ירין דוד אלגריסי נסע בסוכות לראות את המשחק נגד מנצ’סטר סיטי של פפ, במטרה לחזור ארצה עם ניצחון, והתוצאה? אתם כבר יודעים… יומן המסע של חברנו לעיר הקודש.
שורה תחתונה: טירוף שלא ניתן להסביר במילים
זה התחיל שבוע לפני המשחק, הלחץ התחיל לעלות הדופק התחיל לפעום יותר חזק, סוף סוף חופש ועוד לנסוע לאהובתי, זאת שגורמת לי לא לפזול למקומות אחרים בגלל שהיא הכי יפה, הכי חכמה, הכי אלגנטית ואינטליגנטית שיש. ביום ראשון הגעתי, ערב חג סוכות בישראל והיה נדמה שיותר מתמיד בכל מקום שתסתובב בברצלונה העם רוצה עצמאות… בשונה מפעמים קודמות שהייתי, בפעם הזו הרחובות מתמלאים ביותר דגלים, העם רעב יותר לחופש, ולא מעניין אותם שום דבר, הרי ביום רביעי כל עיני אירופה יהיו נשואות למקדש הפרטי שלהם, בו הם יבצעו את מחאתם ויניפו את דגלי קטאלוניה בגאון.
את הנסיעה הזו הקדשתי פחות לטיולים (מה לעשות פעם שלישית בברצלונה) ויותר לקניות, נופש שבא אחרי המון זמן ועוד דבר אחד פעוט, החלטתי שסוף סוף אני מתחיל את המסע בדרך לסוסיו, חלום שרציתי להגשים מאז היותי ילד קטן שאוהד את הקבוצה ולמד את ההיסטוריה שלה ועדיין לומד. כי אני פשוט מכור אליה וכל פריט שיישא את הסמל שלה אני הראשון לקנות. אז אחרי שביום ראשון עסקתי כולי בהתארגנות לחג שאעביר בחו״ל (בכל זאת אני יהודי שומר מסורת). ביום שני עליתי לרגל לבית המקדש הפרטי שלי לעשות את הקניות בבוטיגה ולעשות סוף סוף את הצעד הנכסף – להיות סוסיו. אגב, מאוד מומלץ לבקר באצטדיון ולעשות את הקניות בחנות לא ביום של משחק מכיוון שכמויות האנשים שנמצאות שם ביום המשחק הן בלתי מוסברות.
אני יורד בתחנת המטרו פלאו רייאל כאשר האצטדיון מבצבץ מבין הרחוב וכמו בכל פעם תוקפת אותי צמרמורת ששמורה רק למקום הזה, בכל זאת האהבה הגדולה שלי נמצאת שם. אני צועד לכיוון המשרדים בהתרגשות שיא. הכל כבר מוכן בשלוף. מחכה בתור, מגיע לעמדה הפנויה, בא התבשרתי שלא מספיק רק עותק דרכון וכסף מזומן אלא גם כרטיס אשראי בינלאומי. בלי להתבלבל שאלתי עד מתי אפשר לחזור, חזרתי למלון להביא כרטיס אשראי ועשיתי שוב את אותה הדרך לאצטדיון. שילמתי 137 יורו בשמחה עצומה ובהתרגשות. מנפיקים לי את הכרטיס, שמח וטוב לב, אני יוצא מהמשרדים לרחבת האצטדיון – כבר 8 בערב. הכל ריק, הכל שקט, האצטדיון מואר חלקית ורק השקט שלפני סערת פפ וסיטי מקיף אותו.
את יום שלישי, יממה לפני המשחק, הקדשתי לטיול לאזור היחיד שעוד נשאר לי לראות – ז׳ירונה ופיגרס (פרטים על איך סגרתי את הטיול בהמשך). בז’ירונה ביקרתי בשורשים היהודיים של יהדות ספרד, בית הרמב״ן, קהילת חב״ד. בפיגרס ביקרתי במוזיאון דאלי המפורסם. שווה לעשות את המסלול הזה לחובבי המסורת, וגם לאלו שלא, שווה לבקר במוזיאון דאלי עם הדרכה, מוזיאון מדהים עם הרבה פרטים קטנים ואמנות סוריאליסטית יוצאת מהרגיל. אם יש מוזיאון ששווה לבקר בו באיזור חוץ מהקאמפ נואו זה מוזיאון דאלי.
מתעורר ליום רביעי – יום המשחק. הבטן מתחילה לכאוב, הראש לא מפסיק לעבוד ואיך לעזאזל מעבירים את הזמן עכשיו עד המשחק? אצלי זה רק קניות, לוקח אוטובוס קו H16 ישר לקניון דיאגונל מאר, 500€ לבזבז, השעון מורה 12:00: יש 5 שעות להעביר בהצלחה! דיאגונל מאר הוא אחלה קניון שקצת רחוק מהמרכז העיר, אך מיציתי אותו די מהר (מה לעשות כאלה אנחנו הגברים די פונקציונליים) כי חיפשתי דברים די ספציפיים. חזרתי לאזור המלון שממוקם ברובע אישמפלה, די קרוב לשדרות החנויות, ואת שארית הזמן העברתי שמה, כולל ארוחת צהריים במסעדת מכבי הכשרה (מאוד מומלצת במיוחד לשומרי כשרות!).
