שלום לכולם! התגעגעתם? כי אני בוודאות כן. המתנה ארוכה וכמעט מייאשת תמה לה, וקבוצתנו האהובה שבה לשחק בצורה רשמית. אין דרך טובה יותר לפתוח את העונה מאשר זכייה בתואר, גם אם המשמעות שלו לא גבוהה. בארסה הפכה פיגור מוקדם של סביליה הודות לשער של פיקה וגולאסו של דמבלה. טר שטגן הדף פנדל בדקות האחרונות של המשחק כדי למנוע הארכה ולוודא שמסי יניף לראשונה תואר כקפטן הראשי של הקבוצה.
זה לא משחק לגזור ממנו מסקנות מקצועיות מרחיקות לכת. הכול צריך לקחת בהקשר המתאים. זה משחק רשמי ראשון לעונה כשחלק מכובד משחקני ההרכב והחילופים לא השתתפו כלל בקדם העונה. זו הפעם הראשונה שחלק מהשחקנים משתפים פעולה אחד עם השני. לא צריך לשפוט חזק מדי או לשבח יותר מדי במצב שכזה לטעמי. כן צריך לשמוח מכך שהתווסף עוד גביע לארון בקאמפ נואו. משחק שכזה ממש פותח את התאבון לקראת העונה החדשה. אני לא יודע מה עם כולכם פה אבל אני ממש מתרגש לקראת העונה הזו ואני מחכה בקוצר רוח שנתחיל לראות את בארסה כל 3-4 ימים!
בגדול, הדבר המרכזי שאני אקח מהמשחק הזה זה המסר שדמבלה העביר עם הטיל ששיגר לעבר השער של סביליה: אני כאן ואני לא הולך לשום מקום. כל הקיץ הזה דואגים לטפטף שימכרו אותו, שהוא לא בתכניות של המאמן, שהוא לא היה מספיק טוב, שהוא לא מקצועי מספיק כי הוא לא מקצר את החופשה. אז הנה, קיצר את החופשה, פתח במשחק הראשון לעונה ודפק שער ניצחון שגם בחלומות לא היה נכנס. מנגד, קל לבוא בטענות ליכולת של לואיס סוארס, שהרס מהלכים רבים ונראה כבד מהרגיל. אני רוצה להזכיר את מה שאמרתי בפסקה הקודמת ולהוסיף שלשחקן כמו סוארס מגיע חסד לאור כל מה שנתן לנו והוא עדיין מסוגל לתת לנו.
היה הרבה אי-סדר במשחק של ברצלונה, הן בהגנה והן בהתקפה. הרבה דברים לא התחברו היטב. זה משהו שייקח זמן, כשהשחקנים יתפסו קצב, יכירו אחד את השני טוב יותר והכי חשוב, ואלוורדה יתווה את השיטה ואת ההרכב המועדפים עליו. חוסר התיאום בלט מאוד מצדו של ארתור. הקשר הברזילאי העניק תקוות רבות בקדם העונה, אך סביליה בירכה את בואו לספרד עם קשיחות לא קטנה. חוסר הסינכרון עם מסי הציק, אך אני בטוח שזה משהו שישתפר ונהנה ממנו בהמשך.
נראה שהחילוף של דמבלה בארתורו וידאל כמעט ועלה בכך שהמשחק הגיע להארכה. זהו חילוף שמתויג כפחדני ושמרני, אך זה משהו שראינו גם אצל פפ, כשהכניס את קייטה במקום וייה כשהיה לקבוצה יתרון, למשל. למזלנו, כפי שטר שטגן אמר: “זה כבר מאוחר וצריך לחזור הביתה”, והוא ניקה את הטעות שלו כשהדף את הפנדל ושלח את כולנו מאושרים הביתה.
לאו הניף תואר ראשון בתור הקפטן הראשון של הקבוצה וחתם 33 תארים כשחקן ברצלונה, הכי הרבה בהיסטוריה של המועדון. למרות חוסר החשיבות היחסי של התואר הזה, זה חימם את הלב ושימח את כולנו לראות את התמונות האלה. בשורה התחתונה, כמה טוב שבארסה חזרה. כל כך הרבה מצפה לנו בהמשך הדרך, עוד רכבת הרים בעיניים עצומות שלא נדע לאן תיקח אותנו… שיהיה לכולנו בהצלחה!
ההרכב:
טר שטגן
אלבה, לאנגלה, פיקה, סמדו
דמבלה (וידאל), ארתור (קוטיניו), בוסקטס, ראפיניה (ראקיטיץ’)
סוארס, מסי
