צ’אבי ערך ראיון מקיף ועמוק עם ג’יימס מונטגיו מהאתר הנפלא Tifo לפני כחודשיים, אותו תרגמנו לפניכם. בראיון דיבר על ההחלטות בקריירה, על משאל העם של קטלוניה, הרבה על קטאר ושאר ירקות.
עבור צ’אבי הרננדס, השחקן הספרדי המעוטר ביותר בכל הזמנים, תזמון מעולם לא היווה בעיה. אבל היום, שחקן ברצלונה לשעבר מאחר לריאיון שקבענו, ואני ממתין כאן בבית קפה באחד מבנייני הצמרת של דוחא. קטאר, המארחת הידועה לשמצה של מונדיאל 2022, היא ביתו החדש של צ’אבי כבר מעל לשנתיים, אך מעטים יהיו אלו שיטענו – כולל צ’אבי בעצמו – שתקופתו בברצלונה היא זו שממשיכה להגדיר אותו עד היום. אחרי הכל, ראיית המשחק הפנומנלית, הבלתי נגמרת שלו, היא זו שהביאה למועדון את תקופת תור הזהב המזהירה שלו. צ’אבי, תוצר הלה מאסיה, הגיע למועדון בגיל 11 בלבד, המשיך וירש את תפקידו של המנטור שלו פפ גווארדיולה, וזכה בכל התארים האפשריים, כולל 8 אליפויות בליגה הספרדית, ועוד 4 תארי ליגת האלופות. כפי שנאמר עליו ע”י המועדון, צ’אבי היה “המנצח על תזמורת הקבוצה של ברצלונה”. יכולתו העל-טבעית לקרוא את המשחק באה לידי ביטוי גם בנבחרת הלאומית של ספרד, שם זכה פעמיים ברציפות באליפות אירופה וכמובן בגביע העולם בשנת 2010.
היום הוא משחק בליגה של קטאר בקבוצת אל-סאאד, התחנה האחרונה והרווחית ביותר עבור קריירת המשחק רוויית השיאים שלו. אמש, כאשר אל-סאאד ניצחה את אל-ג’אראפה 2-1 באיצטדיון ריק יחסית, הוא הציג את אותה יכולת משחק, מסירות מדוייקות וקריאת מהלכים שאפיינה כל כך את זמנו בקאמפ נואו, גם אם הוא כבר לא באותו כושר שהיה לו בעבר. זו תהיה, כפי שיציין בהמשך, עונתו השלישית והאחרונה כשחקן הקבוצה. ויחד עם זאת – כאשר הוא נבוך על איחורו, מתנצל אך ידידותי מאוד – הוא מבהיר לי, הראש שלו לא בדוחא. הדם שלו הוא קטלוני, וברצלונה עדיין במחשבותיו.
“הקלטתי את הוידאו הזה, ועוד באנגלית, וזה לא היה פשוט!” הוא אומר כשהוא מתיישב, מסדיר את נשימתו. הוא בילה את הבוקר בעדכונים סביב השעון על האירועים בקטלוניה. משאל העם שהוכרז לאחר ציפייה רבה התקיים במהלך היום, והאלימות הקיצונית כנגד מצביעים ומפגינים מצד המשטרה הספרדית הגיעה בעוצמה, עם תמונות שזיעזעו את העולם. גם את צ’אבי. הוא מציג לי בטלפון הנייד שלו את הוידאו שהקליט הבוקר, את הסיבה לאיחור שלו. זהו מסר של סולידריות עם האנשים בקטלוניה, בשפה האנגלית, שפה שהחל ללמוד ברצינות בגיל 35 עם הגעתו לקטאר. “האנשים בקטלוניה רק רוצים להצביע. פשוט להצביע. יש דמוקרטיה בספרד או שלא?”, הוא שואל בצורה רטורית. “תסתכל על הסרטונים מברצלונה עכשיו. תראה אותם.”
הוא מדפדף תמונה ועוד תמונה. קודם, קבוצה של מפגינים צעירים מוכים. בהמשך, אישה מבוגרת עם פנים מלאות דם. רואים כי הוא נרגז יותר ויותר בכל תמונה שהוא מעביר. 20 כאלו, אולי יותר. תמונות מטושטשות של דם ואלימות. “התמונה הזו, כך נראית המציאות”, הוא משתהה, מציג בפני תמונה של אדם מבוגר נגרר על ידי שוטרים ספרדים לתחנת המשטרה. “אדם מבוגר מנסה להצביע, שני שוטרים הם מכים אותו מכיוון שהוא רוצה להצביע. זו בושה, זה קורע אותי. זו המציאות שלנו כרגע בספרד.”
