עד כמה הרגשות מעורבים לקראת המשחק? עד כמה החששות גדולים וממה הם? עד כמה המשחק של מחר הוא אות וסימן?
הקלאסיקו. משחק המשחקים, המשחק הגדול בעולם והחשוב בתבל (ככה אנחנו ואוהדי מדריד נוטים להאמין, לא יודע מה לגבי איטל-ואנגלו-פילים). לא רק המשחק בין השתיים הגדולות במדינה אלא הגדולות באירופה כרגע. משחק שגדולתו ותשומת ליבו תופסת כבר מעבר לכל הפרופורציות שהוגדרו ואולי בצדק. העונה, עם זאת, הקלאסיקו מקבל טון נוסף שכן לא מדובר כאן במלחמת עולם כוללת בין צד א’ לצד ב’ והטון שינתן מחר הוא לא הטון הסופי. ואני לא מדבר רק על מערך התוצאות של כל אחת עד סוף העונה, אלא על מה שציינו כולנו במשחקים האחרונים, במשחקים אחרים: בעוד שהיו עונות בהן בארסה ומדריד נלחמו אחת בשנייה בין קלאסיקו לקלאסיקו עד שהזוכה מבין השתיים הוכרעה כאלופה, הרי שכעת זה לא מספיק, המומנטום, האופי והיכולת היציבה מול האחרות, אלו הם דברים שנראים כמובנים מאליהם, אך הם לא.
בארסה של העונה הינה בארסה מתסכלת מאוד. כשהולך אז הולך וזה נראה מדהים ומיוחד. כשלא הולך, לרגע אנו לא מאמינים שהקבוצה איננה מספיק טובה אלא להיפך, שביכולתה בכל רגע נתון להיות הטובה בעולם מה שהופך את העניין למתסכל הרבה יותר. האם הקבוצה הזו, שהיא פחות או יותר אותה אחת שזכתה בטריפלט המטורף ב-2015 (היא לא אבל תזרמו איתי), לא עדיפה על מלאגה? סוסיידאד? סלטה? אלאבס?!? ואז מה אם אין זה רלוונטי, אז מה אם הכל הוא לגופו של משחק, בארסה אכן עדיפה וחרף לואיס אנריקה, לא מגיעה בפורמה טובה לקלאסיקו ונגיד יותר מזה בהתחבר לפסקה הראשונה – גם פנטזיית מאניטה בקלאסיקו הזה לא מבטיחה לנו נפלאות בהמשך מסיבה פשוטה אחת: אנחנו חוזרים ושבים לאותן דקות קשות של חוסר אונים ופילול שהשלישייה הקדמית ובעיקר דיוס, יפתרו לנו את הבעיות. לואיס אנריקה זוכה לביקורות קשות פעם אחר פעם בקבלת ההחלטות שלו, באנמיות ובעקשנות. השחקנים עצמם זוכים לביקורות קשות כאשר מסצ’ראנו מבצע יותר מדי טעויות בעונה, אלבה לא טוב כשהוא כשיר ולא פצוע, דין מחליפו לא הוכיח הרבה, אנדרה גומש עדיין לא חומר להרכב ראשון בשום אופן, בוסקטס מתחיל להישחק לו וצריך להתאפס, הקישור ללא אינייסטה אובד לחלוטין, נזכרנו שנזכרנו שנזכרנו שאין מגן ימני, אבל כל זה לא משפיע כמו העונה הבינונית שעוברת על ניימאר וסוארס… וכאשר הפגיעה היא בחלק הקדמי, הרי שגם לואיס אנריקה הופך לשולי.
אז מה כן? ולמה כן? ובכן, ראשית כל בארסה לא אוהבת להגיע למשחק קלאסיקו אחרי רביעיות, חמישיות ואופוריה כך שהמשחק מחר, על אף שקשה לעכל, הוא להיות או לחדול יותר מתמיד ואולי זה ישחק לטובתה דווקא. שנית, אותו כישרון בקבוצה משמע אותה יכולת להצליח (לא בהכרח, אבל תזרמו איתי) ובשילוב עם כך שכדורגל הוא משחק של מומנטום באופן בלתי נתפש לעתים, עלינו לא להיכנע. אנחנו יכולים לקוות לשינוי גישה מצד המאמן, שינויים בשוק החורף, שינויים מנטליים שיגרמו לנו להוציא משהו מהעונה גם כשיהיה יותר קשה, אבל מה שבטוח – מי שבאמת מבין את מהות הקבוצה הזו יידע להסתכל גם על העתיד ולא להתייאש מההווה, יידע להרים את הראש ולהביט הלאה, לא להחריב הכל ולהשליך את כולם לכרישים. מי שלא מבין את זה ולא קשור לזה… זה ברתומאו. במילים אחרות, או שאתם קרלס פויול או שאתם הנחש ברתומאו. תחליטו.
מחר זה מגיע, מלחמה גדולה מן הרגיל על הכבוד ועל העונה. אף אחד לא יחשוב על מה יקרה במצב הנתון הבא, כולם רוצים לכבוש את הקלאסיקו. ויסקה בארסה!
אי אפשר לתאר כמה שונה זה עשוי להיות עם אומטיטי בהרכב, אז בטח ובטח שבלתי אפשרי לתאר מה אינייסטה עם ראקיטיץ’ \ דניס עושה לקישור הברסאי במקום גומש. אפילו אינייסטה עם גומש זה שונה (על אף שפתאום, אני חושש שזו אפשרות ריאלית בעיני לוצ’ו). אז גם אנדרס הקפטן קיבל את הפטור לקראת מחר, השאלה האם יפתח שמורה למיסטר בלבד.
