ז’רמי מאתייה

ג’רמי מאתייה (Jérémy Mathieu), בלם בהווה, מגן בעבר הקרוב וקשר שמאלי בעבר היותר רחוק. ג’ינג’י, גבוה וחסר טכניקה, מושא להרבה בדיחות של אוהדי ברצלונה בפרט וכדורגל בכלל.

תחילת הקריירה

מה שאנשים נהפכים להיות מושפע פעמים רבות מהמקום ממנו הגיעו. ג’רמי מאתייה (או “הג’ינג’י”, כפי שמכנים אותו הצרפתים) נולד ב-29 באוקטובר 1983, בצרפת, בכפר קטן בן 7,500 תושבים, לוקסיל לס באיינס [Luxeuil-les-Bains], השוכן ליד הגבול עם גרמניה. בכפר יש בסיס צבאי בו עבד אביו עם סימולציות טיסה. הזיכרון הראשון שלו מכדורגל מגיע מהיום בו אביו הביא לו כדור צהוב בגיל 3. יש לו עדיין את התמונה מאז.

הוא העביר את ימי בית הספר בספורט. עם הגובה שלו הוא היה שחקן פופולארי גם בכדורגל וגם בכדורסל. בשבילו בית הספר היה בסך הכול מקום לשחק בו, כי הלימודים עצמם היו, כפי שהגדיר, “לא בשבילי”. הוא נשר בגיל צעיר כדי להקדיש את כל זמנו והתשוקה שלו לכדורגל, למרות שאימו היא מחנכת.

אחרי קבוצת בית הספר, הוא התחיל לשחק בבליגנה סיינט סאובייר כקיצוני שמאלי עם יכולת בעיטה מצוינת. גיבור הילדות שלו היה כריס וואדל, הקיצוני האנגלי ששיחק בקבוצה האהובה על מאתייה כילד, מארסיי. מעניין לציין, וואדל היה גם הוא קיצוני שמאלי שגדל אף הוא בעיר קטנה, בעלת 8,000 תושבים בלבד.

עם האמונה שאי אפשר להגיע לשום מקום בלי עבודה קשה ואמונה בעצמך, עבר בהמשך לקבוצת הנוער של סושו, מועדון הכדורגל הבכיר של האזור. הוא תוגמל בגיל 18 עם הופעת הבכורה שלו בקבוצה הראשונה.

את הופעת הבכורה שלו בליג 1, הליגה הראשונה בצרפת, ערך בעונת 2002/03, כאשר נכנס כמחליף בדקה ה-90 במשחקה של סושו נגד סדאן. כבר במשחק הליגה השלישי שלו בקבוצה זכה מאתייה להבקיע, בתיקו 2-2 נגד ראן. את עונתו הראשונה כשחקן בוגר סיים מאתייה עם 23 הופעות ליגה ו-4 שערי ליגה, כולל שער שוויון נגד פסז’ ושני שערי ניצחון נגד נאנט ולה האבר.

הוא שיחק במדי סושו במשך שתי עונות נוספות, ועזר לקבוצה לזכות בגביע הליגה הצרפתי ב-2004. במהלך שלוש העונות שלו בקבוצה הבוגרת רשם מאתייה 86 הופעות ליגה ו-9 שערים. בסוף עונתו השלישית בקבוצה עבר לטולוז.

שדרוג מקומי

אחרי שהודיע שהוא רוצה לעזוב את סושו, וכאשר נשארה לו שנה אחת בלבד בחוזה, הסכימו במועדון לשמוע הצעות עליו. למרות התעניינות מצד יובנטוס, ניוקאסל, אברטון וסאות’המפטון, מאתייה חתם בסופו של דבר על חוזה ל-4 עונות בטולוז הצרפתית. את הופעת הבכורה שלו בקבוצתו החדשה ערך דווקא נגד קבוצתו הישנה, וניצח אותה 1-0.