כאשר הוא מפרסם את הסרטון שצילם, הוא מוצף בתגובות המפארות אותו מצד אחד אך מביקרות אותו מצד שני. הוא מקבל מילים חמות על כך שאדם בעמדתו, שחקן כדורגל מפורסם שגאה להיות קטלוני יוצא נגד השימוש בכוח אלים ומפורז של המשטרה. “אני מאוד גאה להיות שחקנה של הנבחרת הלאומית, ספרד”, הוא אומר, “אבל זה שונה. אנחנו מדברים כאן על דמוקרטיהה בסיסית”. מהצד השני הוא חוטף ביקורות קשות על כך שמשאל העם בקטלוניה הוא איננו חוקי, ואף יותר מזה – מבקרים אותו על כך שתגובתו נעשית דרך המדיה החברתית, אי שם מקטאר, מדינה חסרת כל דמוקרטיה, אשר ידועה לרעה בטיפולה הלקוי של העובדים הזרים במדינה.
גווארדיולה, השחקן הראשון שקופץ לראש כשחושבים על מסלולו של צ’אבי כשחקן, בילה גם הוא זמן מסויים בקטאר, וכיום מקבל גם הוא ביקורות רבות באותו נושא. מצד אחד מהללים אותו על כך שהוא לוקח עמדה בנושא הקטלוני בתור אישיות בולטת, אך יחד עם זאת, מוחים על צביעותו כשהוא עומד על הקווים כיום במנצ’סטר סיטי, מועדון הכדורגל הנשלט בפועל על ידי איחוד האמירויות, אשר מוכר לרעה אף יותר מקטאר בשלילת זכויות אדם ודמוקרטיה במדינה.
הכותרות מאירועי אותו בוקר הזכירו לנו שרובנו שכחנו מאיפה הגיעו עיקר ההצלחות הבינלאומיות של הכדורגל הספרדי. זהו הנטל של החזקת הזהות הקטלונית כשבויה תחת הספרדים, והצלחות המועדון של ברצלונה אל מול הזהות הקסטיליאנית של ריאל מדריד רק מוסיפה לניגודיות. משאל העם, האלימות, התגובות והקיטוב בחברה שהגיעו לאחר מכן, כל אלו רק הדגישו איזו עבודה קשה זו להיות שחקן קטלוני בנבחרת ספרדית. “עיתונאי אחד כתב בטוויטר שלו כי ‘קטלוניה אבודה”, כך צ’אבי מספר, כאשר הוא מסכים כי עצמאות – לאור התמונות הללו – היא בעצם בלתי נמנעת. “קטלוניה גם ככה אבודה. התמונות הללו, הן רעות מאוד, הן גורמות צער רב לאנשים. אנחנו רוצים להפיץ את התמונות הללו בכל מקום. שאנשים בכל מקום ידעו מה אנו עוברים.”
הוא לוקח רגע להירגע. אחרי הכל, אנחנו כאן כדי לדבר על כדורגל. “אני מנסה להיות רגוע”, הוא אומר, “אבל זו אווירה קשה נורא.”
הייתי במשחק של אל-סאד נגד אל-ג’אראפה ואני מניח שזו העונה האחרונה שלך בקטאר, נכון?
ת: כן, אני מניח, כי אני כבר בן 38 ואני מתחיל להרגיש את התשישות. בראש שלי, מבחינה מנטלית אני יכול לשחק, אני בסדר גמור. אבל הרגליים מקשות עליי, זה לא פשוט להתאושש בין משחק למשחק, אתה מבין? נראה. כרגע אני חושב שזו העונה האחרונה שלי.
אולי תנסה לשחק בתור בלם או שחקן הגנה מאחור. ככה לא תצטרך לרוץ כ”כ הרבה…
לא, אני רץ המון! אני גם מרגיש טוב. אנחנו מתאמנים בצורה טובה, יש לנו מאמן מצויין (הפורטוגלי אוסבלדו פיריירה), צוות טכני מצוין. מאמן כושר טוב. כמו המקצוענים באירופה, זה הסטנדרט כאן.
כשרק הגעת לכאן, איך הכדורגל הספרדי היה נראה, וכיצד הוא השתנה מאז שאתה כאן?
