שי:
אחד הדברים הגרועים ביותר שיש בסיקור היום בכדורגל העולמי, הוא קביעת מסקנות נחרצת על סמך רצף של משחקים או יותר גרוע, על סמך משחק אחד.
בארץ אנחנו מכירים את זה היטב. קבוצה מנצחת 4 משחקים ברצף, והמאמן שלה רץ לתקשורת: ״אליפות זאת לא מילה גסה״, אחר כך הם מפסידים 4 ברצף וכולם פוחדים מהקו האדום ואצים לשים פתק בכותל.
שחקן שכובש 4 מחזורים ברצף ישר חושב שמגיע לו להיות בנבחרת, בעוד ששחקנים בבצורת נחשבים חיש קל לסוסים מתים.
אז בארסה בפער 4 מולנסיה ו-10 מהמדרידאיות. ההפרש הזה גורם ללא מעט ״פרשנים״ ו״מביני עניין״ לקבור את יומרות האליפות של הקבוצות מהבירה ולקבור את שחקניהן תוך כדי שהם מציגים את מאזן השערים של הכוכבים שלהן אל מול מאזן השערים של פאוליניו.
הסטטיסטיקה בסופו של דבר מתיישרת, ואנקדוטות סטטיסטיות כאלה גם יתפוגגו במהרה.
אני לא חושב שלמישהו יש ספק שמדריד בסופו של דבר תתפוס מומנטום, זה עניין של זמן והסגל הלבן מספיק איכותי כדי לא לוותר לבארסה עד סוף הליגה. בנוסף, יש אינטרס של מספיק גורמים שלא לגרום לעונה הזאת להראות מירוץ של קבוצה אחת.
אני גם לא חושב שבארסה מראה עליונות על הליגה חרף פתיחת העונה הטובה בהיסטוריה שלנו (סטטיסטית לפחות). התחושה שלי לפחות היא שטר שטגן ואומטיטי נותנים 250 אחוז מעצמם בשביל הרקורד המרשים שיש לנו בהגנה, אבל הקבוצה עדיין מאפשרת ליריבות שלה לבעוט יותר משנים קודמות ולהגיע למצבים משני משחק – רק שטר שטגן מונע אותם בינתיים עם יכולת יוצאת דופן.
משחק הלחץ שלנו הראה הבלחות במחצית ראשונה טובה מאוד נגד סביליה לפני הפגרה ובעוד כמה משחקים בודדים העונה, עדיין לא משהו רציף, וכבר דיברנו מספיק על הבעיתיות בחלק הקדמי.
ובכל הקשור ליופי במשחק (זהו פרמטר חשוב לכל אוהד בארסה), סרחיו בוסקטס הדגים בראיון אחרי המשחק שלפחות כרגע, זה לא בסדר העדיפויות של ואלוורדה: ״אנחנו יודעים ואנחנו לוקחים את זה בחשבון: אנחנו לא משחקים מבריק. עזב אותנו שחקן חשוב מאוד. שינינו שיטת משחק, וזה מעניק לך כמה דברים, וגם מחסיר כמה״.
התחשבנויות נערוך בסוף העונה, בינתיים חשוב לשמור על פרופורציות.
