בפודקאסט האחרון שלנו הבענו ביקורת על הגב שהשחקנים נתנו לואלוורדה אחרי המפלות ברומא ואנפילד, ועדיין נותנים לו. דיברנו על כך שהשחקנים בברצלונה התמסרו לנוחות שבוואלורדה על הקווים. למה נוחות? כי הוא פחות מאתגר אותם.
הוא פחות מאתגר אותם מקצועית: זה לא שיש לברצלונה שטף משחק קבוצתי מרשים באופן קבוע, או טקטיקה משתנה ומגוונת. וזה לא שבכל המשחקים שהם ניצחו בקאמפ נואו הם הפגינו עליונות קבוצתית מובהקת (הברקות של מסי וטר שטגן לא נופלות תחת ההגדרה של משחק קבוצתי). וזה לא שיש את התובענות במשחק הלחץ מקדימה, או את התיאום ההגנתי בקישור בינו לבין עצמו ובינו לבין ההגנה.
וזה לא שיש אימונים מאומצים, טקטיקות חדשות, התאמות לקבוצות מולן משחקים, ושלל דברים שמשבשים שגרה נוחה. וזה לא שיש תחרות אמיתית ובריאה על ההרכב. מבחינה מקצועית הוא מאמן קל ונוח.
הוא פחות מאתגר אותם פרסונלית: מבלי להיכנס למאזני כוחות מדויקים, הדמויות הבכירות בחדר ההלבשה, הקלוב דה אמיגוס, לא מרגישים סמכות. עושה רושם שניהול הסגל ומערכי ההרכב של ואלוורדה נובעים יותר מריצוי כללי, ופחות מיוזמה טקטית.
אז השחקנים פחות מאותגרים, ויותר קל ונוח להם. כפי שציינו, comfort zone – אזור נוחות. אבל הנוחות הזו שהשחקנים התמסרו אליה באה עם מחיר. זו נוחות עם עלות.
למרות שלעתים קרובות מדי, גם היכולת בקאמפ נואו לא בדיוק משקפת את איכות הסגל, כבר זמן רב שלא ראינו כזה ניגוד בין משחקי בית ומשחקי חוץ כפי שאנו רואים בבארסה העונה. איך יכול להיות דבר כזה? איך בארסה מתפרקת ככה בחוץ?
איך יכול להיות דבר כזה? התשובה נעוצה בדיוק באותו אזור הנוחות שהשחקנים “נהנים” ממנו. כי הרי איפה הכי נוח? בבית. בקאמפ נואו. בחוץ זה פחות נוח.
ההתמסרות לנוחות באה עם עלות.
ואיך בארסה מתפרקת ככה בחוץ?
רגישות לפירוק כפועל יוצא של עודף פינוק.
בד”כ בקבוצות שעושות שגיאות על המגרש,
הנטייה היא להגיד שאלו טעויות של שחקנים,
והאשמה היא שלהם, אבל האחריות היא של המאמן.
ברצלונה בסיטואציה הפוכה, בה הטעויות במגרש הן אשמתו הברורה של המאמן, אבל לגמרי באחריות השחקנים שמאפשרים אותו. שכר ועונש.
אם לחלץ שאיפה ריאלית, אז נותר לקוות שעם הזמן התיאם ההגנתי של הקישור החדש יתהדק, ושהשחקנים המובילים בקבוצה, כל אלה שתומכים בו, יתעוררו ויבינו שבסיטואציה הנוכחית, גם לתמיכה שלהם יש עלות. לא רק לנוחות. כי בהיעדר הכוונה הם יאלצו להפגין הרבה יותר אחריות. וזה לא אומר מרד. מרד, בעיניי לפחות, זו טעות. זה כן אומר שהשחקנים המובילים צריכים להשלים את הקבוצה במקומות שהמאמן חסר, וזה לא דבר פשוט.