הוא מעט שונה. לא טכנית, יש כאן כישרון. טכנית הם בסדר, הם בסדר גמור. הם משתפרים בהיבט הפיזי. ההבדל הגדול הוא בטקטיקה. הם לא יודעים איך אנחנו תוקפים, איך עושים הגנה. השינוי הגדול ביותר הוא ההבדל הקונספטואלי, על המגרש.
איך אתה מנסה לשנות זאת?
אני מנסה לתמוך בשינוי, אני מביא את הניסיון שיש לי מברצלונה, אני משתמש בידע מהנבחרת הלאומית מספרד. אני מנסה להביא משם את הפילוסופיה שלי. אני אוהב מאוד לשחק כדורגל מאורגן, מסודר. לבצע משולשים על המגרש. לבלוט על המבגרש. אני לא חייב ללכת להתקפה כדי להנות על המגרש. זאת הפילוסופיה שלי, וזו הפילוסופיה שהאנשים בקטאר רוצים.
אני מניח שהיו לך לא מעט הצעות בסיום הקריירה שלך בברצלונה. מאיזו סיבה בחרת להגיע לקטאר? זה היה רק עניין של כסף?
הכל. הסיבה העיקרית הייתה להמשיך לשחק כדורגל, רק בקצב אחר, פחות אינטנסיבי מהכדורגל באירופה, בברצלונה. בבארסה קשה מאוד לשחק בכל שלושה ימים. הייתי משתתף במשחקי הנבחרת באופן קבוע, במשך הרבה שנים. היה קושי רב להמשיך לשחק כך בגיל 35. אז ידעתי שאני יכול להנות מהמשחק כאן, להמשיך לשחק, ובהמשך להתחיל לאמן כאן באקדמיה (Aspire, אקדמיית הכדורגל של קטאר). אני לומד המון באקדמיה, והמדינה נתנה אישורי שהייה לכל משפחתי.
אחד הדברים שנאמרים לא פעם על קטאר היא העובדה שלמדינה אין מורשת כדורגל ותרבות ספורט ארוכת ימים. מה אתה חושב על תרבות הספורט כאן?
כדורגל זה משהו שחדש להם. אין להם מורשת ארוכה. זה קשה להם וגם ולנו להגיע לכאן ולנסות להכניס בהם מוטיבציה להרים את רמת המשחק. הרי מדובר במדינה עשירה מאוד. הדור החדש צמא מאוד לשחק כדורגל מקצועני. אבל זה לא פשוט, כי הקטארים החלו רק לפני כ-10, 15 שנים לשחק כדורגל מקצועני. זה לא עניין פשוט, אבל אנחנו מנסים להרים את הרמה ולהכניס בהם מוטיבציה וקצת מהתרבות של הכדורגל האירופי.
ספר לי על חוויה יוצאת דופן שעברת כאן
ביום יום, כשאתה מגיע למשחק כדורגל בליגה, האיצטדיון בדרך כלל ריק. אבל אני מתכוון לזה – ריק! התרגלתי לכך בהמשך. ההבדל הגדול הוא כשאנחנו משחקים על “גביע האמיר”, אז האיצטדיון מלא לחלוטין. כולם עוקבים אחרי האמיר (תמים בן-חאמד אל ת’אני) לכל מקום כאן.
ואתה כמובן פגשת את האמיר, על מה דיברתם?
פגשתי אותו ופגשתי גם את שייח יאסים, אחיו. הם אוהבים כדורגל. משוגעים על כדורגל. הם הסיבה העיקרית לכך שגביע העולם הגיע לכאן. הם רוצים להציג כדורגל תחרותי כשיארחו, אבל זה ב-2022, יש להם עוד זמן.
מעניין, זה נשמע כאילו ממש חשוב לך לקחת חלק בפרוייקט הזה. מה לדעתך הם צריכים לעשות כדי להתחרות כמו שצריך?
זה לא עניין פשוט עבורם, בעיקר כי מדובר בארץ מאוד קטנה. אני חושב שרשומים כאן רק 6,000 שחקנים מקצוענים. אבל ראיתי כאן בעצמי כישרון ברור. אפילו בדור החדש, בנבחרת הצעירה של קטאר, הם מציגים כדורגל תחרותי מול נבחרות כמו קרואטיה, אוסטרליה ויפן. גם הנבחרת עד גיל 23, נבחרת טובה מאוד. עכשיו אנשי ההתאחדות החליטו לתת לפליקס סאנצ’ס (המאמן הספרדי של נבחרת קטאר עד גיל 23) את המפתחות לנבחרת הלאומית. אני חושב שזו החלטה טובה מאוד. הוא מאמן מצוין. יש לו ניסיון. הוא עבד גם עם קבוצות הנוער של ברצלונה. זאת הדרך להתחרות.
