אתמול אתלטיקו עשתה לנו עונג שבת, אבל שוב חיכה לבארסה ביקור בחבל הבאסקים. עם מזג אוויר קפוא אחרי ששלג צבע את הסן-מאמס בלבן בימים האחרונים, גביע בהמשך השבוע ורוטציות באופק, הכל היה מוכן לבעיטה המסורתית בדלי. בארסה אפילו התחילה למלא אותו באיזשהו שלב (2:1), אבל כשאלוהים מרחף ככה, אף טיפה לא יוצאת מהדלי.
מאז ההפסד ההוא לסוסיאדד באנואטה, בארסה כבר עם 9 ניצחונות רצופים בכל המסגרות, 34 שערי זכות ו-7 שערי חובה, שאגב, 6 מהם הגיעו ב-3 המשחקים האחרונים: נגד בילבאו, ויאריאל ואתלטיקו (בגביע) – 2 בכל אחד. ההספק של מסי ברצף הזה: 11 שערים ו-7 בישולים (אתם מוזמנים לקרוא את זה שוב כדי שתוכלו לעכל את זה) שהם מעורבות ישירה ב-52.9% משערי בארסה. וזה ב-8 משחקים כי הוא לא היה בסגל ב-0:4 על אלצ’ה. תורידו את השערים מהמשחק הזה וזה עולה ל-60%. יש לו בסה”כ 33 שערים העונה ועוד 16 בישולים. אתם יודעים כמה אסיסטים היו לו בעונה שעברה? 16. ב-16 משחקים יותר!
מסי הוא מלך השערים של הליגה הספרדית כבר מזמן ואוטוטו גם יהיה לבד בפסגת הבישולים. יש לו 105 ב-37 משחקים פחות מפיגו, אבל כבר הערב הוא יכול היה לעבור את איחו דה פוטה. אנשים שקונים את הבדיחה “מסי שחקן לא שלם” צריכים להפנים את העובדה שהוא גם סקורר היסטורי וגם מבשל אדיר עם ראיית משחק פסיכית. אם שאר השחקנים היו קצת יותר מרוכזים היום/פחות מזלזלים, זה משחק של 4-5 בישולים בכיף. בלי להתאמץ יותר מדי.
האופן שבו מסי מוצא שחקנים במסירות של נגיעה שאתה מבין מה הוא עשה רק אחרי שזה קורה – זה מותיר אותך בלי מילים, ואנחנו רואים אותו כבר יותר מ-10 שנים, חלק גדול מהן כשהוא עושה את זה שוב ושוב ברמה הכי גבוהה שיש. אם במשחקים מול אתלטיקו זה היה בעיקר עם חיתוך מצד ימין למרכז ומסירות מסובבות מדהימות, היום זה היה בכל איזור במגרש מול קבוצה לוחצת שתמיד התקשנו לשחק מולה בחוץ. כשאני טוען כבר חודש שאנחנו FC Messi כי הוא זה שגורם לדברים לקרות – עם כל הכבוד לשערים של ניימאר ולואיס סוארס – אז לזה אני מתכוון. פשוט אגדה.
ומשהו גם על הקבוצה עצמה: דעתי בנושא השיטה של בארסה ידועה. רצף הניצחונות הזה לא שינה אותה ואני עדיין חושב שאנחנו מוותרים בקלות גדולה מדי על הקישור. ההתקפות המהירות של מסי, סוארס וניימאר הן תאווה לעיניים, במיוחד כשיש מאחוריהם מוסרים כמו צ’אבי וראקיטיץ’, אבל קשה לי להבין את התפקוד של הקשר האגדי שלנו בשמאל. הוא סיים את המשחק עם 57 מסירות (לג’ורדי אלבה, למשל, היו 85). ואתם יודעים כמה מסירות צ’אבי וראקיטיץ’ החליפו אחד עם השני? 8. כן, 8.
מה שכן, חייב לפרגן לבוסקטס שקרא הכי מהר מכולם את מה שקרה במגרש ואחרי הלחץ של בילבאו בדקות הפתיחה, מיקם את עצמו גבוה יותר, דאג שהלחץ על הבאסקים יתחיל מעמדה קדמית יותר ושיבש להם את המשחק כמעט לבדו. חוכמת המשחק שלו זה משהו אדיר. לא כל קשר אחורי היה זז לעמדה קדמית יותר כשלוחצים את הקבוצה שלו. סונג בטח היה זז לאגפים וצועק לאוהדים ללבוש את ליין הלבוש שלו.
אה, וניימאר צריך לקבל מכות שהרס לנו טניס.
נ.ב.
פיצוי:
עכשיו רק תפנקו אותי בהודעת פיטורים של אוסביו מחר ואלה היומיים הכי טובים בתולדות ההיסטוריה.
