הנקודות של שי למשחק נגד נאפולי:
״אל תצאו מטומטמים״ – המשפט האלמותי של ליאו מסי לחבריו במנהרה לקראת המחצית השנייה. משפט שלא אומר הרבה, אבל אומר הכל.
תראו, לפחות ניצחנו ונמענו מביזיון בשמינית, תסריט שעבר לכל אחד מאיתנו בראש לפני נאפולי. אוהדי בארסה מכירים את הכלה, מכירים את חולשותיה ומכירים את חוזקותיה.
ועדיין, אני מבין לגמרי את תחושת האכזבה אצל לא מעט מהאוהדים, שנובעת בעיקר מהשמרנות של הדוד משה על שלל פרותיו הקדושות. השמרנות היא הסיבה מדוע הוא נדבק לכסא והולך על הבטוח ביותר. סרג׳י רוברטו וראקיטיץ׳ באמצע? צ׳ק. לא צריך לאלתר עם ילדים כשיש ׳ניסיון׳, אז מה אם זה גורם לנאפולי להחזיק 71% מהזמן בכדור בפאקינג קאמפ נואו עד לשער הנגיחה של לנגלה שפירק להם את המומנטום.
הפקטור הנוסף אמש שיש בדרך כלל לבארסה הוא החוש המדהים של מסי להריח דם של יריב ולתקוף בחמת זעם. גולאסו (שכנראה לא יכנס לטופ 20 שלו) על הפרצוף של קוליבאלי ומנולאס, שער שני שנפסל בשערוריה של ממש וסחיטת פנדל, כל זה ב-20 דקות שדי גמרו את המשחק. פה כן מגיע קרדיט לקבוצה שידעה להעביר את כובד המשקל ימינה אל מסי ולגרום לו לקבל את הכדור 12 פעמים עם רגל שמאל בריצה לכיוון השער.
חוץ ממסי? אין לנו יותר מדי מה להציע בהרכב סטטי כמו אתמול, וזאת בעיה גדולה לקראת באיירן. כן, סווארס וגריזמן עושים תנועה פה ושם, אבל צריך קשר שיפרוץ קו הגנה ראשון ויביא את הכדור למסי. פרנקי דה יונג עשה מזה קצת אמש, וריקי עושה את זה יותר מכל קשר אחר, אבל הוא ראה את כל המשחק מהיציע, בזמן שהדוד משה נרדם בספסל וחיכה 83 דקות לחילוף הראשון. ההרכב הזה משותקק גם לשחקן כנף פעלתן שינוע בין הקווים ויוכל באמת לעשות נזק במשחק מעבר.
אז סבבה, הלכת על הרכב שמרני והתוכנית איכשהו עבדה בזכות איזה גאון קטן. במחצית השנייה, בזמן שגאטוסו שואג על השחקנים שלו כמו רס״ר משמעת ומכניס סוללות של אנרגיה למגרש, קיקה סטיין היה בחלום השביעי. כל אוהד שמבין כדורגל יודע כשנאפולי תוקפת, היא מותירה חללים מאחורה שבהם ריקי ואנסו פאטי יכולים לפרוח. לא אצל הדוד משה, לא, לא. נוציא שניים מקדימה ונלך עוד קצת אחורה, התוצאה מקדשת, הדיבורים על כדורגל יפה מלאים מזמן בקורי עכביש.
כמה מילים על פרנקי דה יונג, שהיה מאוד חסר לנו בישורת האחרונה בליגה. התגעגעתי ממש ליכולת שלו להחליק על הדשא ולהיות כמעט בכל מקום בזכות ריאות של קנניסה בקלה. מילה טובה גם ללנגלה שחוץ מהפאשלה עם לוזאנו, היה מצוין, לא רק במיקום ובתיקולים, אלא בעיקר ביכולת למסור בין קווי הגנה לקישור או לסווארס וגריזמן, זאת יכולת שרק הולכת ומשתפרת אצלו.
ועכשיו, באיירן בשישי. בפעם הראשונה מזה שנים, אנחנו מגיעים כאנדרדוג מובהק. גם לפי הדיבור של השחקנים שלנו וגם לפי הדיבור של השחקנים של באיירן. הם טובים מאיתנו כמעט בכל פרמטר אבל מדובר במשחק אחד, בלי מחשבות על שערי חוץ, בלי קהל עוין. כמו שמסי אמר, העיקר שלא נצא מטומטמים.
ארחיב על כך עוד בפודקאסט שנקליט בהמשך השבוע. מקווה שהיה לכם סופ״ש מתוק 😜
