**
אפשר למצוא את הסיכום בפרטי הכותרת, אבל בכל זאת כמה מילים על החגיגה בקאמפ נואו אתמול.
לפני זה רק סייג קטן/גדול לפארטייה הזו, כי זו לא חכמה גדולה לחגוג בבית על מאיורקה החלשה. אז נכון שהיריבה חלשה, אבל בארסה פגשה כבר יריבות חלשות ולא שכנעה כמו אתמול. ולכן אפשר לקחת מהמשחק כמה דברים חיוביים באופן אובייקטיבי. בראש ובראשונה את ההיילייטס שפשוט היו תאווה לעיניים, אבל גם ברמה האישית והקבוצתית, מורלית ומקצועית.
הרבה שחקנים שיחקו טוב, ואפילו במארקה לא יכלו להתעלם. סרג’י רוברטו היה נפלא בהתקפה, הראה מעורבות אמיתית והאימפקט שלו היה בולט. דה יונג ממשיך בקו העלייה, ואפשר לקוות שהמהלך שלו אתמול יוסיף לבטחון שלו בקריאייטיב – אספקט חיוני לשיטה של בארסה. בוסקטס מסר 86 מסירות עם 95% אחוזי הצלחה, כמעט כבש, והציג את משחקו הטוב ביותר העונה. רקיטיץ’ חייך, וזה אחלה למחיר שלו וגם לסטטוס שלו אם ישאר. ואז אלניה סופסוף זוכה לדקות. אז גם הוא רוצה להישאר. צרות טובות. פרז ראה דקות, וכל זה עוד לפני אינטר לפרוטוקול. הרבה נצחונות קטנים.
ברמה הקבוצתית ההגנה עדיין מתעתעת בנו, כי מצד אחד שבוע שעבר לא ספגנו במגרש של אתלטיקו והשבוע חטפנו שניים בבית ממאיורקה. אבל מצד שני, זה היה בזכות טר שטגן ומזל טוב בשבוע שעבר, וטר שטגן ומזל רע השבוע. חבר המושבעים טרם הכריע האם מתגבשת מגמת שיפור בהגנה.
לגבי ההתקפה לפחות, אין צל של ספק.
גריזמן מתחבר, מקצועית, למרות הקשיים, ולא פחות חשוב חברתית. הקבוצה הציגה Xg מצטבר של בעיטות ומסוכנות ללא בעיטות של למעלה מ 10 שערים. זה חריג בכל קנה מידה. ואם בחריגות אפית עסקינן, סווארס קינח מהלך קבוצתי שהוא אומנות של דה יונג, עם סיום אומנותי לא פחות. אחרי האקרובטיקה הזו, והסחף של סון מטוטנהאם אתמול, נותר רק לשער שפושקש מתהפך בקברו.
ובסוף ליאו מסי.
סליחה, גם בהתחלה.
שמחתי שהוא הציג אתמול ולא התריס מול מדריד.
שמחתי שהוא בחר להציג כדור אחד ולא להתפאר בקולקציה. ושמחתי שילדיו הגישו לו את הפרס והוא הציג אותו בענווה. ואז הוא גם שימח כפול שלוש במגרש עם שערים שכל אחד מהם מדהים. ומה שהכי מדהים זו השגרה המדהימה איתו.
ויסקה בארסה! בראבו ליאו! ואיזה פיסטולרוווווווו
ויסקה בארסה! בראבו ליאו! ואיזה פיסטולרוווווווו