בטח שמתם לב שהרבה מריבות וחיכוכים לא היו לניימאר מול סוסיידאד, אולי הייתה זו הוראה של לוצ’ו אבל את 90 הדקות ההן הוא עבר ללא צהוב וניימאר יפתח בקלאסיקו. מסי ובוסקטס נותרו עם 3 צהובים כל אחד כששני משחקי ליגה מהקלאסיקו מחכה לנו הדרבי בקאמפ נואו.
מה שלומך מדריד?
בין אם אתם רואים את המשחקים של ריאל באותה עקביות כמו בארסה ובין אם אתם רואים בפוקס רק את הדרבי של מדריד כאשר הוא מתקיים, עדיין את היריבה הזו אתם מכירים טוב יותר מכל האחרות. כל שם, כל עמדה, כל חלק במערך והרבה מעבר. לא נרחיב יתר על המידה.
מדריד נמצאת במומנטום פשוט מעולה. המעידות בתוך ומחוץ לברנבאו מול אייבאר או לאס פלמאס לא השפיעו כלל על הבלאנקוס שעדיין עומדים ללא הפסד העונה בכל המסגרות. בליגת האלופות להגיד שמדריד התקשתה זה קצת קשה, אבל דרכה לא הייתה חלקה בכלל עם צמד ניצחונות לחוצים מאוד על ספורטינג ליסבון, תיקו 3-3 סוריאליסטי אצל לגיה ורשה ותיקו נוסף אצל בורוסיה דורטמונד. מיד לאחר הקלאסיקו תארח בביתה את דורטמונד למשחק מאוד חשוב במחזור האחרון של שלב הבתים, שבו היא חייבת ניצחון על מנת לסיים את הבית כראשונה (לא ברור למה, שאלקה לא בתמונה הפעם ).
בחזרה בליגה, כאמור 3 תוצאות תיקו רצופות ויכולת דלה ביותר של הכוכב כריסטיאנו לא הזיזו עד כה למדריד וגם בעוד שהיא צופה בבארסה צולחת מגרשים סופר קשים כמו המסטאייה או הרמון סאנצ’ס פיחואן, עדיין נראה כי הרעב אצל החבורה של זידאן בועט חזק. אז כשהיא הגיעה למשחק חוץ מול אתלטיקו מדריד, עד לפני כמה שנים חבורה די לוזרית שלא יכלה מול אחותה הגדולה עשרות עונות ובשנים האחרונות סיוטה הגדול ביותר, ציפינו לקשיים הרגילים שיש לחבורה הלבנה מול הקולצ’ונרוס שוב ושוב כמו לכל קבוצה באירופה בערך, אך התשובה היא 3-0 מוחץ בדרבי של מדריד אצל אתלטיקו, דבר שלא הצליחה לעשות מול אתלטיקו בחוץ ובליגה בכלל מאז אפריל 2013 (!). ניצחון זה נתן כוח אדיר נוסף לריאל וגם לרונאלדו שמגיע לקלאסיקו מחר עם 5 שערים בשני משחקי הליגה האחרונים שלו.
חרף הפסימיות הברסאית האופיינית והמשחקים הרעים מול מלאגה וסוסיידאד, לקראת מחר צריך לקחת דברים בפרופורציות ולהתחשב בעובדה שלמשחק הזה ריאל מדריד תגיע עם שני חיסורים משמעותיים כאשר גארת’ בייל ואלברו מוראטה לא נכללו בסגל למשחק, כמו גם דנילו וקונטראו שנשארו בחוץ. טוני קרוס, עוד צלע סופר משמעותית בטקטיקה של זידאן, נחשב כנעדר מהמשחק מחר עד לא מזמן אך נכנס לרשימה לאחר שהתאמן קלות ועדיין מתאושש. הוא לא צפוי לפתוח אבל הכל יכול להיות.
מפגשי העבר
תודה לסשה על החלק הזה:
– 172 משחקים סה”כ בליגה (זה יהיה ה-173!): 68 ניצחונות לבארסה, 32 תוצאות תיקו ו-72 הפסדים. 272 שערים שלנו לעומת 277 של הלבנים.
– 231 משחקים לאורך ההיסטוריה בכל המסגרות בדרך אל ה-232 (ללא משחקי ידידות): 90 ניצחונות שלנו, 93 לריאל ו-48 תוצאות תיקו. מדריד כבשה 384 שערים לעומת 374 שלנו.
– בבית בליגה: 50 ניצחונות, 17 תיקו ו-20 הפסדים.
– בסה”כ בבית: 63 ניצחונות, 23 תיקו ו-26 הפסדים.
הנה כל השערים בקלאסיקוס מ-30 השנה האחרונות, החל מ-1984.
בעונה שעברה, אחרי רביעייה מטורפת בברנבאו ועוד כמעט בכלל בלי מסי, בארסה במומנטום לא טוב כבשה ראשונה מול הלבנים בקאמפ נואו אבל שערים של בנזמה ושער ניצחון של רונאלדו בדקות הסיום הביאו להפסד מצער בקאמפ נואו בליגה לראשונה מאז עונת 2011-2012. המשבר המשיך אחרי כן עם הדחה בליגת האלופות, הפסד באנואטה ועוד הפסד ביתי מול ולנסיה. למזלנו, את כל 5 המשחקים האחרונים הצליחה בארסה לנצח ועד היום להמשיך להיקרא אלופת ספרד.
