הסיקור: בארסה 1 – 1 טוטנהאם

ברכות לטוטנהאם. בארסה כבר הבטיחה את העפלתה לשלב הבא מהמקום הראשון לפני המשחק, שיחקה בהתאם וסיימה בתיקו 1-1 עם טוטנהאם שהיה בקלות יכול להיות הפסד, אילולא שער מוקדם של דמבלה ויכולת גדולה של סילסן.

בחירת הסגל וההרכב שנגזר ממנו היא בושה שחייבים לתת את הדעה עליה. כאשר למשחק אין אף חשיבות מקצועית לקבוצה, מן הראוי שכמות גדולה של שחקני הרכב יזכו למנוחה ואף לא ייכללו בסגל, וכמובן, לא ישותפו במשחק. כאשר הם משחקים ההפסד משולש ואף מרובע. בטווח המיידי – כל דקה על המגרש היא סיכון בפציעה בגלל תנועה לא טובה, למשל לסובב את הקרסול או אף חמור מכך. בטווח הקצר – עומס המשחקים על בארסה בתקופה הזו גדול, כבר ראינו פציעות בשל עומס יתר כמו אצל ארתור וראקיטיץ’ ויהיה חבל לאבד את השחקנים האלה שוב. בטווח הארוך – אם לא מפזרים את הדקות כראוי לפני המאני טיים בסוף העונה, מגיעים עם הלשון בחוץ וזה קרה לנו יותר מדי פעמים בשנים האחרונות. בטווח הארוך מאוד – עצוב שלא ניתנת הזדמנות פז לילדים לחוות בכורה בליגת האלופות. איזה מין מסר זה מעביר להם? שלמאמן הרבה יותר חשובה הסטטיסטיקה שלו ואיזה שיא מטופש מאשר לטפח את הכישרונות שיש במועדון. לא מצפה שכל בארסה ב’ תעלה במשחק. עצוב על המינימום שבציפיות – ריקי פוץ’, אוריול בוסקטס וצ’ומי שהיו יכולים בשקט לקבל דקות במשחק.

בתקופה של פפ, ההרכבים במשחקים האלה היו תמיד מוקדשים למחליפים ולשחקני מילואים, למעט חריגים בודדים, ככל הנראה בשל אילוצים. מדוע ואלוורדה לא עשה זאת גם פה? זה מעבר לבדיחה על ראקיטיץ’ הבלתי נגמר. יש לנו מגן ימני כשיר אחד בסגל, בלם אחד פציע ושניים יקרים מפז, דמבלה וקוטיניו ידעו פציעה או שתיים רק בשנה האחרונה וגם לבוסקטס ולמסי אפשר לחסוך את הדקות המיותרות במשחק הזה. לפחות היו כמה שכן זכו למנוחה מלאה – פיקה, אלבה, וידאל וסוארס, וזה גם משהו.

היה ברור כשמש לפני המשחק שלא נחזה במשחק טוב של בארסה בגלל המוד הנפשי שהיא באה לקראתו, בין אם ההרכב יהיה חזק יותר או פחות, ולכן אל לנו לגזור מסקנות מקצועיות לגבי הביצועים של השחקנים או של הקבוצה. המשחק כאב לעיניים, אף יותר ממה שחששתי לפני המשחק, אך אני לא מתרגש מכך ולא רואה צורך לקפוץ עכשיו לשום מקום. אפשר לשמוח עבור אלניה שהשלים 90 דקות סולידיות, אפשר להתבאס עבור קוטיניו שעם כמה סנטימטרים הצידה היה יכול לסיים עם שער או אף שניים, משהו שעשוי לתת לו את הדחיפה שהוא צמא לה בתקופה שהוא הולך קצת לאיבוד. אפשר ואף רצוי להתלהב מהשער של דמבלה, שחקן עם ארסנל יכולות מפלצתיות שהמועדון חייב לדעת איך לנצל ולא לתת לו לברוח בגלל בעיות משמעת מיותרות.

הדבר הגדול והמשמח ביותר שאפשר לקחת מהמשחק זה סילסן הפנטסטי. התיקו פחות או יותר חתום עליו. כשהקבוצה מסביבו לא תפקדה והפקירה את השער פעם אחר פעם, הוא הדף מצוין כמעט את כל הניסיונות של האורחת האנגלית. אם טר שטגן ייעדר מאיזו סיבה משמחת במשחק חשוב, למשל כי אשתו תלד בשעה טובה אם ירצה הדיוס, אני רגוע לחלוטין כי אני בוטח בשוער השני שלנו, מהטובים בעולם אם לא הטוב שבהם!

מה שמעניין בשנים האחרונות בליגת האלופות, המקום הראשון בבית ממש לא מבטיח הגרלה קלה יותר בשמינית הגמר. יש קבוצות מצוינות שסיימו במקום השני והן יותר קשות מכמה מהקבוצות שסיימו ראשונות. נראה מה יהיה בהגרלה שתתקיים ביום שני ואז נהיה חכמים יותר. בינתיים, צריך להתכונן למשחק אצל לבאנטה ביום ראשון בערב, באצטדיון היחיד בו בארסה הפסידה בליגה בעונה החולפת.

 

ההרכב:

סילסן
מירנדה, ורמאלן, לאנגלה, סמדו
ארתור, ראקיטיץ’ (בוסקטס), אלניה
קוטיניו, מוניר (מסי), דמבלה (דניס)

מערכת בארסה מאניה

החדשות הכי חמות בטלגרם שלנו

חולצות ברצלונה ב-80 שקל? המדריך המלא לרכישה

מדריך קניית חולצות ברצלונה 2023