הנקודות של שי אחרי הניצחון החשוב על אתלטיקו מדריד, רגע לפני שאנחנו מעבירים דף למשחק הגדול באולד טראפורד:
אווירה שונה בקאמפ נואו.
בתמונה המצורפת, אוהד צעיר מלווה את סבתא שלו למשחק: ״היום בארסה צריכה אותנו״.
אני ציפיתי לכמות היסטרית של תיירים, במיוחד כשהמועדון גבה 300 יורו לכרטיסים במיקום נורמלי. בפועל, המנויים של בארסה העדיפו (לשם שינוי) לא למכור את המושב שלהם במחיר מופקע, אלא באו לעודד את הקבוצה של חייהם. הייתה אווירה מצוינת בקאמפ נואו, כל מי שהיה שם יזכור זאת, במיוחד את הדקות מהשער של סווארס לשער של מסי, האיצטדיון פשוט התפוצץ.
מחמאות לואלוורדה, שוב.
יש דברים שרואים רק במגרש:
דקה 58: פיליפה לואיס יוצא וסאול מחלטר כמגן שמאלי. ואלוורדה מיד ניגש להתייעצות עם עוזר המאמן חואן אספיאסו.
דקה 63: מלקום נכנס בדיוק למשבצת שפיליפה לואיס עזב, ולא במקום קוטיניו, אלא במקום ארתור. אתם יודעים שאני לא חוסך ביקורת מהמיסטר, אבל זה היה חילוף מבריק.
לואיס סווארס, בנוהל.
מערבל הבטון החביב עלינו ממשיך לנסוע על אדי הדלק האחרונים שלו: משחק שביעי ברציפות שהוא רושם 90 דקות ו-ואלוורדה טוחן אותו עד דק. ומה שיותר מדהים זה שהוא ממשיך לרוץ וללחוץ בלי הפסקה. השער שלו באמת הגיע משום מקום, ולא רק זה: זאת הפעם הראשונה שאובלק נכנע לכדור מחוץ לרחבה העונה, וזאת הפעם הרביעית בסה״כ של סווארס במדי בארסה שהוא כובש מחוץ לרחבה.
ליאו מסי היה ליאו מסי, מול אחד מהקורבנות האהובים עליו. המחצית השנייה שלו הייתה עוד יותר טובה מהראשונה, עם הדריבלים הקלאסיים אחרי יציאה מהירה מהמקום, אלה בדיוק הדריבלים שהוא מיעט יחסית לעשות עם הכאב במפשעה. גם אחרי 100 הילוכים חוזרים, אני ממשיך להנהן את הראש בתנועה של ״איך הוא ידע לאן לבעוט בלי להסתכל לשער?״
טפו, טפו, טפו, אנחנו צועדים אל אליפות שמינית ב-11 שנים. אם מתיאו לאוז לא היה עיוור וה VAR היה מגיע מוקדם יותר, זאת כנראה הייתה אליפות עשירית ב-11 שנים. גדולה של קבוצה היסטורית נמדדת במפעלים שדורשים עקביות ועבודה קשה לאורך כל השנה.
תעריכו