ומה לגבי השחקנים. יש שחקנים קטאריים שמשחקים בליגה המקומית שגרמו לך לחשוב “כן, הוא יכול להצליח גם באירופה”?
יש לנו עכשיו בלם אחד, אחמד יאסר, הוא משחק בליגה השניה של ספרד בקולטרל לאונסה. זו קבוצה קטארית עכשיו (אקדמיית Aspire, הממומנת ע”י המדינה, רכשה את המועדון ב-2015). יש לנו גם שני שחקנים בבלגיה שמשחקים באאופן (גם הוא, מועדון שנרכשת ע”י Aspire בשנת 2012). אקרם אפיף הוא אחד השחקנים הטובים כאן. עכשיו עבדלקארים חאסן בבלגיה, הם משחקים יחד. קארים בודיאף, חאסן אל-חאיידוס, עלי אסד, כולם שחקנים מצויינים שמתאימים לאירופה, אני חושב.
תגיד, פפ נתן לך עצות לפני שהגעת לקאטר? הוא שיחק כאן בעבר (וגם היה שגריר קטאר להצעת אירוח מונדיאל 2022).
האמת שכן, דיברתי איתו. דיברתי גם עם ראול ופרננדו היירו (שניהם שיחקו בקטאר). הם סיפרו לי הרבה דברים טובים. הקושי העיקרי כאן היה מזג האוויר. עברנו שלושה או ארבעה חודשים קשים, הרגשנו את זה באימונים. זאת הסיבה שהגביע העולמי זז לדצמבר.
ומה לגבי הדברים השנויים במחלוקת, עם דגש על זכויות העובדים. מה דעתך בנושא? אתה רואה את העובדים כאן בחום? זה משהו שהטריד אותך מאז שהגעת לכאן?
זה נורמלי לגמרי (הביקורת בנושא), כי כולם רוצים לארח את הגביע העולמי. אבל כאן באמת שהכל בסדר. לדוגמה, ג’יאני אינפטינו (נשיא פיפ”א) מגיע בעצמו מידי פעם. בשבוע שעבר הוא הגיע לדון על הכדורגל, על האיצטדיונים והכל היה בסדר.
אחד מחבריך לקבוצה בברצלונה, ניימאר, משחק כיום עבור פ.ס.ז’. (קבוצה הממומנת ע”י קבוצת ההשקעות המדינית של קטאר), אז אפשר להגיד שבעצם יש לכם את אותו בוס…
כן, כי פריס סן ז’רמן היא מועדון קטארי. כולם יודעים את זה. זה כבוד גדול עבור קטאר להחזיק במועדון משמעותי כל כך באירופה. אני חושב שעם ניימאר, עם קיליאן, יש לפריס סיכוי משמעותי לזכות בליגת האלופות.
ומה דעתך על הקרקס שהתחולל בין פ.ס.ז’. לבין ברצלונה? אני מניח שאתה כרגע עם שני הצדדים אז…
תנו לניימאר להחליט. ניימאר קיבל אפשרות לקחת החלטה על עתידו, והוא החליט לבחור בפריס סן ז’רמן. הוא אמר לנו בחתונה של מסי שהוא רוצה לעבור למועדון אחר. שאלתי אותו “אבל מאיזו סיבה?”, והוא ענה: “אני לא שמח בברצלונה. אני מעדיף ללכת. לחוות חוויה אחרת באירופה, בפריס סן ז’רמן”, ולבסוף, ההחלטה הזו הייתה שלו. אנו חיייבים לכבד זאת.
אפשר להניח שאתה ככל הנראה אחד השחקנים הספרדים הכי “אנגליים” שיש, ודיברת לא מעט על כמה שאתה מעריץ את הכדורגל האנגלי בצעירותך. היית קרוב לחתימה במועדון באנגליה?
מידי פעם הרהרתי במנצ’סטר יונייטד, אבל תמיד הייתה לי את ברצלונה בראש. אני מרגיש את בארסה בלב שלי. אני חושב שזה המועדון הכי טוב בעולם. לפעמים היינו מדברים על מנצ’סטר יונייטד, לנסות להצטרף אליהם. אבל לא, זה לא קרה. עכשיו כשאני בסיום הקריירה שלי אני מהרהר בזה, היה יכול להיות נחמד לשחק באנגליה או איטליה או איזו מדינה אחרת באירופה. אבל לא, אני החלטתי להישאר בברצלונה – זה פשוט המועדון שלי.
