ביקשתם הרבה, קיבלתם. הנה הראיון הבלעדי והמלא של ליאו מסי לקנאל אמריקה:
מסי: “כרגע אני משאיר את כל הלחצים הללו בצד, בראש שלי אני יודע שהמונדיאל נמצא מסביב לפינה ויגיע במהרה. אבל כרגע אני מתחרה על דברים גדולים עם ברצלונה. על זה נמצא הפוקוס שלי כרגע, לא הדברים ביוני”.
“ראיתי בכל רחבי העולם שיש אנשים רבים שרוצים שזה יהיה מונדיאל נהדר עבורי. הם רוצים לראות אותי זוכה בגביע העולם. מסביב לעולם רוצים לראות את ארגנטינה הופכת לאלופת העולם”.
“לשחק עם הילדים שלי זה הדבר שהכי מסיח את דעתי. להיות עם ילדיי, עם אשתי. כשהבן הראשון שלי נולד, זה שינה את צורת המחשבה והפרספקטיבה שלי. הפסקתי להתמקד אך ורק בקריירה שלי כמו לפני כן. אני עדיין לא אוהב להפסיד או לעשות תיקו, אבל אני לוקח את זה אחרת ומתייחס לזה בצורה שונה ורגועה עכשיו”.
“יש דברים בחיים שהרבה יותר חשובים מתוצאה. בסופו של יום, כדורגל הוא משחק. כולנו רוצים לנצח, להיות אלופים ולהיות הטובים ביותר. זה לא יכול לקרות כי המשחק מלא בכל כך הרבה הפתעות. לפעמים הטובים יותר לא מנצחים. השלמתי עם זה ולמדתי לחיות עם זה”.
“אדם יכול להבין עכשיו שיש דברים אחרים בחיים חוץ מכדורגל”.
“התרגלתי להערצה ולחנופה. המפתח עבורי היה להמשיך להיות עצמי, להישאר מי שאני. להיות טבעי. אתה גם צריך להיות קצת בעל מודעות עצמית לפעמים כי אתה צריך לדעת מה אתה עושה, משום שאנשים מתעדים ומצלמים אותך כל הזמן”.
“אין לי פסיכולוג. אני תמיד מדבר עם האנשים הקרובים ביותר אליי – אשתי, אבא שלי, אמא שלי. אתה יודע, האנשים שתמיד היו שם בשבילי”.
“אני מודע לכך שלכל מה שאני אומר יש השלכות ויכול להתפרש בשלל דרכים שונות. לכן אני תמיד נמנע מלהיכנס לבעיות. אני מנסה להיות זהיר במה שאני אומר, כדי למנוע שיתרחש כל סוג של בלבול”.
“אני עדיין לא יודע מה אני הולך לעשות כשאפרוש. סיפרו לי שזה קשה מאוד, אני מניח שזה יהיה המקרה כי אתה מתחיל לדאוג שאין לך את השגרה שכבר כ”כ התרגלת אליה – המשחקים, האימונים, הנסיעות…”
“בכנות, לא חשבתי מה אעשה כשהזמן יגיע. הייתי רוצה שאוכל לעשות את הדברים שלא הייתי מסוגל לעשות בגלל המקצוע שלי. חיי היום-יום שלי לא מאפשרים לי לעשות דברים מסוימים. אני לא יודע אם זה יהיה בברצלונה או ברוסאריו”.
“אני סובל מלראות מה קורה בארגנטינה. ישנה מציאות קשה שקיימת במדינה. ישנו חוסר ביטחון. אני מסתכל על כך שיום אחד ארצה לחזור לחיות וליהנות מהעיר שלי, רוסאריו, כפי שלא הייתי מסוגל לעשות כילד כי הייתי צריך לעבור לכאן (ברצלונה).
