1.
להפועל ירושלים היה בסוף שנות השמונים מאמן בשם פארוק קולאנוביץ׳, מגדולי מאמני יוגוסלביה דאז. לאחר פתיחת עונה גרועה, נסעה הפועל ירושלים לגליל וקיבלה 40-50 נקודות הפרש בראש. באוטובוס, בדרך לבירה, שאל קולאנוביץ׳ את יושב הראש, אביו של גיא הראל המנכ״ל הנוכחי, איפה אוכלים ארוחת ערב. הראל ההמום הביט על קולאנוביץ׳ וענה לו: ״לגבי הקבוצה אני לא יודע, אתה אוכל במטוס״. את קולאנוביץ׳ החליף מאמן צעיר בן 35 בערך, יורם חרוש שמו. העונה ההיא הסתיימה בפיינל פור הראשון של ירושלים בליגה, והשאר היסטוריה. מקווה שברתומיאו מבין את הנמשל.
2.
רומא שדדה אותנו. פחדנות של וולוורדה, משחק לא טוב, מזל, הססנות וקבוצה שהיא שתי רמות מתחתנו עלתה לחצי והודחה שם. ליברפול לא שדדה אותנו. ליברפול היתה שווה 3-4, על האפס, גם בקמפ נואו וכתבנו את זה כבר אחרי המשחק. אם לא כמה קסמים של מסי החלוץ ומסי השוער, זאת גם היתה התוצאה. ליברפול? ליברפול לא שדדה אותנו אלא לקחה מה שמגיע לה בזכות. קבוצה מאומנת יותר, מחוייבת יותר, קטלנית, שהחמיצה המון במשחק הראשון ופיצתה על זה במשחק השני. זה הכל. נכון, שער אחד של מסי היה משנה הכל. אבל הוא לא היה משנה את העובדה שבצמד המפגשים הזה, ליברפול היתה הקבוצה שהגיע לה לעלות.
3.
קחו את 11 השחקנים הטובים בעולם. מחוץ לבארסה. שימו שם את אובלק, את אמבפה, את דה בריינה, האזרד, ואן דייק ומי שאתם רק רוצים. תעמידו על הקווים את המאמן הטוב בעולם לדעתכם. שימו את הקבוצה באצטדיון הכי חם שיש, נגיד ביוון, קרואטיה או אורגוואי, שימו את ברצלונה מולם ובשום מקרה הקבוצה לא צריכה לספוג 4 שערים. נקודה. זה נורא פשוט. בשום מקרה ברצלונה לא צריכה להבקיע אפס שערים. טקטית וולורדה נכשל, אבל חשוב מכך פסיכולוגית וערכית הוא נכשל. פעם שנייה ברציפות שקבוצה שלו עולה למשחק שני עם הפרש גדול ומפסיקה לשחק. תתפלאו, יש לי חיבה למאמן הבאסקי, כאדם, אבל אף אחד שזו מורשתו, לא יכול להיות מאמן ברצלונה. סליחה.
4.
אז מה הלאה? צ׳אבי פנוי. שימו אותו על הקווים, עם ניסיון, בלי ניסיון. האיש הוא בארסה האמיתית. לא צריך לחשוב הרבה, פשוט להגיד לו חוזה ועט לחתום איתה.
