אני חושב שהסיכום של ג’ורדי אלבה למשחק אמש מספר את התוכנית של בארסה: “המשחק ההוא ברומא גרם לנו לנקוט במשנה זהירות במשחקים כאלה”. זה לא היה משחק מדהים של בארסה בלשון המעטה, יש גם אוהדים שיחמירו ויגידו שהם הרגישו שסימאונה על הקווים ולא ואלוורדה – אבל אחרי שורה של הפסדים ותבוסות במשחקי הנוקאאוט בליגת האלופות, זאת תוצאה שכל אחד היה קונה. חשוב לזכור, בארסה מגיעה אחרי מאמץ עילאי נגד אתלטיקו מדריד בשבת מול השדים האדומים שנחו שבוע. זה לא פשוט.
הסגל של מנצ’סטר יונייטד הוא לא מושלם, אבל יש להם מסורת, איצטדיון היסטורי בו אף קבוצה לא יכולה לטייל ומוטיבציה – הרבה ממנה. הם לחצו גבוה, ולחצו הרבה. משחק ראשון רע בנוקאאוט יכול לסיים את הסיפור, ואפשר להבין את הזהירות שואלוורדה לקח במשחק הזה.
היו לנו 20 דקות טובות במחצית הראשונה, וחצי שעה מזעזעת. הקישור של בארסה היה פריך מדי בראשות בוסקטס, ונלחץ יותר מדי בקלות על ידי פוגבה, פרד ומקטומיני. הלחץ הגבוה שלהם גם פגע בהנעת הכדור של הבלמים והוביל לאחד המשחקים הפחות מדויקים של הקבוצה.
במחצית השנייה עם הכניסה של סרג’י רוברטו והמעבר ל 2-4-4 נפתחו יותר משולשים באמצע ובארסה טיילה עם רונדוס כשהיא משעממת את המשחק למוות עד לשריקת הסיום. הקרדיט לואלוורדה, לטוב ולרע. מאמן קצת יותר הרפתקן היה מכניס את דמבלה / מלקום בשביל להשתחל בחללים שהיונייטד השאירו, אבל ואלוורדה העדיף את הגישה השמרנית.
כל התקשורת הברצלונאית הכתירה את ג’רארד פיקה למצטיין המשחק, ובצדק – משחק פנומנלי שלו. הייתי מציין לשבח גם את סמדו ששלט באגף ביד רמה וגם יצר את המצב המצוין של סווארס במחצית השנייה.
מתארחים אצל אואסקה בשבת, והיא באה בדיוק בזמן למגה רוטציות. מצידי שיעלו עם צ’אבי סימונס.
