המשחק הזה הוא עוד דוגמא למה שאנחנו יודעים כבר מזמן: כשהדיוס וסגנו בזון, שום דבר לא יכול לעצור אותם. למשל, תסתכלו על השער השני של מסי. הוא נתן את הכדור לאינייסטה, עשה תנועה לצד ימין וחזר מהר שמאלה, ובכל זאת אנדרס הצליח להניח לו כדור מושלם בעקב. מהירות התגובה (והמחשבה) של שניהם היא מדהימה, וראו את זה גם בשער הראשון. מסי נכנס ל”איזור המסוכן” לפני ההגנה של בטיס, אינייסטה ישר מצא אותו וליאו עשה את מה שליאו עושה. אין אחד שעושה את המהלך הזה של משיכת הכדור לצד יותר טוב ממנו, ושימו לב גם לתנועה המצויינת של אלכסיס שמשך איתו שחקן אחד של בטיס ופינה למסי את הדרך. ובאותו יום שהוא עובר את גרד מולר, הוא מדלג גם מעל סזאר בדירוג הכובשים של בארסה בליגה עם 192 שערים (לעומת 190). הוא היה צריך בשביל זה 58 משחקים פחות מאשר זה לקח לסזאר, שזה פחות או יותר עונה שלמה. הוא לא שפוי.
מצטרף למחמאות לבוסקטס ולביקורת על פדרו. זה זעק לשמיים שהיינו חייבים חילוף מוקדם יותר. מאוד רציתי לראות את וייה, גם הכנסה של תיאגו היא לגיטימית אם אתה רוצה לעבות את מרכז המגרש כדי להחזיר לעצמך את השליטה. לא משנה מה, פדרו היה צריך לצאת מוקדם יותר. השיקול של טיטו הוא (כנראה, כי בניגוד לשגיא כהן – אני לא נמצא בחדר ההלבשה של בארסה) העבודה שפדרו עושה בלחץ על היריבה, וחבל שהגואחה לא זכה לדקות.
יש שיפור מסויים ביכולת הדפנסיבית של ג’ורדי אלבה, במיוחד בכמה סגירות תוך ניצול המהירות הפסיכית שלו, ולמרות שבירת קו ההגנה בשער של בטיס. אדריאנו ממשיך בכושר הטוב שלו, במיוחד עם הולכת הכדור ממחצית המגרש של בארסה. מנגד, הייתה לו טעות קשה לקראת הסיום. כשהוא איבד את הכדור ליד דגל הקרן במהלך שבטיס קיבלה קרן במקום להעיף את הכדור לחוץ, היה לי חשק עד לבעוט בו. אין מה לעשות, אין מגן שהוא מושלם התקפית והגנתית, וכל עוד אנחנו משחקים עם שני מגינים כאלה התקפיים, צריך לדעת שהטעויות האלה שלהם זה חלק מה”חבילה”.
אני חושב שלאלכסיס היה משחק די טוב ביחס למה שהיינו רגילים לראות ממנו ובהתחשב בזה שהוא חוזר מפציעה ושירדו לו לחיים. זו פשוט בדיחה שבעטו לו ברגל ובגב, בלי כדור, ללא תגובה של השופט. בעיקר התנועה בשער הראשון והכדור הנהדר לפדרו. כן, הוא עדיין לא הולך מספיק לאחד על אחד, אבל בסוף זה יגיע.
