תודה ראבה. בארסה צלחה מוקש נוסף בדמות ביקור בבית של ויאריאל, הרבה הודות לכרטיס האדום של דני ראבה, רגע ששינה את פני המשחק. בארסה שומרת על הפערים מהדולקות אחריה – 5 מוולנסיה, 6 מאתלטיקו מדריד ו-8 מריאל מדריד – כשהקלאסיקו נמצא ממש מעבר לפינה.
עד הכרטיס האדום, זה היה משחק קשה מאוד. בארסה אמנם החזיקה בכדור רוב הזמן, אך השליטה לא הייתה אפקטיבית. בהגנה הייתה רגישות לא קטנה, ומצוין שטר שטגן היה עירני כדי ליירט כל סוג של סכנה. זו השנה של טר שטגן בכל בחינה.
מבחינה התקפית, שלושת הקשרים שמלפני ומצדדיו של בוסקטס – פאוליניו, דניס סוארס וראקיטיץ’ – הראו העדר יוזמה ויצירתיות. פאוליניו נותן ראיה לכך שככל הנראה מוטב שיהיה שחקן מחליף. כשחקן הרכב שנדרש לעזור לבנות את המשחק הוא לוקה בחסר. השערים שלו סינוורו הרבה אוהדים, אך בארסה זקוקה למשהו אחר מהקשרים הפותחים שלה. מלבדו, גם דניס סוארס מאכזב באופן חמור. נראה שהדבר ההתקפי הטוב היחיד שהקבוצה יכולה לייצר זה מסירה אלכסונית של מסי לג’ורדי אלבה, וגם זה לא היה מספיק כדי לאיים על השער של אסנחו. במחצית הראשונה האיום המשמעותי היחיד שלנו היה נגיחה של פיקה מקרן, זה אומר הרבה.
האדום והכנסתו של פאקו אלקאסר נתנו דחיפה משמעותית לבארסה, ושער היתרון לא איחר לבוא. אלקאסר מנצל כל הזדמנות שיש לו על המגרש, והוא מהווה כוח חשוב מאוד מהספסל. מסי לא ויתר על החיבור הדי אובססיבי עם אלבה, ששרף את אגף שמאל. במערך ה-4-4-2 של ואלוורדה המחסור בווינגרים לפעמים ניכר כבעייתי, המשחק צר ודורש ריווח, אך היכולת הנפלאה של אלבה העונה מחפה על כך.
מהרגע שבארסה הבקיעה את השער, נראה שהניצחון של בארסה כמעט מובטח, והשער של מסי (אוי, איך הוא אוהב לגרום לתאונות האלה) העלים כל שביב של חשש. הקלה ושמחה, מנצחים 2 – 0 במגרש שהביא לנו סבל רב. רק לפני פחות משנה קופחנו שם בצורה המתסכלת ביותר.
תומאס ורמאלן לא היה צריך להיות פה העונה והוא נתקע בפריזר זמן רב, אבל לא נראה שזה מפריע לו על המגרש. ככל שהמשחק התקדם הוא צבר יותר ויותר ביטחון והיה חזק מאוד בהגנה. רק שלא ייפצע. גם חברו להגנה פיקה היה יציב ואיתן וראוי למחמאות על משחק טוב.
למרות כל התחזיות הפסימיות בתחילת העונה, ואלוורדה מנווט את הספינה בצמרת הטבלה, עם תוצאות חיוביות פעם אחר פעם. עם מעט הכלים שיש לו, עם מכת הפציעות, עם המשחקים הקשים, מצליחים להוציא מעל ומעבר. לא להאמין שעברנו את משחקי החוץ אצל אתלטיקו, בילבאו, ולנסיה וויאריאל כשאנחנו ביתרון 5 על פני הסגנית ויתרון 8 על פני היריבה המפחידה מהבירה. עד סוף השנה הקלנדרית נותרו שני משחקים, דפורטיבו לה קורוניה והקלאסיקו. אני מאמין ביכולת של הקבוצה לעבור בהצלחה את המשחקים האלה. אני מאמין.
ההרכ:
טר שטגן
רוברטו, פיקה, ורמאלן, אלבה
ראקיטיץ’, בוסקטס (גומש), פאוליניו (אלייש), דניס סוארס (אלקאסר)
מסי, לואיס סוארס
