המומנטום שלנו טוב, והמשחק מול פאריס סן ז׳רמן הוא באמת מבחן חשוב למצב הנוכחי של הקבוצה. פאריס היא אופרה אחרת מ-7 הניצחונות הרצופים שלנו. קבוצה שיכולה למשחק הלחץ הבינוני שלנו וכזאת שטובה שבעתיים מאיתנו במצבים נייחים ובמשחק הגובה.
אני חושב שלאט לאט דברים כן מחלחלים לראש של לוצ׳ו, זה לא כאילו החליפו לו את המוח או משהו כזה אבל יש שינוים טובים:
– ראקיטיץ׳ משחק כקשר השמאלי בשלישיה באמצע. זה לא היה משחק מדהים של הקרואטי, אבל זה מרחיק אותו ממשחק המסירות המאוס עם דני אלבס. צ׳אבי משחק עכשיו בצד ימין (כמו תמיד), והוא חי שם יותר טוב עם המשולשים עם בוסקטס, והעובדה שהוא לא בורח ישר לאלבס, אלא גם מוכן למסור פנימה. נדע סופית אם לוצ׳ו למד נגד פ.ס.ז׳.
– דני אלבס עושה חורים איומים (פעם סרחיו גארסיה ופעם ויקטור סאנצ׳ס), אבל זה לא חדש הגנתית. בדרבי לשם שינוי, הוא לא החריב התקפות עם החלליות שלו. הוא כן היה דומיננטי ובמחצית השנייה הוא היה אפילו סביר פלוס.
עד כאן הדברים הטובים.
השער של הפריקוס הוא לא באשמה של בוסקטס (היה פאול, והוא גם מקבל את השריקה הזאת ב-99% מהמקרים), אלא באשמה של ג׳רארד פיקה. סרחיו גארסיה הוא חלוץ ליגה סביר, לא משהו שפיקה צריך לחשוש לתקוף אותו, והוא פשוט ליווה אותו כמו טירון. ופיקה כן תוקף בדרך כלל. החור של אלבס במצב של סאנצ׳ס הוא היסטרי ואני בספק אם הקבוצה הייתה מסוגלת לחזור מ 0-2 מול הבונקר של התוכים.
תסתכלו על ההרכב ששיחק (פלוס המחליפים) ונסו להזכר כמה מהם שיחקו בגמר האלופות 2011. כן, אנחנו עדיין נעים על אדי האוטומט של הקבוצה ההיא. לטוב ולרע. אין פה עדיין חידוש אמיתי מלוצ׳ו. זה עדיין התלות בכישרון ההתקפי העצום שיש, ובהברקות של ליאו מסי. מדהים כמה משקל יש על הכתפיים שלו. הגולאסו הראשון שלו הוא משהו שאנחנו צריכים יותר בארסנל ההתקפי שלנו – התנועה שלו לאורך קו רחבת ה-16, כמה הוא מסוכן שם.
השער השני – בפאקינג מתפרצת, עם מסי כטריילר והרבה אופציות מסביב. ההשחלה במהירות הזאת והבעיטה ברגל ימין נגד כיוון התנועה של קסיאה – כמה איכות נדחסת לרגע אחד של גאונות.
השער השלישי של מסי היה ממש קלאסי. הבריחה באמצע (עם הדאבל פס מאלבס), שבירה של קו ראשון, ביטול חצי הגנה בפס לפדרו והסיומת ״המזלזלת״ ברגל ימין. בטעם של פעם, אבל לטעם הזה מתחילה להתווסף חלודה.
לגבי בוסקטס – הפורום הזה כבר ידע לדרוש את ראשו של מסי ורצה לגרש אותו לספסל, אז שום דבר לא מפתיע. פדרו עם ביטחון הוא אחלה למשחק נגד רגליים עייפות, בשום פנים ואופן לא הרכב. בדימיון כמעט ממפחיד לתיירי אנרי בעונה הראשונה שלו, יקח לסווארס עוד זמן עד שהוא יתרגל לכך שאין לו מרחבים פתוחים כמו באנגליה והכישרון שלו יצטרך לבוא לביטוי בריצה מתוזמנת מאחורי ההגנה. עדיין – בישול חמישי, לא רע.
מבחן קריטי מאוד ביום רביעי. גם בשל היריבה, וגם מהצורך להמנע מבאיירן ודומותיה.
הטוב: המחצית השנייה.
הרע: המחצית הראשונה.
המכוער: שופט גרוע שבא לגנוב את ההצגה וקוון שיכור כשותף לפשע.
ההרכב:
בראבו (7).
אלבס (6), פיקה (6), מסצ׳ראנו (7), אלבה (7).
צ׳אבי (7), בוסקטס (6), ראקיטיץ׳ (5).
מסי (9), סווארס (5), ניימאר (5).