“אני לא מתחרט על כך שעשיתי את זה. אני מודאג מהמחסור בבטיחות בארגנטינה. מהעובדה שיכולים להרוג אותך בגלל שעון, או אופנוע. פריצות מתרחשות בכל מקום, אבל לצאת החוצה ולהיאלץ להסתכל כל הזמן מעבר לכתף שלך כדי שלא ישדדו אותך, או אפילו דברים גרועים יותר – זה משוגע”.
“יש בעיות רבות אחרות שמטרידות בארגנטינה, אבל זוהי אחת מהגדולות ביותר. חוסר היכולת לחיות בשלום, בלי פחד. להיות מסוגל לצאת עם חברים. לצאת החוצה לרחוב, כמו שהייתי עושה בזמנו. זה נראה שזה בלתי אפשרי לחזור לכך כיום”.
“אני זוכר, כילד, שבמהלך חופשת הקיץ נהגתי לצאת החוצה ולא לחזור הביתה עד 21:00. זה היה ככה בכל מקום בארגנטינה. עכשיו זה בלתי אפשרי לילדים לעשות זאת”.
“זה קשה, אבל אנחנו יכולים לעשות את זה. כשדברים הולכים קשה עבורנו, הארגנטינאים – אנחנו מאוחדים והצלחנו להשיג דברים גדולים. אני מקווה ש (המלחמה בפשע) זה משהו שאנחנו יכולים להשיג”.
“בכיתי כמה פעמים בגמרים שהפסדנו בגלל המשמעות שהייתה לזה, כי היינו כל כך קרובים. האמונה שזה הגיע לנו וזה שלא הצלחנו להגשים את החלום של המדינה כולה”.
“הפעם האחרונה שבכיתי (מאושר) הייתה כשמתאו נולד. הייתי שם כבר כשתיאגו נולד וזה היה מצב מורכב מאוד. לא הכל הלך כמתוכנן. הלידה של מתאו הייתה קלה ופשוטה יותר, כבר היה לנו יותר ניסיון”.
“הייתי מאושר ומוצף בשמחה כשסיפרו לי על סירו, אבל הייתי רגיל יותר לאיך שהדברים הולכים אחרי השניים האחרים”.
“אני מקווה שכל השלושה ישחקו כדורגל בעתיד, אבל אני לא אדחוף אותם לכך. אני יודע בוודאות שתיאגו מאוד אוהב לשחק כדורגל. הוא הולך כעת לבית ספר לכדורגל של בארסה לילדים”.
“הם מעולם לא שאלו אותי למה אני מרים את הידיים לשמיים אחרי כל שער. הם רק התחילו לעשות את זה יום אחד. הם פשוט עושים את זה כי הם ראו אותי עושה את זה”.
“(סבתא) סיליה תמיד נמצאת במחשבות שלי. זו הכרת התודה שלי כלפייה. לא רק אליה, זו הכרת תודה גם לאלוהים על כל מה שהוא נתן לי. לא רק בכדורגל, אלא בכלל בחיים. בורכתי. אבל אני תמיד נזכר בסיליה ברגעים האלה”.
“הנבחרת הזאת שמשחקת מרגישה שזה יכול להיות המונדיאל האחרון שלנו. זה גם מה שאנשים גרמו לנו להרגיש. עבור רבים, הגעה לשלושה גמרים רצופים זה חסר ערך ומשמעות. למרבה הצער, אנחנו תלויים בתוצאות בלבד”.
“לכן הקבוצה הזאת מרגישה ככה. הגענו לשלושה גמרים אבל לא הצלחנו לזכות בהם. דברים רבים נאמרו עלינו. אנחנו מאמינים שאם לא נזכה במונדיאל, ישלחו אפילו יותר ביקורות וחצים כלפינו”.
“כנראה שלא תהיה לנו ברירה אלא לעזוב את הנבחרת. זה המסר הכללי של השחקנים בנבחרת הזאת”.