בשתי העונות הראשונות שלו בטולוז שותף מאתייה במספר רב של משחקים ושלט באגף השמאלי של הקבוצה, אך בעונתו השלישית שם נפצע בעצם הרגל, ונעדר כחצי שנה מהמגרשים. במקביל, עברה קבוצתו עונה נוראית וסיימה אותה מקום אחד בלבד מעל הקו האדום. מצב זה גרם למאתייה לשקול את המשך שהייתו בקבוצה.

למרות התעניינות מצד רומא וקבוצות איטלקיות אחרות, סירבה טולוז למכור את מאתייה. מאתייה מצידו סירב להאריך את חוזהו בקבוצה, והחליט להיעזר בחוק בוסמן כדי לעזוב אותה בסוף עונת 2008/09. לבסוף הסכימו השחקן והמועדון שהוא ישלים את העונה בקבוצה, אחרי שהם דחו הצעת מעבר שלו לבורדו ב-4.5 מיליון יורו. מאתיה סיים את עונתו הרביעית והאחרונה בטולוז עם 31 הופעות ליגה, ובסופה עבר לולנסיה הספרדית בהעברה חופשית ביוני 2009.

חלומות באספמיה

אונאי אמרי מונה להיות המאמן של ולנסיה ב-22 במאי 2008. בעונתו הראשונה בקבוצה סיימה ולנסיה במקום השישי בליגה, למרות קשייה הכלכליים. הרכש הראשון של אמרי בקיץ 2009 היה מאתייה, אשר מעברו לולנסיה הוכרז ב-10 ביוני והתממש ב-1 ביולי. מאתייה חתם על חוזה ל-3 עונות. את הופעת הבכורה שלו בקבוצה ערך בניצחון 2-0 של קבוצתו על סביליה.

עם חוש צדק מפותח ודרישה לעבודה קשה מעצמו ומחבריו לקבוצה, הוא זכה בכינוי המחמיא “רובוקופ”. למעשה, למרות הביישנות שלו, הוא לא היסס להגיד את שעל ליבו כשהרגיש שהדבר נחוץ. למשל, כאשר שותפו הצרפתי עדיל ראמי לא הציג ריכוז ברמה שמאתייה ציפה, הוא דאג להעביר תחושות אלה לחברו לקבוצה, בהתחלה בפרטיות ובהמשך גם דרך התקשורת; “יש שחקנים שהראש שלהם נמצא בעזיבה למקומות אחרים, אבל כרגע הם משחקים פה.” הוא גם יצא כנגד ז’וז’ה מוריניו אחרי החגיגה השחצנית של המאמן בשער הניצחון 3-2 של ריאל מדריד נגד ולנסיה. “הוא [מוריניו] חסר כבוד. חסר כבוד לולנסיה.”

אפשר גם לפרש את הכינוי שלו כרמיזה לנטייה שלו לבודד את עצמו מהקבוצה. מאתייה הוא מסוג האנשים שצריכים להרגיש בטוחים לפני שהם נפתחים לסביבה. אחרי שהעביר מספר שנים בהסתגלות לחיים בטולוז, שהיא מועדון צרפתי, לא מפתיע שהוא התקשה בולנסיה. אחרי שלוש שנים הוא עדיין שתק ליד ספרדים וכאשר התראיין למגזין האונליין של המועדון, זה היה בצרפתית. במקום להיקשר לחבריו לקבוצה הוא העדיף להעביר את הסיאסטה ואת הערב בבית עם אשתו ושני ילדיו. ואז הכול השתנה בבוקר אחד בפטרנה.

