בפעם הראשונה העונה, שמענו מהשחקנים (ראקיטיץ’ וסווארס) תלונות על עייפות. עייפות שעם כל הכנות, גם סטיבי וונדר היה רואה מרחוק.
ה 1-6 המהדהד על סביליה בקאמפ נואו היה לפני פחות משבועיים ונדמה כאילו עברו כבר 3 חודשים. המשחק הזה סחט מאמץ עילאי מהקבוצה (בגלל הרכב שערורייתי במשחק הראשון) ואת התהודה מהמאמץ הזה אנחנו חווים עד עכשיו כמו כדור שלג. ככה זה שלא יודעים לנהל סגל רחב. אני לא אנטי ואלוורדה עם פנקס חשבונות מהבית: לצד המעלות שכן יש לו, ניהול סגל הוא חוסר יכולת שאני טוען שיש לו כבר הרבה זמן.
ואלוורדה טען שמסי כשיר ב-100 אחוז.
מסי לא כשיר ב-100 אחוז.
אחרת הוא לא היה עומד (פשוט עומד) במגרש. אנחנו מכירים היטב את היכולת של מסי לשמור אנרגיה ודיברנו עליה מספיק. אבל היא מגיעה עם צעדים קטנים וחכמים, אתמול זה לא היה, במיוחד במחצית הראשונה. הוא בוודאות לא ב-100 אחוז כשירות. זה היה הזמן למלקום לקבל המשכיות ומקסימום לעלות את מסי במקרה חירום.
לואיס סווארס סחוט עם 2,500 דקות כבר מאחוריו העונה. בסיקור של הקלאסיקו האחרון אמרתי שאני אשמח לראות אותו מקבל מנוחה לטובת משחק עם ווינגרים – אתמול הוא היה נזק עם קבלת החלטות קטסטרופלית.
נקודת אור בודדת אתמול – השיבוץ של קוטיניו במחצית השנייה. עזב את אגף שמאל לגמרי ונכנס לאמצע. שם הוא ביצע דריבלים טובים, נדד גם ימינה והיה נראה טוב יותר מכל גרסה של קוטיניו שראינו בזמן האחרון. הבעיה של בארסה היא שלא היה לה משחק אגפים בכלל, והיא פשוט הפכה את עבודת ההתגוננות של הבאסקים לקלה הרבה יותר.
בילבאו ראויה למחמאות, היא לחצה מצוין למעלה, וניצלה את העובדה שראקיטיץ’ ו-וידאל (משחק נוראי) הם לא קונטרולרים, ולא מסוגלים להחזיק מרכז שדה ברמה של ארתור.
הכותרות הולכות לטר שטגן ובצדק. זה היה משחק פנומנלי שלו, ההצלה שלו מוויליאמס לקראת הסיום הייתה יותר מרהיבה לדעתי מההתעופפות במחצית הראשונה. זה אינסטקט מהרמה הגבוהה ביותר.
שבוע מנוחה שלם יש לבארסה עכשיו, שבוע למלא מצברים לקראת טיפוס משוגע בפירנאים בטרק שיכיל את ליון, סביליה ופעמיים מדריד. ויאדוליד מגיעה בזמן הנכון בשבת בשביל לעצור קצת כדור השלג לפני שיוצאים למסע החשוב ביותר של העונה עד כה.
הטוב: יכל להיות גרוע יותר.
הרע: יכל להיות טוב יותר.
המכוער: השלישיה של אבי נמני עם ויניסיוס ודני פארחו.
