אחרי עננת האופוריה מאמש, בואו נדבר קצת טקטיקה, ועל מה שהיה טרם ההרחקה של קלאודיו בראבו – בו ראינו משחק די שקול בקאמפ נואו. כמה מאמנים בוודאי ינסו לשחזר את מה שפפ עשה אמש.
מנצ׳סטר סיטי של פפ גווארדיולה לחצה את ההגנה של בארסה בצורה שלא נראית לעיתים תכופות בקאמפ נואו (דייגו סימאונה השתמש בלחץ דומה, אבל לא אפקטיבי כמו אמש) המיקום הממוצע של פיקה, אומטיטי, מסצ׳ראנו וג׳ורדי אלבה היה 15 מטר אחורה מהמיקום הרגיל שלהם.
טר שטגן, הדף מצוין את הניסיונות של הסיטי, אבל טקטיקת הלחץ של פפ הובילה אותו למספר האיבודים הכי גדול שלו כשוער בארסה – 9 כדורים שהוא העיף ליציע. וזה שוער של 88% אחוז דיוק במסירה ב-3 העונות שלו עד כה.
ניימאר, מסי וסווארס החליפו ביניהם רק 23 מסירות מדויקות עד ההרחקה. מסי עם 9 מ 18, ניימאר 6 מ 10 וסווארס 8 מ 11.
בוסקטס לפני ההרחקה של בראבו: רק 2 מסירות קדימה. אחרי ההרחקה הוא השתפר משמעותית מבחינה התקפית (הגנתית הוא היה טוב מאוד מתחילת המשחק)
עד ההרחקה 5-6 לבארסה במצבים, 2-2 בבעיטות למסגרת, 2-3 לבארסה בקרנות.
מאתייה הפסיד 50 אחוז מהקרבות האוויריים שלו (כולל המצב האדיר של סטונס במחצית הראשונה בה הצרפתי המעשן ליווה אותו לנגיחה).
בארסה ראויה עדיין להערכה על הנחישות שלה במשחק, העבודה השחורה המופלאה של ראקיטיץ׳, בוסקטס ואינייסטה (ממשיך בקו הלוחמני שלו תחת לואיס אנריקה), וכמובן סולידריות דפנסיבית טובה של מסצ׳ראנו ויכולת אלוהית של אומטיטי. הרבה אוהדי בארסה אומרים שהם מרגישים בטוחים עם אומטיטי בהגנה, וזה דבר נדיר לספר על שחקן רכש חדש כשאנחנו בקושי חודשיים לתוך העונה.
מעבר לשלושער של מסי, אהבתי במיוחד את הדיוק המושלם בשער השני (לא פצצה, אבל כל כך מדויק) וגם הקלילות הבלתי נתפסת בשער השלישי: ליטוף של הכדור נגד התנועה של ווילי קבאז׳רו האומלל, זה נראה כל כך קל, אבל זה כל כך קשה.
