נתראה בגומלין. שער של לאו מסי ביטל את היתרון שהעניק ויליאן לצ’לסי המארחת, תוצאה שמזכירה לנו נשכחות מ-2009. תוצאה מצוינת בייחוד בהתחשב בקושי שבארסה חוותה במהלך המשחק וביכולת החלשה שהציגה.
מרגיש, לראשונה מזה זמן רב, שוואלוורדה טעה בהכנה ובתוכנית המשחק שלו, כשלעומתו קונטה הדריך את חייליו לערער את בארסה בהצלחה פעם אחר פעם. בארסה ניסתה לשחק בזהירות ובסבלנות מול מערך הגנתי וחזק, שלא נתן לבארסה שום הזדמנות לסכן את קורטואה. המסירות של בארסה היו לרוב צפויות ונחתכו, כשקאנטה בולט בהיבט הזה. לא מעט מהלכים הסתיימו בהרמות סתמיות לרחבה. מנגד, רשלנות, חוסר ריכוז, הערכות ותיאום הביאו לכך שצ’לסי שברה את הסגירות של בארסה מספר רב של פעמים. ויליאן פגע פעמיים בקורה, ההגנה לא הפיקה לקחים ואפשרה לו לבעוט בחופשיות פעם שלישית, שהפעם זיכתה אותו בגלידה. בנוסף, ההתמהמהות בחילופים לא אופיינית למאמננו, שהרגיל אותנו להפקת לקחים טובה תוך כדי ריצה במהלך העונה.
בדגש פרסונלי יותר, שוב ההצבה של פאוליניו יצרה תסכולים רבים. לא רק שהוא מתקשה להועיל למשחק, הוא גם פעמים רבות הורס אותו עם האיטיות שלו – בתנועה, בטיפול בכדור ובמחשבה. אלייש וידאל החליפו למרבה ההפתעה, כשיש אפשרויות כמו דניס סוארס ודמבלה על הספסל. אף על פי כן, היה מדובר בשיפור עצום והמעורבות שלו במשחק הייתה חיובית פי כמה מזו של הקשר הברזילאי. חבר אחר לקישור, ראקיטיץ’, הציג משחק בו מצד אחד שרף את הנשמה בכל חלקה בדשא, ומצד שני טעה פה ושם בכיסוי ובמסירות.
סרחיו פאקינג בוסקטס, לעומת שניהם, היה באמת רמה אחת מעל כולם. המצטיין שלי במשחק בפער עצום. היה הכי מעורב במשחק, דאג לפרק התקפות של צ’לסי מוקדם, במהירות.
מסי ואינייסטה היו מתחת לסטנדרטים שלהם. השילוב של השער ובישול שלהם לא מבטל את זה שהתרומה שלהם בשאר חלקי המשחק הייתה לא מספיק טובה. בכל זאת, שתי האגדות הנצחיות האלה הן המתאימות ביותר לאחריות על השער הסופר קריטי של בארסה, שמעניק הרבה אופטימיות לקראת הגומלין. שתי האגדות שחתומות על השער שהעלה את בארסה לגמר ב-2009, רק הפעם התהפכו התפקידים, וכך מסי שובר עוד מנחוס. שוב, לא משחק גדול שלו, וזה חלק מהיופי. דווקא בנסיבות הקשות ביותר, דווקא כשלא הולך לו, הוא מצליח להוריד עוד קוף מהגב. אינייסטה, כמה שהוא חשוב ומנוסה, זיהה את הטעות הפטאלית בהגנת צ’לסי וניצל עד תום את המתנה היחידה שניתנה לנו על ידי המקומיים.
איך שכחתי לכתוב על זה עד עכשיו! הקהל ריגש אותי עד דמעות, ובקול חנוק לפעמים הצטרפתי אליהם בשירה. זה נדיר לשמוע את קהל החוץ כה חזק. הופעה יפה ומרגשת של האוהדים הכחולים-אדומים. לא הביאו הביתה ניצחון, אבל אני מצדיע לכל אחד ואחת מהם. הם כן הביאו תוצאה פנטסטית לגומלין, כזו שמאפשרת לנו להיות אופטימיים לגבי העפלה לרבע הגמר. נתראה בעוד שלושה שבועות בברצלונה, אלופת אנגליה.
ההרכב:
טר שטגן
אלבה, אומטיטי, פיקה, רוברטו
אינייסטה (גומש), בוסקטס, ראקיטיץ’, פאוליניו (וידאל)
סוארס, מסי