“זה גם כמו להגיד למבקרים שהם צודקים ובו זמנית הם יבקשו מכולנו לעזוב אם לא נזכה. הם כבר עשו זאת לפני כן. זה דבר שעיתונאי ספורט ברחבי ארגנטינה מכרו, ואנשים קנו את זה”.
“יש קבוצה קטנה מאוד של עיתונאים שחושבת ככה, והצם הצליחו להוציא את דיבתם של כמה שחקנים בנבחרת. אבל יחד עם זאת, זה מה שאנחנו מרגישים. למרות שאני מקווה שדברים יכלו בסדר ונהנה מלהיות בנבחרת הלאומית”.
“אני מדמיין את עצמי במוסקבה ב-15 ביולי, משחק בגמר, מנצח בו ומניף את הגביע. זה החלום שלי. בכל פעם שאני נמצא במונדיאל זה מתחזק. בגלל זה בכיתי ב-2014, כי ידענו כמה זה קשה להגיע לשם ובכל זאת היינו כל כך קרובים. זה היה שובר לב”.
“אני מתעלם מהעלבונות, אני יודע שזה חלק מהמשחק. אני פשוט מנסה להתעלם מזה, אבל אני מודה שהייתה תקופה שהביקורות כן השפיעו עליי. אבל הצלחתי ‘לעבות’ את העור שלי עם השנים”.
“זה כן הכעיס אותי כשעיתונאים אמרו דברים שהיו לגמרי בלתי הולמים. דברים שלא היה להם שום קשר לכדורגל. אנשים יכולים להביע דעה על מה שקורה על המגרש, אם אנחנו משחקים טוב או לא. אבל הם התחילו לחדור לחיים האישיים שלנו ולהגיד דברים שהיו רחוקים מהאמת”.
“הם לא אמרו דברים כאלה רק על לאבצי, אלא על קבוצה מלאה של אנשים, וזה היה מתסכל. זה, והעובדה שהם רוצים להגיד לאנשים שהשקרים האלה הם אמת”.
“אנשים יכולים לבקר ולהגיד אם אני משחק טוב או לא, זה מותר, למען השם – אני אהיה הראשון להגיד את זה”.
“אני לא קובע אם שיחקתי טוב או לא לפי כיבוש שערים. אם הייתי שותף על המגרש, קיבלתי את הכדור לעיתים קרובות והוא עבר דרכי, ביצעתי החלטות נכונות וטובות, לא איבדתי כדורים, זה מצביע על משחק טוב – זה אף פעם לא סובב סביב שערים. גם אם כבשתי שערים זה לא אומר ששיחקתי טוב”.
“היו פעמים שכבשתי אבל שיחקתי גרוע. אבל שערים מכסים ומשכיחים הכל, לא משנה אם שיחקת טוב או רע. לשחק טוב זה לא לכבוש שערים”.
“ככל שאתה מתבגר, אתה לומד דברים חדשים על המגרש. בעבר, אולי הייתי פשוט לוקח את הכדור ומכדרר, עושה את המהלך שלי או מנסה לעשות אותו. כיום, אני מנסה יותר לעזור לקבוצה במשחק. אני מנסה לגרום לכל השאר להיות מעורבים במשחק מאשר רק להיות המסיים”.
“אני מנסה להיות פחות ‘אגואיסט’. אני מנסה למסור. בתוך הרחבה, אני מחפש את האפשרות הטובה ביותר. אני מנסה להזיז את הקבוצה מעמדה לעמדה אחרת. אני עדיין ממשיך לרוץ בדרך בה תמיד עשיתי זאת, אבל בצורה שונה”.
“אני לא יודע איזה מזון גרם לי להקיא, אבל פשוט היו לי כל כך הרבה דברים בקיבה דאז. זה היה בגלל התזונה הגרועה שלי במשך כ”כ הרבה שנים. כשהייתי בן 22-23, יכולתי לאכול כמעט כל דבר. נהגתי ‘לחטוף’ שוקולד, אלפחורס, משקאות מוגזים, הכל..”