דמיינו את הפרצוף של שאר השחקנים כאשר הצרפתי יצא ממכונית הספורט שלו עם מכנסיים קצרים והציג לראווה קעקוע חדש של עטלף ענקי והמספר 22 עליו. זה הכי קרוב לשבועת דם שיש היום. אחרי זה מאתייה נהפך לחלוטין לולנסיאנו, השתתף בהכנות לפסטיבל הפאלאס [Fallas] עם השכנים שלו וקנה לילדים שלו בגדים מסורתיים. כשהוא לבש את סרט הקפטן לראשונה, זה היה אחד הגורמים לשינוי בו. הוא חשף בראיון אחרי אותו משחק שזה היה הכבוד הגדול ביותר בקריירה שלו עד כה. עם הרצון שלו להקריב את עצמו לקבוצה ותמיד לעשות את הטוב ביותר, הוא מנהיג שקט דרך פעולותיו והדוגמה האישית שלו. לא פלא שהסרט האהוב עלי הוא “לב אמיץ”.

מאתייה נכנס לראשונה לתודעה העולמית בזכות השותפות הטובה שלו בצד שמאל עם ג’ורדי אלבה, אשר עלה ממחלקת הנוער של המועדון ועבר בהמשך לברצלונה. שני הקיצוניים לשעבר המהירים הפכו למגנים שמאליים לסירוגין בשתי העמדות בשמאל, יצרו תהו ובהו בהגנת היריב, ותרמו רבות להצלחתו של רוברטו סולדאדו להבקיע שערים.

לא הכול היה נוצץ, כי מאתייה נפצע פעמים רבות. גיד אכילס בעייתי מנע ממנו לשחק במשך פרקי זמן ממשוכים. מאתייה איבד אמון בצוות הרפואי של המועדון והיה קרוב לעזוב את המועדון בגלל זה. הפתרון לפציעות הגיע בעזרת המנתח המפורסם ד”ר קוגאט מברצלונה שעזר לווינגר לשעבר של ולנסיה ויסנטה רודריגס להיפטר מאותן בעיות, גם הוא אחרי שנים של סבל.

בעקבות הטיפול מאתייה אכן הרגיש שיפור, אבל במהרה שם לב שהדרישות של עמדת המגן השמאלי הרגילה שלו גבו מחיר מהגיד שלו. הפתרון הגיע במקרה. בזמן תקופת פציעות קשה של המועדון, מאתייה נאלץ לעלות לשחק כבלם. להפתעת רבים, הוא הצטיין בעמדה זו. המהירות והכוח שלו הוסיפו איכות שבהחלט הייתה נחוצה להגנה הרועדת של הקבוצה, ואיפשרו לו לתקן טעויות שנעשו גם על ידיו וגם על ידי שאר שחקני ההגנה. תחת ארנסטו ואלוורדה הוא המשיך לשחק בעמדה זו בחצי השני של עונת 2012/13, תקופה שלוותה גם בתוצאות טובות של הקבוצה.

בקיץ 2013 מספר מועדונים גיששו אצל ולנסיה לגביו, ביניהן ברצלונה, באיירן ומועדונים מאיטליה. מאתייה שוכנע להישאר ע”י הנשיא החדש אמאדו סלבו, שהציג פרויקט חדש ומרגש. זה השתנה שוב כאשר מירוסלב ג’וקיץ’ הגיע לקבוצה. הסרבי ראה במאתייה מגן שמאלי ורצה שישחק שם. מאתייה סירב. הוא מצא עמדה שבה רמת הכאב הופחתה, והוא שיחק שם טוב. למה לשנות זאת? הוא אמר במסיבת העיתונאים: “אמרתי לג’וקיץ’ שאני רוצה לשחק בלם. אני מרגיש טוב שם ומשחק טוב. אני מעדיף להמשיך שם.” אחרי זמן מה, מאתייה ניצח, חזר לעמדת הבלם ופעמים רבות היה השחקן היחיד ששיחק טוב בחצי הראשון של עונת 2013/14, כאשר הקבוצה התקשתה לצבור נקודות.

ואז הגיע חואן אנטוניו פיצי, בדצמבר 2013. עם המאמן הארגנטיני החדש, מאתייה זכה להיות לב ההגנה ונתן מספר רב של משחקים מצוינים. כבר בפברואר הוא משך שוב תשומת לב של קבוצות כמו טוטנהאם, נאפולי ורומא, כאשר ברצלונה ובאיירן חזרו לתמונה. הוא גם תפס את עיניהם של האוהדים הצרפתים.

