קרדיט גדול מהמשחק הקשה אמש שייך לצוללת הצהובה. הגנה גבוהה ומצופפת ופריסה פנטסטית להתקפה מתפרצת כשהיא הצליחה לחטוף את הכדור. היא גם הניעה כדור באמצע נגד הלחץ (החלש מאוד יחסית אמש), ומשחק הצירופים שלה היה טוב מאוד באמצע מול הדפנסיביות הבעייתית של ראפיניה-בוסקטס-אינייסטה (זה לא קישור שרץ הרבה בלשון המעטה). הם עוד יעשו לנו צרות בגביע.
עדיין, לחזור מפיגור פעמיים זה אופי משובח ועדות נוספת למומנטום הטוב שהקבוצה נמצאת בו.
על ראפיניה בצד ימין כתבתי כבר כמה פעמים, כולל בשבוע שעבר נגד אלצ׳ה:
אתמול קיבלנו את זה. ראפיניה בצד ימין לא נמשך אוטומטית ימינה כמו ראקיטיץ׳ (אם אתם זוכרים את הקרואטי ממש מגיע לקו והמסירות האין סופיות עם אלבס), הוא כמו אינייסטה בצד שמאל – מסוגל לחתוך עם הרגל החזקה פנימה ולערער את שיווי המשקל של היריבה. האח של תיאגו מוסיף גם אופי של שחקן שתמיד נלחם (ידענו תמיד שהוא כזה), והתיקול שלו על צ׳רנשיב היה תוצר נפלא של זה.
המשחק שלנו אמש נשען יותר מדי על המגנים, שהשתוללו מקדימה. וגם, מישהו צריך להגיד את זה – גם אלבה נדבק במחלת החלליות של אלבס.
סווארס לא כובש שוב, אבל שימו לב כמה שחקנים הוא מושך:
אפשר וזה לגיטימי להתאכזב מכושר הכיבוש שלו (למרות שאני לא זוכר אנשים בוכים על זה שבנזמה לא כבש בליגה חודשיים), אי אפשר להתעלם ממה שהנוכחות שלו עושה, והבישולים שהוא מעניק. במיוחד בעונה של 0 ו-0 מאינייסטה (שהיה טוב מאוד אתמול) והאורגוואי הוא המבשל השני הכי טוב בקבוצה אחרי מסי.
זה לא היה משחק שיא של מסי, והוא עדיין תרם 6 מצבי כיבוש (איזו מסירה לניימאר עם החלק החיצוני!) ושער ניצחון. עוד יום בעבודה.
הטוב: רמונטדה יפה מאוד.
הרע: שוב לצלילי יעקבי ושקיא.
המכוער: שקיא ״מסי פגע בשחקן״ כהן.
ההרכב:
בראבו (6).
אלבס (6), פיקה (8), מסצ׳ראנו (7), אלבה (6).
ראפיניה (8), בוסקטס (6), אינייסטה (7).
מסי (8), סווארס (7), ניימאר (7).
