15:07 – מסי לוקח את הכדור מאשלי יאנג.
15:09 – מסי מבתק את הבתולין של פרד.
15:11 – מסי בועט כדור בלתי אפשרי לפינה ששום שוער לא יכול להגיע אליה, גם 192 הסנטימטרים של דוד דה חאה.
4 שניות.
כמות הנתונים שהמוח של מסי עיבד ב-4 השניות האלה עצומה. מהגישה לתאקל של אשלי יאנג, להבין איפה הרגליים של פרד נמצאות בשביל להשחיל אותו ולפתוח את המסדרון לאמצע, לראות את סווארס מושך את סמולינג (כמה האורגוואי אנדרייטד בתנועה ללא כדור), ולכוון עם לייזר לפינה של דה חאה.
אין עוד מלבדו. משחק ענק של הפרעוש, עם 6 דריבלים מוצלחים מתוך 7 ניסיונות, 3 מצבי מפתח (בנוהל) וצמד. השחקן עם ממוצע השערים הכי גבוה נגד הטופ 6 באנגליה מבלי לשחק שם באופן סדיר. נתון משוגע.
למרות הבהלה בדקות הראשונות, ואלוורדה הכין את בארסה היטב למשחק הזה. סרג’י רוברטו וג’ורדי אלבה התמקמו על קו האמצע ובארסה שיחקה עם 3 בלמים: פיקה בימין, בוסקטס באמצע ולנגלה בשמאל. זה אפשר לבארסה לרווח את הצדדים ולהמנע מהלחץ הגבוה של היונייטד כמו במשחק הראשון. אגב בוסקטס, אחרי המשחק החלש באולד טראפורד, התמנון חזר לעצמו עם משחק נהדר. הלחץ החכם שלו על פוגבה הוביל לפאניקה של אשלי יאנג בדרך לשער הראשון: הוא הוסיף גם עוד 2 תיקולים מוצלחים ו-6 חטיפות.
ארתור היה טוב מאוד, בעיקר בספיגת הלחץ (בקלילות) באמצע והחלוקה לצדדים, השלב הבא שלו באבולוציה כשחקן צריך להיות התרומה ההתקפית, וראינו שיש לו את זה בעבר, הוא רק צריך עקביות.
קוטיניו עוד לא איתנו ב-100 אחוז (רחוק מכך) אבל היה אפשר לראות בבירור כיצד הביטחון שלו עולה ככל שהוא מרגיש יותר מעורב במשחק. כמו תמיד עם קוטיניו, זאת שאלה של עקביות ומה יקרה במשחק הבא – האם ימשיך לבנות על היכולת הטובה ויכנס למומנטום, או שוב יצלול לבור אחרי הופעה לא טובה.
חוזרים למעמד חצי גמר ליגת האלופות, השנים האחרונות השכיחו שבארסה הייתה עד לא מזמן חברת קבע במעמד הזה מאז 2006. אבל כיף לחזור, מגיע לנו.
