תביאו את הקלאסיקו, לא משנה לי בחפירות, לא משנה לי בשחייה. תביאו את הקלאסיקו!!! והם הביאו! איזה אושר!
משחק קלאסיקו ״לוצ׳ו״ טיפוסי (כן ילדים, פעם היה משהו שהוא לא חד צדדי כל הזמן) כשקבוצות נעות על גבי מומנטומים. אנחנו פתחנו טוב יותר עם הזדמנות קלאסית לעשות 0-2 (WTF ניימאר??), והם השוו בהתקפת המעבר, ומשם לקחו את המומנטום אליהם – שם אלילת המזל וג׳רי פיקה היו לצידנו. היה לנו בור באמצע ומול קישור לוחץ של מדריד והמתנות רק חיכו שם כדי שיאספו אותן. אני מת על מסצ׳ראנו, באמת. הוא בולדוג אדיר ומול קישורים לא לוחצים הוא יכול בקלות לטשטש את אוהדי הכדורגל הממוצעים.
הסיבה שמסצ׳ראנו עצמו אמר שבוסקטס טוב ממנו, היא בחלוקת הכדור ובעבודה תחת לחץ. מה שמסצ׳ראנו עושה ב-3 מסירות (עצירה, הזזה, מסירה), בוסקטס עושה בחצי מסירה (החלקה). והיינו צריכים חלוקה טובה של הכדור בדקות הלחץ הלא נעימות האלה של המנדרילים.
עוד דבר בעייתי במחצית הראשונה היה התפקוד של מסי, סוליקו בצד ימין. הוא נכנס לאמצע 5 פעמים בדיוק, וזאת לא הדרך לייצר דברים. במחצית השנייה הוא זז כבר לאמצע באופן כמעט קבוע ושם הוא נראה משמעותית יותר טוב. רק יום שלומיאלי במיוחד של ניימאר ואלבה מנע ממנו לסיים עם 4 בישולים.
התקופה הרעה של ניימאר למזלנו לא הסתיימה בתשלומי ריבית על החחמצות שלו. רשמתי כבר לפני כמה שבועות שהוא נמצא בסוג של סחרחורת בה הפעולה האחרונה שלו היא באופן קונסיסטנטי הפעולה עם הסיכוים הכי נמוכים להצליח. הוא צעיר והוא עוד ילמד, אבל הוא צריך לשבת וללמוד. לא לטוס מעבר לאטלנטי כדי לחגוג יום הולדת עם רפאלה, ולהמשיך בערבי פוקר עם ״השמנה והסלתה״ של ברצלונה.
לאחרים – משחק טוב מאוד של בראבו, משחק סולידי של אלבס עם 0 ציפורים הרוגות ובישול גדול אחד לסווארס. משחק מושלם של פיקה עם 5/5 תיקולים, 6 ירוטים, 80 אחוז הצלחה בכדורי הגובה ו-0 עבירות. משחק טוב של מאתייה, גם במשחק המעבר. אלבה גם היה סביר פלוס, אם כי שוב נרדם במצב ליד הקורה שלו.
ראקיטיץ׳ הלך לאיבוד כי איסקו הגיע ללחוץ גם עליו, ולא היה לו את החופש להגיח קדימה כמו נגד סיטי. אינייסטה היה הקשר היחיד שדחף קדימה, אבל לא תמיד דייק, וזה נדיר שאומרים את המשפט הזה בקונטקסט שלו.
אחרון חביב – סווארס. אני באמת מזמין כל אחד, לעזוב רגע את המבט בכדור, ולראות את התנועה של סווארס. זה היה משחק ׳9׳ פנטסטי. נטול אגואיזם, תנועה מחשמלת, יכולת PIVOT בקבלת כדור וסיומת א-ד-י-ר-ה, שלפניה הוא גם ליטף כדור של 40 מטר כדי להכין אותו בנגיעה לבעיטה חלשה אבל כל כך מדויקת.
מילה לגבי מדריד – הם מעולים במשחק המעבר, את זה לא צריך להסביר. אבל הם כן התאיידו במחצית השנייה לגמרי אחרי השער. וזה לא רק קריסה מנטלית, זה גם העובדה שאנצ׳לוטי טוחן אותם בדקות ועד עכשיו אני לא מבין איך לא ניצלנו את הלשון בחוץ של קרוס ומודריץ׳ כדי לשבור את את היתרון הפנימי שיש להם במפגשים בינינו. מסי קיבל בדקות הסיום כדור כשרק מרסלו נמצא מולו, ועדיין העדיף למסור אחורה. לא ברור. עדיין משעשע לראות שחקן של 100 מיליון יורו מתאדה עם 7 מסירות במחצית השנייה ו-0 בחצי השעה האחרונה, והוא משחק רק כי הנשיא חפץ ביקרו. גם כריסטי התפוגגה לה במחצית השנייה.
ומילה באמת אחרונה לגבי האוהדים שלנו. עברתי בערך 50 קלאסיקוס בקריירה הקשישה שלי, וכל פעם אני נפעם מחדש מכמות האמוציות שמשחק, שמשוחק 4,946 קילומטר מאיתנו, יכול להשפיע עלינו. אתם גדולים, כל אחד מכם.
הטוב: ניצחון בקלאסיקו!
הרע: תחושת החמצה!?
המכוער: איציק זוהר ואלי אוחנה לא בורחים מהקלישאות.
ההרכב:
בראבו (8).
אלבס (7), פיקה (9), מאתייה (8), אלבה (7).
ראקיטיץ׳ (6), מסצ׳ראנו (6), אינייסטה (6).
מסי (8), סווארס (8), ניימאר (6).
