עברו חמש שנים, ליתר דיוק, בחמישה באפריל של שנת 2014 הצליחה הנהלת המועדון לקבל אישור על הקמת ה‘אספאי בארסה’ לאחר משאל בין הסוסיוס. ההצבעה התרחשה שלושה חודשים לאחר התפטרותו של סנדרו רוסל, אשר הוחלף על-ידי ז’וזפ מריה ברתומיאו. מאז חילופי הנשיאים אמנם רוב הכח נותר אצל הנשיא, אך הרבה דברים השתנו מאז. לקאמפ נואו עוד לא נכנסו כלי עבודה וההערכה היא כי זה יקרה רק בקיץ 2020, ארבע שנים אחרי התכנון המקורי משנת 2014. התנאים הכלכליים גם הם לא דומים לאלה שנטענו שוב-ושוב בחודשים שקדמו להצבעה. נאמר אז, שהעלות הכוללת תגיע ל600 מיליון (יורו), אלו ישולמו בשלושה תשלומים דרך ספוסנר שישלם 200 מיליון, הלוואה של 200 מיליון והשאר מרווחים משוערים מרפורמה כלכלית שתכלול השכרת תאי אח”מים, כרטיסי כניסה וניצול נוסף של הקאמפ נואו. עם זאת, העלות הכוללת של שיפוץ הקאמפ נואו (ובתוכה גם הפלאו בלאוגרנה החדש ואצטדיון יוהאן קרויף שנחנך לאחרונה) צמחו כבר ל700 מיליון, צמיחה שנגרמה מגרירת הרגליים ובעיקר מהימשכות המשא ומתן מול העירייה. אך השאלה הגדולה היא איך ההנהלה של ברתומיאו מתכוונת לשלם על הכל?
מקור התפנית הזו נובע מחוסר חתימת הסכם עם חברה כלשהי לצורך הסכמי חסות, דבר שאליו התחייבה ההנהלה בפני הסוסיוס לפני החתימה על ההסכם עקב עיכובים, דבר שלא נפתר למרות משא ומתן מתקדם עם החברה הקטלאנית Grifols. העיכובים המתמשכים בתחילת העבודות והקושי במציאת הספונסר, ולמרות השקעת כסף בחברות שתפקידן למצוא כזה, אפשרו באופן פרדוקסלי שינוי גישה של המועדון. הגורם המניע היה מחקר שנעשה על-ידי חברת גולדמן-זאקס שההכנסות מהאצטדיון החדש יגיעו ל150 מיליון יורו בשנה, בניגוד ל50 מיליון שנטענו במקור.
ברגע זה נזנחה התוכנית המקורית של שלושת ה200 מיליון יורו. פקידים בכירים הנוגעים לפרויקט החדש הגיעו לנוסחה חדשה הנוגעת לאצטדיון החדש עם הלוואה שתוחזר מההכנסות הצפויות מהאצטדיון עצמו (מושבי אח”מים, אירועים ומוזיאון חדש…), בלי לחשוף את נכסי המועדון לספונסר ובכך להרגיע את אלה שחיפשו ספונסר כדי להשיג את ה200 מיליון הנוספים ונכשלו במשימתם. השאלה שנותרה בעינה היא מי יוכל לשלם סכום כזה מראש? מקורות במועדון אומרים שמספר קרנות השקעה ובנקים מעוניינים לקחת חלק ב150 מיליון יורו השנתיים העתידיים עליהם דיברו בגולדמן-זאקס. ומה עם השם החדש של הקאמפ נואו? הנהלת המועדון זונחת את הרעיון לסופנסר קבוע ל20 שנים, מתוך הבנה שסכום הכסף יישחק לאחר זמן זה. נכון לעכשיו לא נפסל הרעיון ששם האצטדיון ישונה בפרקי זמן קצרים יותר, וזאת דרך השכרת שם האצטדיון דרך פרטנר ראשי.
