האגדה העניק ראיון אחרון לרדיו Rac1:
“ככל שרגע העזיבה מתקרב, אני מרגיש לחוץ יותר ויותר. אני מתרגש לקראת יום ראשון. שוחחתי עם אנשים מסוימים וכשאומרים לך שהסוף מגיע, אתה מתרגל לזה, אבל כשאני רואה את הרגע הזה המגיע אני נהיה עוד יותר לחוץ ואמוציונלי. זו הייתה החלטה אישית שלי, אבל זה לא היה קל”.
“לא, אני לא מתחרט ולא חוזר בי; אפילו לא שקלתי דבר כזה. זו אחת מההחלטות החשובות ביותר שקיבלתי בחיים שלי. הראשונה הייתה להגיע לברצלונה מפואנטאלביה בגיל 12 והשנייה היא ההחלטה לעזוב כעת, בגיל 34”.
“יש הרבה מחשבות ובימים הקרובים אחליט סופית איפה אשחק בעונה הבאה (יפן או סין). אני רוצה להודיע על זה בעצמי”.
“העונה שעברה, מבחינה קולקטיבית ואישית, לא הייתה קלה. אחריה שקלתי אם להמשיך כאן או לא”.
“החלטתי שהעונה הזאת תהיה אחת מהטובות ביותר שלי כאן כי רציתי שהיא תהיה האחרונה שלי. רציתי לעזוב כשאני עדיין מקבל את היחס ואותה החיבה של האוהדים וחובבי הכדורגל באופן כללי, את התחושה שאני עדיין חשוב”.
“האנשים הראשונים במועדון ששמעו על ההחלטה שלי היו לדוגמה ליאו, ג’ורדי, ג’רארד, בוסי, איבן, לואיס… אלה שיש לך איתם יותר קשר. גם ואלוורדה שמע על כך קצת לפני הנשיא. רציתי לחכות לרגע הנכון להודיע על כך”.
“זה נכון שהשערים ביוהנסבורג ודרום אפריקה סימנו הכל. גמר הגביע העונה הרגיש כמו הסוף מבחינתי והכל הלך היטב, אחרי המכה הכואבת נגד רומא”.
“אבל הדבר שאני הכי גאה בו בקריירה שלי זה 16 השנים שלי בקבוצה הראשונה של בארסה או השנים הארוכות עם הנבחרת הלאומית”.
“אני לא זוכר מה היה המשחק הכי טוב שלי. הקלטתי כל המשחקים ששיחקתי בהם, יש לי אוסף גדול של DVD אצלנו בבית. תמיד הייתי אדם שאוהב לשמור הכל. אני אוהב זיכרונות ולמרבה המזל, יש לי הרבה כאלה”.
“המוות של דני חארקה וטיטו וילאנובה היו הרגעים הקשים ביותר ברמה האנושית ופגעו בכולנו. זה היה חשוב לי מאוד להקדיש שער לדני. עשינו את זה ממש לפני העלייה למגרש. רציתי להקדיש לו את גביע העולם במקרה שנזכה, ותראו איך הכל הלך באופן מושלם… אני גאה שההקדשה הזאת נשארת כסמל למונדיאל ההוא”.
“פתחתי על הספסל בגמר ליגת האלופות בפריז ב-2006. כן, הייתי מאוכזב מאוד. זו הייתה החלטה שהשאירה לי טעם חמוץ בפה לגבי רייקארד”.
“פפ גווארדיולה תמיד היה מודל לחיקוי ודוגמה עבורי. העונה הראשונה שלו בליגה התחילה עם הפסד ותיקו. עשיתי את זה (אנדרס נכנס למשרד שלו ואמר לו לא לשנות כלום למרות התוצאות, כי הם נהנים וזו רק ההתחלה) כי חשבתי שזה הזמן לתמוך בו ולהגיד לו שאנחנו משחקים טוב ושמחים מאוד”.
“ג’יג’י בופון מהווה ותמיד היה נקודת ייחוס בכדורגל העולמי”.
“ההפסד לרומא הוא כנראה אחד הקשים והכואבים ביותר בקריירה שלי. בגלל כל מה שקרה, האכזבה, המשמעות של זה, מה שהיה אחר כך… זו הייתה מכה חזקה מאוד עבור כולם. לא ציפינו לזה”.
“אני יודע שהמון אנשים רוצים שאשאר כאן וזו הרגשה נחמדה. אבל כשמדובר בהחלטה כל כך אישית, אין לי ספק”.
החוזה של בוסי: “זו תהיה טעות עצומה לוותר על בוסקטס, בגלל המשמעות שלו כשחקן. הוא שחקן קריטי וחסר תחליף עם עוד הרבה שנים לתת בכדורגל. אבל אני לא חושב שהמועדון יאפשר לזה לקרות כי כולם מבינים את זה”.
“ניימאר הוא אחד מהשחקנים החשובים בעולם כיום וזה יהיה לטובת מדריד אם הוא ילך לשם, אבל אני לא חושב שזה משהו ‘נוראי’ ועם זאת, אוהדי בארסה לא צריכים להשתגע אם זה יקרה”.
“ליאו מסי הוא השחקן הגדול ביותר שראיתי מעודי. אין עוד אף אחד אחר כמוהו”.
“אני רואה אפשרות שפיקה יהפוך לנשיא אם הוא באמת רוצה את זה ומרגיש שהוא יכול להועיל למועדון הזה”.
“לי ולפיקה יש אישיות שונה אבל גם חברות גדולה ואנחנו מעריכים אחד את השני מאוד, מאוד. חווינו אינספור רגעים יחד ואנחנו מסתדרים מצוין”.
אני וצ’אבי כמאמנים? “קשה לחזות מה יקרה בעתיד, אבל נראה…”
איפה אני רואה את עצמי בעוד שנתיים? “אולי משחק. אני רוצה לנסות חוויות חדשות ואני מצפה לשחק עוד שנים, אבל נראה מה יקרה”.
“אני לא מרגיש שפראנס פוטבול צריכים להתנצל בפניי (על כך שלא זכה בכדור זהב). אם לא זכיתי, זה בגלל שמסי קיים ועשה את זה בפודיום שלעולם לא ישוחזר (מסי-צ’אבי-אינייסטה, 2010): זה היה אחד מהרגעים המשמעותיים ביותר של המועדון”.
מסי וכדור הזהב: “יש דברים שהם נפרדים מכדורגל. אין עוד שחקן שמשתווה למסי בהיסטוריה של הכדורגל – כל השאר זה רק פרסים אינדיבידואליים כלשהם. אולי כדור הזהב הוא חלק מסוים מהכדורגל – אבל זה לא כדורגל”.