וזה חסר לך? להיות בסביבת המועדון?
חסרים לי חברי לקבוצה. לחברים שלי, בוסקטס, אינייסטה, מסי כמובן. אבל בראש שלי כבר חשבתי שזה הסוף. זו העונה האחרונה שלי, אין לי יותר מה לתת, אני לא יכול לשחק ככה לנצח. זכיתי בכל התארים האפשריים… לעולם לא דמיינתי שתהיה לי קריירה מפוארת שכזו.
אז מה היה הרגע הנפלא ביותר בקריירה?
היו המון רגעים… לזכות בליגת האלופות עם בארסה. או לזכות גביע העולמי עם הנבחרת הלאומית שלי, ספרד. שתי אליפויות אירופה. אלה דברים שלא היו לי בראש בכלל לפני שנים רבות. הרי הנבחרת הספרדית תמיד הייתה עפה בשלבי רבע הגמר. אפילו ב-2004, לא יכולתי לדמיין את הזכייה בגביע העולמי. אני גאה בכך מאוד. לא רק בעובדה שזכינו. אני גאה בדרך שבה שיחקנו.
ומה התוכניות לעתיד? אתה מתכנן לאמן בשלב הבא?
אני רוצה להיות מאמן. אני מרגיש שאני יכול לעשות זאת. לפחות אנסה. אני פשוט אוהב כדורגל, אני אוהב להיות על המגרש, לעזור לשחקנים. אני אוהב את המשחק. אני לא יכול לדמיין את עצמי במשרד נגיד. אני, מול מחשב? לא. זה לא משהו שיקרה. אני חושב שאני יכול לעזור לשחקנים להשתפר על המגרש. זה מה שאני רוצה לעשות כרגע, ואני אעשה זאת בקרוב מאוד. בקרוב אסיים את קורס המאמנים ולאחר מכן אקבל את התעודה – אני כבר עכשיו מתחיל לחשוב כמאמן.
זה מסלול קריירה מאוד מוכר, אתה יודע. גווארדיולה עשה את אותה הדרך אל ברצלונה…
כולם, לאורך כל הקריירה שלי השוו אותי אל פפ! תראה, פפ הוא גאון. הוא היה שחקן מצויין בברצלונה, ועכשיו הוא מבריק בתור מאמן. כולם יודעים זאת. הוא עזר המון לדור שלנו, בזכותו זכינו בכל כך הרבה תארים, ועכשיו הוא עושה זאת במנצ’סטר סיטי. בעיני הוא המאמן הכי טוב בעולם.
יש מספר הצעות עבודה שאולי יצוצו בעתיד. קטאר יזדקקו למאמן במונדיאל 2022.
זה כבוד גדול עבורי שאנשים כאן חושבים עליי לתפקיד.
ושאלו אותך על זה כבר?
כן, אנשים שואלים אותי על זה ברחוב, בקניונים. “צ’אבי, אתה תהיה המאמן שלנו ב-2022?!”, אז זה כבוד מאוד גדול עבורי שאנשים רואים אותי בדמות המאמן שלהם. אבל בכל זאת, אני עדיין שחקן כדורגל, אני נהנה מהכדורגל בתור שחקן כרגע. נראה מה יהיה בהמשך.
בתחילת השיחה שלנו דיברנו על משאל העם בקטלוניה, ואתה גם ייצגת את נבחרת קטלוניה. בעבר, כשיוהאן קרויף עוד היה מאמן. איך זה הרגיש לך, לייצג גם את נבחרת קטלוניה בהשוואה לנבחרת הספרדית? הרגשת פעם מחלוקת בין שתי הנבחרות?
לא, זו הייתה תקופה בסדר. השתתפתי בנבחרת קטלוניה במהלך חג המולד. לפעמים הם מארגנים איזה משחק בתקופה הזאת. אבל זה טבעי עבורי שאייצג את נבחרת קטלוניה, גם כאשר אני משחק עבור הנבחרת הלאומית של ספרד בגביע העולם ובמשחקים באירופה. אני חושב שזה טבעי לגמרי.
ועכשיו, עם משאל העם, אתה חושב שתהיה נבחרת קטלוניה רשמית?
בינתיים הכל היפוטתי, אני לא יודע להגיד. אני פשוט רוצה שהעם שלנו יצביע.
