שורפי שטחים

פסטיבל הרכש של ברצלונה העונה מסרב לעצור, ובמטרה לנסות לרוץ בכל המסגרות, הצוות הטכני מוסיף לארסנל של ברצלונה גם את ארתורו וידאל הצ’יליאני כדי להכניס (או לשמר) אלמנטים מסויימים למשחק של הקטאלונים. האם זה טוב? האם זה נחוץ? ועל מה אנחנו עשויים לוותר?

הקרב על הפרופיל

אוהבים לדבר לא מעט על הפרופילים, או יותר נכון להגדיר את זה כ-Role (תפקיד). ה-Role המדובר הוא קשר Box to box, או בעברית “מרחבה לרחבה”. מי שעונה על הגדרות הפרופיל הוא מה שנקרא All-arounder, שחקן שמחזיק במגוון יכולות ברמה סבירה. הן הגנתיות, הן התקפיות וכמובן יכולת לקחת חלק אינטגרלי בקישור של הקבוצה. כל זאת תוך כדי צבירת קילומטראז’ במטרה להיות השחקן שבאותה נשימה מהווה השחקן הנוסף שעוזר לקווי ההגנה, האופציה הנוספת בקישור וכמובן השחקן שנכנס בגל השני של ההתקפה. באופן חד משמעי מדובר על אחד התפקודים הקשים שיש לכדורגל להציע (אם תשימו לב, זה לא רחוק מהפעילות אותה עושים המגינים בברצלונה).

עכשיו כשהקונספט של התפקיד ברור (אני מקווה), נותר לראות, איפה עומד וידאל לעומת שאר הקשרים בעלי אותו תפקוד שהיו מיועדים או שיחקו בבארסה.

קצת על ההשוואה:

– וידאל בצורה מאוד לא אופיינית לו נפצע לתקופה ארוכה יחסית (98 ימים), קצת אחרי רבע גמר ליגת האלופות, שזה יותר מסך כל הימים בהם היה מושבת ביובנטוס (54 יום לפי האתר Transfermarkt), דבר שמהווה סוג של תעודת עניות עבור באיירן מינכן, אשר הצוות הרפואי שלה זכה לשם רע בקרב הקבוצות בגדולות.

– פאוליניו שיחק בליגה הקשה היותר מבין השלושה. משהו שיש להתייחס אליו.

– כמו שרשמתי קודם, כדי למדוד איכויות של קשר Box to box צריך להסתכל על מכלול היכולות של אותו שחקן. אם אותו שחקן משמעותית פחות תורם התקפית, או עם יכולות הגנתיות לא מספקות, או מתקשה לקחת חלק במשחק המסירות של הקבוצה שלו, זה עקרוני מאוד עבור אומדן יכולותיו של אותו שחקן בעונה האחרונה. אני חייב להגיד שדווקא פאוליניו מבין כלל השחקנים בהשוואה לא בלט באופן יוצא דופן למעט השערים אותם הוא כבש. שוב, יש גם להתייחס לעובדה שהוא שיחק בליגה קשה מהצרפתית והגרמנית.

כרגיל, ההשוואה עצמה לא תמיד מספיקה. מה עוד אפשר להסיק על היכולות של אותו שחקן?

אזכיר ואומר שהסרטונים לא תמיד מהווים מדד משמעותי, הואיל ומדובר על המיטב שיש לאותו שחקן להציע, אבל מעבר לסרטונים, וידאל הוא שחקן שמי שראה כדורגל בשנים האחרונות לא פיספס אותו. הוא שחקן שבאופן חד משמעי ששייך למעמדים הגבוהים ביותר. תארים והופעות בשלבים הגבוהים בליגת האלופות עם יובנטוס ובאיירן, יחד עם שתי זכיות רצופות בקופה אמריקה מול ארגנטינה של מסי. בנוסף, יש לציין שהוא היווה בורג מרכזי בכל אחד מהקמפיינים המדוברים בכל קבוצה בה הוא שיחק. הוא בכל מקום. הוא הבולדוג שמפחיד את שחקני היריבה, הוא זה שדוחף את הקבוצה קדימה, הוא מנווט את המשחק והוא השחקן שמגיע משום מקום כדי לכבוש שער קריטי. ארתורו וידאל לקח על עצמו את כל אחד מהתפקידים הללו, ולאחר לא מעט שנים בכדורגל העולמי יש לו קריירה מפוארת להתגאות בה, ואפילו להתייחס לעובדה שאותו קשר פיזי ומפחיד היה חלק אינטגרלי בקישור של לא אחר מאשר פפ גוארדיולה בבאיירן מינכן, כך שהקונספט של הנעת כדור ו-Build up לא זרים לו.

“האם הוא טוב לנו?”

טוב הוא כמובן מושג יחסי שתלוי בהתייחסות שלנו לסיטואציה. אם אנחנו מתייחסים אליו כעל מישהו שממלא משבצת מסויימת עליה הצוות המקצועי לא התכוון לוותר מלכתחילה, הרי שהבאנו את אחד מקשרי ה- Box to box הטובים בעולם (ולטעמי טוב משמעותית מפאוליניו) במחיר נמוך משל פאוליניו, והפער הגילאים בין השניים רחוק מלהיות משמעותי, כך שאפשר לומר שהשתדרגנו. מצד שני, אם מסתכלים על ההגעה שלו כאחת שתפסול רכישת מנהל משחק ברמה גבוהה (Regista או Controller. תפקודים עליהם אדבר בהזדמנות), אשר חסר לקבוצה עם עזיבת אינייסטה, אז אפשר להבין את התסכול של האוהדים. אותה הגעה עשוייה להצביע במידת מה על “התרחקות” מסגנון המשחק אשר האוהדים מצפים מהקבוצה. ברצלונה מוצפת בקשרים, ועד שלא יפטרו מהשחקנים עליהם הצוות המקצועי לא בונה לעונה הבאה, אני מתקשה לראות מצב בו יגיע קשר נוסף.

אני כמובן לא העליתי אספקטים אחרים אצל וידאל כדוגמת האופי שלו, שערוריות בהן הוא לקח חלק וכ’ו, שכן אי אפשר לדעת מה יוליד יום, ואין לדעת איך הוא יתנהל בברצלונה. כבר ראיתי שחקנים מצליחים לרתום את האופי ה”משוגע” שלהם לטובת הקבוצה, וכשזה קורה, האימפקט של אותם שחקנים מורגש, ועשוי להגביר את האינטנסיביות של כלל השחקנים.

בהצלחה למשוגע, ואני מקווה שנזכה לראות את הצד הטוב שלו.

נדב זילברשטיין

מה אוהדי בארסה אומרים


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

בארסה מאניה בפייסבוק

הסקר!

בארסה מאניה באינסטגרם

האפליקציה שלנו