9 משחקים בהם פתח ויש לו בממוצע שער כל 141 דקות במדי ברצלונה. ‘ספורט’ קראו לו “סופר פאקו” ביום ראשון, מונדו דפורטיבו עשו זאת יום לאחר מכן.

“השגתי אותו בחזרה?”, נשאל ואלוורדה לאחר המשחק. “מעולם לא חשבתי שלא היה לי אותו.”

בחצי השעה האחרונה של המשחק, באמת לא היה לו אותו. אלקאסר הוחלף באופן מידי לאחר השער – “הוא נראה עייף”, הסביר ואלוורדה. השליטה נאבדה וכשהדקות האחרונות התקדמו, ברצלונה החזיקה מעמד, הציגה איכויות שלעתים נדירות רואים אצל שחקניה. המשחק הסתיים עם קישור של מסצ’ראנו, בוסקטס ופאוליניו. בעוד היו ספקות, ויהיו דיונים, הם סיימו עוד משחק עם ניצחון. “ודבר אחד בטוח”, אמר ואלוורדה, “לא נתנצל על כך שאנו מנצחים.”

סאני

הדם שזורם בעורקיי אדום-כחול. האהבה לבארסה במקום הראשון, והחלק האהוב עליי בה הוא ההיסטוריה של המועדון.

מה אוהדי בארסה אומרים


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

בארסה מאניה בפייסבוק

הסקר השבועי

בארסה מאניה באינסטגרם

האפליקציה שלנו