גם אם היינו מפסידים אתמול, הייתי גאה בקבוצה כי בניגוד גמור למה שהיה בשבת, נלחמנו באמת כמו מטורפים במחצית השנייה. לא היה מאסטרקלאס של אף שחקן, אבל הקבוצה כקבוצה רצתה יותר וכל אחד ראה את זה והרגיש את זה. זה כל כך חשוב כי חפרנו לעצמנו בור מנטלי עמוק שהיה יכול להשפיע גם מעבר למשחק הזה.
אמרתי את זה גם במשחק הקודם נגדם, הם קבוצת ההגנה הכי טובה שראיתי מזה שנים. עם כל ביזבוזי הזמן, והשטיקים והנפילות, הם מתגוננים בצורה נפלאה, גם עם ילד בן 20 במרכז ההגנה. זזים כמו מניפה ומתאימים את עצמם לתנועה של הכדור, תיאום הגנתי מופלא בהחלטה מי יוצא כשמסי ואינייסטה תוקפים מהאמצע, וחזרה מאוד (מאוד!) מהירה כשבארסה נמצאת בהתקפת מעבר או מתפרצת.
שימו לב לבור (למזלנו החד פעמי) שנוצר בשער של אתלטיקו – קוקה עם מרחב מחיה עצום, ההחלטה הפטאלית של פיקה לצאת אליו (קוקה לא יכל למסור לאף אחד) ולזנוח את טורס שנשאר רק עם אלבס עליו.
במחצית השנייה נוצר משחק טקטי מעולה בין ההתגוננות המופתית של אתלטיקו מול הנעת הכדור של בארסה, ולשם שינוי מהקלאסיקו, פה לואיס אנריקה לא פחד מכריסטיאנו ובייל, ופה כן אלבה ואלבס עלו באופן חופשי. המהלך של השער השני היה מצוין. מהמסירה הבלתי אפשרית של בוסקטס תחת לחץ, לחיתוך של מסי ולהרמה הפנויה לגמרי של אלבס לראש של סווארס. הלכנו על פריסת המשחק לאגפים וגם תקפנו מהאמצע, כמו שרשום בספר.
מסי היה אמש טוב יותר מהקלאסיקו אבל לדעתי הוא עייף מאוד. זה לא קשור בהכרח למיקום שלו במגרש, אלא יותר לעניין קבלת ההחלטות שלא נמצא בשיאו. היו מהלכים אמש שמסי חד היה עושה אחרת.
לגבי האדום של טורס, אין ספק. הוא אידיוט, והוא שילם על כך.
לגבי סווארס והפאול המטומטם על חואנפראן – הוא גם היה צריך להיות מורחק, ולמזלנו חואנפראן והחברים שלו לא עשו מזה שישו ושמחו. זה ה GIVE & TAKE של השחקן הזה. כל כך הרבה רעב, שברגעי תסכול יכול לעבור את הקצה. לשמחתנו זה קורה מעט מאוד בשנה וחצי האחרונות.
החילוף של ראקיטיץ׳ בראפיניה היה מצוין. לא היה לנו צורך בדפנסיביות של הקרואטי, וראפיניה הוסיף עוד מימד עם תקיפה ברגל שמאל. החילוף של אינייסטה בארדה היה גרוע, אינייסטה היה סביר פלוס, וברגע שהוא יצא גם ניימאר דעך כי ארדה לא יודע לתפעל אותו כמוהו.
האם 1-2 מספיק נגד אתלטיקו? לא לפי ההיסטוריה שלהם (הם עלו בכל שמונת הפעמים הקודמות). ואפשר כבר להריח את הגיהנום שמחכה לנו בשבוע הבא לפי חימום האווירה של סימאונה ופיליפה לואיס. אנחנו לא קבוצה שיודעת לשמור על תוצאה, אבל כן יודעת לשחק על מתפרצות, ועשינו את זה מצוין בגומלין בגביע בשנה שעברה, זה צריך להיות המתכון גם הפעם.
אבל לפני זה, הבונקר של אוזביו בשבת.
הטוב: ניצחון עם הרבה אופי.
הרע: האם התוצאה מספיקה?
המכוער: הקוזאקים המנדרילים מטיפים לנו על אדום של סווארס כשבשורותיהם משחק האגרופן האצילי שבורח מכל תקרית כזאת ללא פגע. לכו לבכות במקום אחר.
ההרכב:
טר שטגן (7).
אלבס (7), פיקה (6), מסצ׳ראנו (6), אלבה (7).
ראקיטיץ׳ (7), בוסקטס (7), אינייסטה (7).
מסי (6), סווארס (8), ניימאר (7).