למרות שללא ספק נתן מספר משחקי וורלד-קלאס במשך מספר שנים, הוא היה בעל שתי הופעות בלבד בנבחרת. במרץ, האתר כדורגל צרפתי [France Football] הציג כרזה שתמכה בשיתוף מאתייה בנבחרת:

“הוא מהזן של כדורגלנים שעובדים קשה. אלה שעושים עבודה שחורה בלי לעורר גלים. יותר מרק שחקן אחראי, הוא בחור שיכול לדבוק בפרויקט. יש לו דפוס חשיבה טוב.”

בסופו של דבר בחר דשאן, מאמן נבחרת צרפת, לא לכלול את מאתייה בסגל של צרפת למונדיאל 2014 בברזיל.

מאתייה סיים את עונתו האחרונה במועדון, עונת 2013/14, עם 3 שערי ליגה (כולם הובקעו עם הראש) ב-32 הופעות. על המשחק נגד סביליה בגומלין חצי גמר הליגה האירופית, בו ספגה ולנסיה גול בשניות הסיום אשר מנע ממנה קמבק מדהים וגמר בטורינו, אמר: “אזכור את הלילה ההוא עד סוף חיי. האכזבה תהיה איתי, לנצח.” בשביל אוהדי הייתה זו העונה בה מאתייה הפך משחקן טוב לאהוב האוהדים. העונה בה הוא מצא סופסוף מקום בקבוצה ובעיר. גם המאמן פיצי הרגיש כך, והצהיר שמאתייה הוא השחקן החשוב ביותר לשמור, לקראת קיץ 2014.

למרות זאת, בסוף העונה החלו שיחות בין ברצלונה לולנסיה על העברתו של מאתייה. במהלך המו”מ פירסם מאתייה מכתב פומבי בו הוא מבקש מהנהלת ולנסיה לשחרר אותו לברצלונה. בסופו של דבר הוא עבר תמורת סכום רב, 20 מיליון יורו.

אצלנו

בתחילת העונה נראה כרכש מתאים עם תצוגות הגנתיות טובות, אך עם הזמן התברר שהוא די חלש בלהחזיק מעמד מספר משחקים רצופים של 90 דקות. לצד זה, הוא כבש שני שערים שהלכה למעשה העניקו את הליגה לבארסה – שער היתרון בקלאסיקו בקאמפ נואו, בו בארסה ניצחה 2-1, והשער היחיד בניצחון בבלאידוס של סלטה ויגו. בעונה החולפת הוא המשיך לשחק ברוטציה לצד פיקה ומסצ’ראנו, אך ביצע מספר טעויות הגנתיות במשחקים כמו נגד סביליה, דפורטיבו וויאריאל שעלו לקבוצה בנקודות יקרות.

בנבחרת צרפת

מאתייה שיחק בכל הנבחרות הצעירות של צרפת החל מגיל 15. למרות שהוא היה חלק מהנבחרת עד גיל 21 שהעפילה ליורו הצעירות ב-2006, הוא לא זכה לקבל זימון לטורניר עצמו.

את הופעת הבכורה שלו בנבחרת הבוגרת ערך במשחק ידידות נגד ארה”ב ב-11 בנובמבר 2011. קיבל מקום בסגל צרפת ליורו 2016 אבל אותה פציעה טורדנית שגרמה לו להחמיץ חלקים מסיום עונת 15/16, אילצה אותו להיעדר גם מאליפות אירופה.

סה״כ תארים: 7

אליפות (2): 2014/2015, 2015/2016.
גביע המלך (2): 2014/2015, 2015/2016.
ליגת האלופות (1): 2014/2015.
הסופר קאפ האירופי (1): 2015.
אליפות העולם לקבוצות (1): 2015.