אני יודע ש-90 אחוז מהפוקוס אמש הלך למסי (טבעי), אבל הייתי רוצה להתמקד באגדה החיה ששמה אנדרס אינייסטה, אולי בעונה האחרונה שלה בבלאוגרנה, אולי לא.
כשאינייסטה נפצע מול אתלטיקו מדריד והוחלף אחרי 36 דקות, כולם בלי יוצא מן הכלל סברו: קרע בשריר: לפחות 3 שבועות בחוץ. ביום למחרת כשאינייסטה ערך את הבדיקות המקיפות, ד״ר פרונה רצה להוציא הודעה לתקשורת שאומרת שאינייסטה אכן ינוח בצד בשבועות הקרובים.
אנדרס ביקש לחכות עם זה. ממרום 15 שנים בקבוצה הבוגרת, הוא אמר לצוות הרפואי שהוא מאמין שהוא כן יוכל להגיע למשחק החשוב נגד האנגלים.
בארסה לא הוציאה הודעה רשמית לתקשורת על הפציעה. יממה לאחר אתלטיקו מדריד אינייסטה כבר התייצב לפיזיותרפיה ומכון כושר. 4 ימים לאחר הפציעה, הוא כבר החל לרוץ. 5 ימים אחרי, נגע כבר בכדור. בערב, הוא כבר רץ עם הכדור ואמר לצוות הרפואי: ״אני אשחק״.
״אוקיי, אולי נכניס אותך למשחק אם המיסטר יצטרך״.
״לא, אני אגיע להרכב, זה משחק חשוב״.
ובניגוד לכל תסריט אפשרי, הוא אכן הגיע להרכב. עשה את כל המאמץ האפשרי, והצליח. הקריב שוב, בפעם המי יודע כמה, את הגוף שלו עבור בארסה. בסוף עוד אמר שהוא העניק את כל מה שהגוף שלו יכל.
ואם אין לכם לחלוחית בעין עכשיו, אתם לא אוהדי בארסה. אנדרס אינייסטה, אגדה חיה, היסטוריה מהלכת. איזה שחקן, איזה קפיטא׳.
