אושר גדול. ערב ענק בקאמפ נואו הסתיים בניצחון 3 – 0 למארחת והעפלה לרבע גמר מספר 11 ברציפות. צמד שערים של השחקן הטוב בהיסטוריה של המשחק בין רגליו של קורטואה העלו את מאזנו ל-100 שערים בליגת האלופות, לכך הוסיף גם בישול לעוסמאן דמבלה, שכבש את הספתח שלו במדים האדומים-כחולים. תענוג מכל בחינה!
ואלוורדה הראה תעוזה גדולה בבחירת ההרכב. כשבארסה לא זקוקה לשער ולמעשה יכולה לשחק על תוצאה, הוא ניגש למשחק עם הרכב התקפי ובעל סיכון. באגף אחד דמבלה, שפותח לראשונה במשחק גדול, ובאגף השני אינייסטה שלא ברור מצבו הפיזי. הסיכון השתלם, צ’לסי לא הצליחה להתמודד כלל עם בארסה בדקות הפתיחה, עד השער של מסי, וגם בהמשך בארסה הענישה בכבדות על כל טעות שהאורחת נתנה. צ’לסי לא התביישה להשתלט על המשחק לפרקים, להניע כדור וגם לאיים על השער. מחזה שלא רואים כל יום. מה שיפה זה איך בדקות בהן היינו אמורים לסבול, צפינו בקבוצה איתנה וחזקה, שיודעת גם לשחק ללא הכדור, שיודעת להגן על השער – בין אם זה טר שטגן שבכושר נפלא השנה או אומטיטי שהיה חומה גם הפעם. מה שהיה חסר לבארסה במשחקים של פפ נגד צ’לסי, ואלוורדה השלים: סיומת טובה והגנה חזקה. מגיעות לו כל המחמאות על ההישג.
מרקוס אלונסו של צ’לסי ניסה לסכם את המשחק במילים בודדות: “היה להם את מסי.” הניצחון הזה הוא, כמובן, לא רק מסי, אבל הוא בהחלט מסביר המון. השבח לדיוס שהוא בצד שלנו, כבר יותר מעשור ונקווה שעוד לכמה שנים טובות. ברגעים בודדים של התעלות, מסי הכריע את המשחק. אמשיך ברוח הציטוטים, כי מה לעשות, גדולים ממני אמרו זאת טוב יותר ממני. קרויף אמר בזמנו: “כל מי שמבין כדורגל יודע זאת. זה מגוחך לחלוטין בעיניי שיש כאלו שחושבים שמסי לא הטוב ביותר.” המשחק אמש מהווה ראיה נוספת לטיעון הזה.
כמה אני שמח עבור דמבלה. הפציעות גזלו ממנו את היכולת להשתלב בהדרגה בקבוצה וניכר שהלחץ להצליח מהר פגע בו. אתמול הייתה ההזדמנות הגדולה של הצרפתי הצעיר, והוא החזיר לנו עם רגעי נחת ועונג. שער בכורה במדי הקבוצה שנכבש דווקא בשמינית גמר ליגת האלופות מסמל המון ובעיקר מרגש אותנו מאוד. המשחק הנפלא של דמבלה לא הסתכם בשער שכבש או במעורבות ההתקפית שלו. הוא גם תרם המון להגנה, והגלישה ברחבה שמנעה בעיטה הייתה מלהיבה לא פחות מבישול שלו. רק תישאר כשיר, ילד. זה כל מה שאנחנו מבקשים ממך. אנחנו בטוחים שהשאר יגיע מעצמו.
בעיקרון, לא רציתי לומר מילה על השיפוט, אבל מיכאל באלאק בכבודו ובעצמו צייץ על הנושא והתלונן וכך מעורר תגובה שלי. לא מבין איך מישהו מהצד של צ’לסי יכול להתלונן. השופט היה מזעזע, בעיקר לרעת ברצלונה, והוא הטה את המומנטום של המשחק לטובת צ’לסי. בגופו שלו החל התקפות לכחולים, הוא התעלם מצהובים לז’ירו שבקלות היה ראוי להרחקה עם כל המרפקים ששלח, הוא ויתר לעבירות לזכותנו, למשל אחת על אומטיטי אפשרה לצ’לסי להגיע לרחבה בקלות יתרה. מספיק עם השטויות האלה.
מי היה מאמין לפני המשחק שבדקה ה-70 גם אלייש, גם פאוליניו וגם גומש יהיו על המגרש, והתוצאה תראה 3 – 0 לזכות ברצלונה? לא אני, זה בטוח. העידוד של הקהל לגומש, אחרי שפתח את הלב בראיון, היה חשוב ומשמעותי. אולי זה מה שיחזיר לו את הביטחון לשחק כמו בימים בוולנסיה?
המשחק הסתיים ולצערנו אי אפשר לדבר רק עליו אלא גם להתייחס לדברים שמסביב. אינייסטה הטיל פצצה לגבי עזיבה אפשרית שלו לסין. אני מתפלל שלא יעשה זאת. יש לו המון מה לתרום, גם בהרכב וגם מהספסל, בשנה-שנתיים הבאות, ויהיה חבל הן עבורו והן עבור הקבוצה שנוותר על כך. אלבה ובוסקטס סחבו פציעות בסוף המשחק. ביום ראשון בילבאו תתארח בקאמפ נואו ואפשר יהיה להסתדר בלעדיהם, ומיד לאחר מכן יש פגרת נבחרות, שזה זמן טוב לטעון מצברים ולבוא רעננים לישורת האחרונה של העונה.
ההרכב:
טר שטגן
אלבה, אומטיטי, פיקה, רוברטו
אינייסטה (פאוליניו), בוסקטס (גומש), ראקיטיץ’, דמבלה (וידאל)
סוארס, מסי
