כשמנסים לנתח את הקונטקסט של המשחק הזה, חשוב להבין כילמרות שזה נראה כמו בארסה קלאסית, יש המון שינוים קטנים וזאתעדיין קבוצה בתהליכי למידה אצל לואיס אנריקה. לוצ׳ו אמר בסוףהמשחק שניצחנו כמו גברים, כי ניסינו וניסינו לאורך כל ה-90 דקות,וניצחונות כאלה מבגרים המון את הקבוצה. הרבה יותר מאשר 0-3ביתי על פחוני אלצ׳ה. מאמין בלב תמים שעם ניימאר וסווארס היינו גםכובשים מוקדם יותר.
אינבדואלית, אני חושב שלבראבו היו רגעי פינטו כשהכדורי רוחב שרקוליד השער שלו (ופה טר שטגן טוב ממנו משמעותית). לפיקה לטעמיהיה משחק מצוין. אווירית הוא ניצח בהכל, ועל הדשא הוא לקח הכי הרבה כדורים ביחד עם בוסקטס (13).למאתייה היה לדעתי משחק נורא, ואני לא מתפתה מתיקול יפה, או חסימה נאה. הוא עשה 3 טעויותקריטיות שבנס לא הובילו לגול, טעויות שאם אלבס או פיקה היו עושים, חלק מהאוהדים היו מבקשיםמיידית את ראשם ופוצחים בהפגנות נוסח ״הצל״.
וזה מביא אותי לדני אלבס. דפנסיבית, הוא היה כמו אלבה. מצוין, ללא חור אחד. התקפית? הוא היה כמואלבה – פח. כל ההרמות (חוץ מאחת לניימאר) הלכו לזבל. האם אלבס היה זוועה ואלבה הצטיין? לא. ופהשבאים לנתח את המשחק שלו, צריך לשים את הביקורת הנטועה של הבטן בצד.
אני חושב שבוסקטס היה טוב מאוד, וגם ראקיטיץ השלים אותו בצורה מעולה. ראפיניה היה פרווה, והייתישמח לראות אותו בצד ימין, עם אופציה להכנס לאמצע עם רגל שמאל הדומיננטית, ולא לחפש לחדור עםרגל ימין החלשה.
פדרו היה נוראי, ממש נוראי – וזאת האכזבה היחידה שלי מלוצ׳ו אמש – הקרדיט המוגזם שהוא מקבל.קיבלנו ממוניר את התנודות שעוד נקבל ממנו בעתיד – לגיטימי מילד בן 19. ויאריאל לחצו עליו מעולה, וגםנכנסו בו פיזית.
מסי עם מחצית ראשונה טובה, דעיכה קלה בתחילת המחצית השנייה עד להתעוררות הכל כך מבוקשת כדישיציל אותנו שוב. קלאסי.
הטוב: 3 נקודות. רעל מדריד קיבלה 4.
הרע: פדרו, פדרו, פדרו.
המכוער: אוהדי ויאריאל לא למדו מתקרית הבננה, והמשיכו בנהמות הגזעניות כלפי אלבס, ראפיניה וניימאר.
ההרכב:
בראבו (6).
אלבס (6), פיקה (8), מאתייה (4), אלבה (6).
ראקיטיץ (7), בוסקטס (7), ראפיניה (5).
מסי (8), מוניר (5), פדרו (3).