“עכשיו אני אוכל טוב יותר. אני אוכל סלט, בשר, דגים, ירקות… בכנות, אני אוכל כמעט הכל, אבל בצורה מסודרת ונכונה. אם אצטרך לשתות כוס אחת של יין מפעם לפעם, אשתה אחת”.
“יש רגעים בהם אתה מוגבל, אבל יהיו לך רגעים בהם תוכל לקבל ‘ממתק’ פה ושם”.
“על ידי שינוי התזונה והדיאטה שלי, הבחנתי בשינוי משמעותי, במיוחד עם נושא ההקאות. דברים רבים נאמרו על מה יכול היה לקרות אבל מה שקרה הוא שהתאמתי את התזונה שלי וזה לא קרה יותר אף פעם”.
“בילדות, בכל לילה, נהגתי להזריק לעצמי את הטיפול בבעיות הגדילה. הייתי מזריק לרגל אחת ואז בלילה שאחרי ברגל השנייה. הייתי עושה את זה בגיל 11-12”.
“אבא ואמא שלי נהגו להזריק לי עד שלמדתי לעשות זאת בעצמי. המחט הייתה קטנה מאוד, כמו עיפרון. הייתי שם את המינון שאני צריך ומזריק לעצמי”.
“זה לא כאב לי וזה הפך לשגרה עבורי”.
“העובדה שעברתי לברצלונה לא הייתה כזאת קשה עבורי, הסתגלתי במהרה. האחים שלי היו מבוגרים יותר והם רצו לחזור. הם עשו זאת זמן קצר לאחר מכן. אחותי, היא הצעירה ביותר, והיא התקשתה להסתגל. זה עלה לה המון”.
“ההורים שלי הגיעו להחלטה שאמי תחזור לארגנטינה עם אחותי, כדי שהיא תחזור לבית הספר ולחיים הרגילים שלה”.
“נשארתי עם אבי והוא שאל אותי: ‘מה אנחנו עושים? ההחלטה הסופית היא שלך. מה שתרצה לעשות, אני אעשה’. אמרתי לו: ‘לא, אני נשאר’. הייתי בבארסה, ידעתי שזה הולך להיות קשה אבל ראיתי שהסיכוי שלי היה אמיתי”.
פה הראיון נגמר ועולה לדבר מאוריסיו מאקרי, נשיא ארגנטינה: “הוא הרשים אותי. הוא קיבל את פניי בתחילת הקמפיין עם אביו. זה לא קל להיות מסי, כמו שזה לא היה קל להיות מראדונה, בענף ספורט שמייצר כל כך הרבה תשוקה. בכל מקרה, הוא נשאר נינוח מאוד למרות שרבים רואים אותו כאלוהים”.
“אנחנו, כארגנטינאים, צריכים להיות אסירי תודה שיש לנו את מסי. וזה גם מה שקורה. אני שומע חלקים שמשתגעים כי לא זכינו בגביע העולם ומאשימים גם את מסי… אנחנו נהנים מהדברים שהגענו אליהם בעיקר בזכות מסי. אז בואו נהנה ממנו עד הרגע האחרון”.
“אנחנו צריכים להבין שמונדיאל זה קשה ואסור לנו להגזים עם הרגשות שלנו. למעשה, היינו קרובים מאוד לא להעפיל בכלל למונדיאל, אלמלא מסי. לכן אני אומר ‘תודה לך ליאו על כך שאתה ארגנטינאי ומרגיש כ”כ ארגנטינאי'”.
“תודה לך על שאתה משחק עבור ארגנטינה, על כך שאתה אוהב את המדינה הזאת. על כך שאתה מייצג את הדגל שלנו כל כך טוב ועל כך שאתה מאפשר לנו לחלום על להשיג דברים גדולים, כי מסי הוא הראשון לחלום על זכייה בגביע העולם”.
