נדב עם מבט טקטי קטן על בארסה של ואלוורדה:
אמנם אנו עדיין מנסים לתהות על קנקנו של ואלוורדה בכל הנוגע לטאץ’ האישי שלו בקבוצה, ואומנם לא ראינו דברים יוצאים מגדר הרגיל, עד לחודש האחרון. בחודש האחרון ראינו לראשונה משהו שונה מהקבוצה הקטלאנית שנותן לה גוון טיפה יותר מתוחכם, עם גישה שנועדה לחזק את היתרונות של הסגל הנוכחי, ומעניקה לקבוצה חזרה את הדומיננטיות במרכז השדה. המשחקים המדוברים הם כמובן המשחקים נגד יובנטוס וולנסיה. איך זה נראה?
יובנטוס:
כמה דברים לגבי המערך הזה:
- זה מיצוי לגיטימי בעיניי למצב הקיים. נכון לעכשיו ברצלונה מחזיקה באופן יחסי במספר גדול של קשרי מרכז שדה, ומנגד, כל עוד דמבלה פצוע, היא לא מחזיקה במספיק שחקני התקפה לגיטימיים.
- הרעיון הוא לנסות לייצר כיסוי מקסימלי במרכז המגרש, ובכך למנוע יציאות קדימה כשברצלונה מאבדת את הכדור. המערך הזה (מעין 3-5-2 כשבוסקטס יורד כמעט לקו הבלמים והמגינים עולים גבוה לקו הקישור) מצמצם מאוד את אופציות הפעולה ווהשטחים עבור הקבוצה היריבה, כשמנקודה זו הם נאלצים לסמוך על כדורים ארוכים.
- קו ההגנה מאוד גבוה. הרעיון הוא כמובן לתמוך בקו ההגנתי באיזור מרכז המגרש ולמנוע את היציאות קדימה, וזה מתאפשר בזכות ראיית המשחק המצויינת של אומטיטי ופיקה (בעיקר של הראשון). שחקן נוסף שתורם מאוד הוא טר שטגן שמכסה את ה”שטח המת” בין הבלמים לשוער, שתמיד מהווה איזור סיכון במידה ומלכודת הנבדל נכשלת. קצת על קו ההגנה הגבוה:
למרות כל הנאמר, ואלוורדה עוד לא סיים את הבנייה של הקבוצה. אומנם הקבוצה מתפקדת מצויין ללא כדור, ומצליחה למנף את הלחץ שלה להחזרת המומנטום עם מחוייבות אישית עצומה מצד השחקנים, אך כשברצלונה מחזיקה בכדור היא לא מצליחה לייצר מספיק אופציות, ואין לה מספיק שחקנים ורסטיליים דיים שיצליחו גם לעמוד באינטנסיביות של משחק הלחץ, וגם לייצר מצבים ואופציות התקפיות ברמה גבוהה. אולי דמבלה יצליח להפוך לחתיכה האחרונה בפאזל, אך כרגע המערך הזה די מגביל את ברצלונה התקפית, וזה הורגש באותם משחקים בהם חלק ניכר מהמצבים היו מבעיטות מחוץ למסגרת.
נראה אם המערך הזה ימשיך לשרת אותנו במשחקים גדולים, ונראה אם ואלוורדה יצליח לשכלל אותו יותר.