המתכון החדש מעלה שאלה נוספת: האם משכון הרווח לא עלול לפגוע בשורת הרווח? או בשפת הכדורגל: האם זה לא יכול לפגוע בהחתמות חדשות? תשובת המסנגרים על האסטרטגיה החדשה היא שהבנקים או קרנות ההשקעה שייקחו חלק בשיפוץ יישארו רק עם חלק מ150 מיליון היורו בשנה, ולא עם כל הסכום.
המציאות היא שלמועדון יש נטייה למשכן נכסים בזמן האחרון. עשו את זה בחודש אוקטובר האחרון עם הלוואה של 140 מיליון יורו (שעל פי המועדון נלקחה בתנאים מעולים) משתי קרנות השקעה אמריקאיות, ולאחרונה ביצעה מהלך כלכלי שכלל מצד אחד מכירת שחקנים ומצד שני הלוואה של 35 מיליון יורו בתשלומים לחצי שנה, וזאת על מנת לשלם את סעיף השחרור של גריזמן. התכנית החדשה של ברתומיאו כדי לשלם על ה’אספאי בארסה’ החדש, מתרחקת מהתוכנית המקורית, וצריך להיות מאושר ע”י אסיפת הסוסיוס בחודש אוקטובר הקרוב. שם הם יכירו את המספרים של השנה הפיננסית 2018-2019, חלקם כבר פורסמו: הכנסות שיא של 990 מיליון יורו, והוצאות של 973 מיליון יורו עם רווח נטו של 4.5 מיליון יורו, מה שמשאיר את המועדון בחובות של 179 מיליון יורו מתחת למותר על פי סעיף 67 שנקבע בחוקת המועדון.
הנתון האחרון הוא סלע מחלוקת במועדון, כידוע, חריגה מסעיף זה במשך שנתיים רצופות מוביל לסיום מידי של כהונת ההנהלה. מסתבר כי אופן חישוב החובות של המועדון השתנה לפני כשנתיים, וכעת הוא מחושב על פי פרמטרים של הליגה הספרדית. תודות למטרייה זו, בארסה יכולה להציל, באופן טכני, חוזים מתקופתו של סנדרו רוסיי על מנת להעצים את השליטה הכלכלית של ההנהלה.
בשנת הכספים של 2017-2018 סך כל החוב של המועדון היה 681 מיליון יורו לטענת יועצים כלכליים מטעם עיתון זה ו490 מיליון לטענת העיתון הכלכלי .Palco23 שנות אור מה200 מיליון שהיו דרושים להנעת פרויקט השיפוץ ב2014. נותר רק לדעת מה גובה החוב בסוף שנת הכספים האחרונה למרות שהעיתון La Vanguarida הצליח לגלות שהחוב יחרוג, שוב, מ500 מיליון יורו.
מעבר לפירושים שניתן לתת לחוב, מה שבאמת מדאיג אנשים במועדון, וגם מחוץ אליו בתחומים מסוימים, זה סיום המודל הכלכלי הנוכחי, שנדחק לקצה בגלל תקציב השכר שתופס כ70% מכלל תקציב המועדון, תקציב ששיטות המימון המסורתיות כגון ספונסרים וזכויות שידור פשוט לא מספיקות לכסות כבר. זה לא מקרי שההנהלה דוחפת למכירת שחקנים בקיצים האחרונים כפתרון לתיקון הבעיה הכלכלית. עסקת נטו (הוצאה) בראשון ביולי (שנת הכספים 2019-2020) והמכירה של סילסן (הכנסה) ב30 ביוני (שנת הכספים 2018-2019) אפשרו לאזן את הספרים ברגע האחרון, לדוגמא.
תוך כדי נסיונות למצוא פתרונות יצירתיים, המועד החליט לממן את הפרויקט הענקי שלו, ה’אספאי בארסה’ בהסתמך על משאבים משוערים אך כאלה שלא תמיד זמינים ואמינים בעולם אחד: עולם הכדורגל, שלעיתים הוא בלתי צפוי. או שפשוט יותר קל לייצר הכנסות צפויות שיש לך בחור מסוים בשם לאו מסי, מאשר בלעדיו?
