1:30 בלילה, ואני חייב לפרוק. אני חושב שעשר הדקות האחרונות בפראג נכנסו בלי בעיה לספר המהולל ״רגעי השפל שלי כאוהד ברצלונה״.
לראות סגל של מאות מיליוני יורו מעיף כדורים למעלה מול קבוצה צנועה (וסימפטית) שמתגאה ברכש של 4 מיליון יורו מאל אהלי כשיא ההעברות שלה בכל הזמנים. קבוצה עם מאמן התקפי, שזכה לכינוי ׳קלופ הצ׳כי׳ ואלמלא טר שטגן, גם היה עושה לואלוורדה את מה שהאורגינל הגרמני עשה לו.
אני חושב שמעבר להכנה הטקטית הבינונית, החללים בין הקישור להגנה והעובדה שיש לנו עכשיו 2 שחקנים שלא עושים הגנה בכלל (סווארס הוריד את הגז במשחק הלחץ העונה), ואלוורדה כשל גם בהכנה המנטלית: בארסה של משחקי החוץ, במיוחד בליגת האלופות, נראית כמו מכבי קריית עקרון ביום רע. השחקנים נראים כאילו יש להם משקולות של 3 טון אזוקות לרגליים, וזאת בעיקר בעיה מנטלית. יתרה מכך, נראה שהקבוצה לא מסוגלת להעביר דף.
עם הכנה טקטית טובה יותר של ואלוורדה (כמו להציב סילונים כמו פאטי ודמבלה על הקווים מול הלחץ המהיר וקו ההגנה הקדמי והנאיבי של סלביה), יכול להיות שהיינו משייטים לניצחון קל יותר. אבל ואלוורדה הוא וואן טריק פוני, אם משהו עובד במשחק קודם, הוא במאת האחוזים יהמר עליו גם במשחק הבא. התאמה ליריבה? אלה דיבורי בלע של מאמני עילית. ואלוורדה מבין טוב יותר מהם. לבארסה אין את הפריבלגיה שסווארס לא ילחץ על הכדור. ברצינות, לראות את המשחק ולהבין שמסי וסווארס מטיילים מקדימה וקו של 8 שחקני שדה עומד בצורת בלוק – התאבדות טקטית. ניסיונות חטיפת הכדור קורים עמוק יותר בצד המגרש שלנו וגם אם אנחנו כן מצליחים לחטוף את הכדור, הקו הקדמי של בארסה איטי מדי בשביל לעשות אימפקט משמעותי במשחק מעבר. חייבים שחקן מהיר אחד לפחות, אבל ואלוורדה מבין טוב יותר.
למעט טר שטגן, כל שחקן בארסה היום יכול לתייק את הקלטת מהמשחק הזה כהופעה שאנחנו והוא נרצה לשכוח (עזבו לשכוח, לשפוך בנזין ולהבעיר) – המזל שלנו הוא שקיבלנו סדר משחקים נוח + אלילת מזל בשני משחקי החוץ שלנו, כך שאיכשהו אנחנו במקום הראשון. בסדר משחקים אחר, היינו בצרות גדולות מאוד.
ועכשיו יש לנו גם שבוע לחשוב על זה, עד ויאדוליד. כמה ימי חופש ואלוורדה יתן לשחקנים הפעם?
הטוב: טר שטגן, ניצחנו.
הרע: כל השאר.
המכוער: אלי גוטמן ששלח עשרות אוהדי ברצלונה לאטימת אוזניים כירורגית.
