אני לוקח מהמשחק הזה בעיקר את הפנדל. למרות שזה נגמר בהחטאה, אהבתי לראות את מסי נותן לניימאר לבעוט. אם למישהו עוד היה ספק שלליאו אכפת רק מניצחונות ולא מהישגים ושיאים אישיים, אז זו החותמת הסופית. זה פשוט מאוד: לניימאר היה משחק רע אז מסי נתן לו את הפנדל כדי להכניס אותו לעניינים, ולא רק לגבי המשחק הזה. ככה צריך. ככה מתנהג מנהיג.
בסך הכל, זה היה משחק די מוזר. החזקנו בכדור הרבה יותר מוויאריאל (72.5%) וגם בעטנו/נגחנו הרבה לשער (17), אבל רק 6 הלכו למסגרת והתחושה בסיום הייתה של “ככה ככה”. במחצית הראשונה שהזכירה נשכחות מתחילת העונה, פחות זרמו למסי הדריבלים ויצירת המצבים, וכשהוא לא עושה את הדברים האלה אז ככה בארסה נראית. זה קצת הזכיר את הדקות שהתקשנו בהן במשחקים מול אתלטיקו.
בסופו של דבר השערים הגיעו מטעויות, אבל גם את זה צריך לדעת לקחת. אני יודע שהרבה יילכו עם מסצ’ראנו (אדיר) כ-MVP – והוא אכן ראוי לכך. גם פיקה בעוד משחק מצויין הוא מועמד לגיטימי, אבל אני בוחר בלואיס סוארס. יזכרו בעיקר את ההחמצה שלו ואת זה שהוא לא כבש, אבל השורה התחתונה היא חטיפה ובישול – עוד אחד – למסי, ולחץ טוב שהוביל את הכדור לאינייסטה בשער שלו. הגולים עוד יבואו.
היו למסצ’ראנו הרבה חטיפות והוא כיסה שטח עצום באופן מושלם. הגנתית הוא הקשר האחורי הטוב ביותר שיש לנו, אבל מצד שני חסרה קצת היכולת של בוסקטס לדחוף את המשחק קדימה כמו שהוא עשה בבילבאו. נו, שאלה יהיו הצרות שלנו – “רק” מסצ’ראנו ולא בוסקטס.
טוב לראות את ראפיניה מקבל דקות במשחק חשוב והוא עשה הרבה עבודה שחורה בצד ימין. אני פחות אוהב את זה שבארטרה נקבר ככה בתקופה האחרונה ואנחנו כבר אוטוטו בשלבי ההכרעה של העונה. להריץ אותו במשחקים בחלק הראשון של העונה זה אחלה, החוכמה הגדולה היא לתת בו אמון כשזה באמת חשוב וחבל לי שמתייה לפניו ברוטציה. יש תחושה שחובב הסיגריות יוצר פאניקה בהגנה.
ומילה אחרונה על טר-שטגן. הוא עשה טעות גדולה שאפילו פינטו האגדי לא היה מתבייש בה, אבל זה לא שבראבו לא טועה. קרה ועוד יקרה, הלאה. הייתה לו גם הצלה גדולה.