לאצטדיון הגעתי ב-19:00, אחרי החלפות שהייתי צריך לעשות בבוטיגה ובירה ששתיתי בחוץ עם חברים שפגשתי בעיר. נכנסתי לאצטדיון ב-19:30 עם דגל קטאלוניה ביד, מאובזר בכל האמונות הטפלות שיביאו ניצחון והתיק האישי הקטן. המיקום שלי היה בבוקה 37 (שקרובה ליציע האוהדים החדש – שהוא חוויה מרעננת בפני עצמה). התיישבתי והתחלתי לחכות לעליית השחקנים. לידי יושבים סוסיוס זקנים, גבר ואישה מאובזרים בכל פרט שיעזור להם במחאת העצמאות המדוברת ויאללה בלאגן! או visca Cataluña carajo איך שתרצו. טר שטגן ובראבו (שמתקבל בקריאות מעורבות אך בעיקר עידוד) עלו ראשונים לחימום, אחריהם עלו השחקנים.
המנון הקבוצה מתנגן – איתו מתנוססים דגלי קטאלוניה, ואיתו המשפטים הקבועים שמרוב הרעש המילה היחידה שמצליחים להבין היא independencia. המנון ליגת האלופות מתנגן אך מרוב השריקות לא מצליחים לשמוע אותו, השחקנים כבר על כר הדשא ואת יושבי היציע לא מעניינים לא פפ, לא בראבו ובטח לא סיטי.
עכשיו זה זמן ההופעה שלהם לפני שמלך הענף נותן להם הצגה פרטית משלו. תחילת המשחק הייתה מורטת עצבים, בהתחלה מלחמות של שליטה במרכז השדה, פציעה של אלבה – שרק מוסיפה עוד יותר למד הלחץ וההתרגשות, אגרסיביות של סיטי שלא הפסיקה ופגעה גם בפיקה מה שגרר אחר כך לחילוף ואז הגיע מסי… וגם חלקת הדשא שדאגה לפרננדיניו ואנחנו ב-1-0. לראות יתרון ועוד מול סיטי, מול פפ!!! גרון כבר לא נשאר לי, אולי מיתר קול אחד או שניים כשירים להמשך המשחק. הפציעה של פיקה הגיעה (התחילה עוד לפני כן עם כניסות של שחקנים אחרים) והוא מבחינתו כל עוד הוא עומד הוא במשחק (מדהים אותי איך הבחור התבגר והפנים שעכשיו הוא בעל הבית בהגנה) הוא לא יתן למאמן שלו לעשות חילוף בכזאת קלות. התפללתי שלוצ׳ו לא יכניס את המעשן וימצא איזשהו פתרון אחר להמשיך את המשחק אך פתרונות אחרים לא היו בנמצא, זה מה שיש ועם זה ננצח.
ההרחקה של בראבו הגיעה ואיתה גם המבט של מסי שזכיתי הפעם לראות די מקרוב והוא מבשר אני מריח דם! וכשהוא מריח דם הוא הכריש הכי אכזרי בים! לא פלא שפפ לא הפסיק לגרד את הראש מאז… כשהמעשן הורחק, אני מאמין שאת כל הקללות שכוונו אליו הוא שמע טוב מאוד מהיציע. אחרי שלושער אדיר של דיוס, הוא מפרגן לניימאר את הפנדל ובתוך תוכי אני יודע שהוא הולך להחטיא אותו, ורק בגלל איך שהוא נוהג לבעוט את הפנדלים שלו. תהיה כוכב גדול ככל שתהיה, מול שוער שהתאמנת איתו כל כך הרבה פעמים אתה לא בועט ככה נקודה. במהלך של הגול, שהוא בעצמו התחיל, ראית על הפנים שלו שהוא שם את זה בפנים היום ולא יעזור בית דין. כשאתה רוצה אתה יודע לעשות את זה הכי מושלם שיש (טוב לא מושלם כמו מסי…).
שריקת הסיום הגיעה ומרוב אושר ואדרנלין לא רציתי לעזוב את האצטדיון. אין ספק שזו החוויה הכי עצומה שחוויתי ב-26 (שהוא מספר חזק בפני עצמו!) שנות קיומי . גם פה לא הצלחתי למצוא כל כך מילים שיתארו את החוויה העצומה שמסי והחברים דאגו לספק לי.
מקצועית, איש המשחק שלי איך לא הוא מסי ולא רק בגלל השלושער אלא זה כל רפרטואר המסירות וראיית המשחק הנדירה שלו, עזרה מדהימה בקישור לפירוק הלחץ המסיבי של סיטי בהתחלה עם הכניסה לאמצע לסירוגין. לולא הצגה נדירה של מסי, אומטיטי בקלות אצלי איש המשחק עם משחק הגנה מצוין במיוחד אחרי יציאת פיקה והרחקת המעשן. כן, ללוקה דין מגיעה מילה טובה ופרגון אחרי החילוף עם אלבה. בסך הכול היה לו משחק שקט וטוב שלא התעלה לרמות גבוהות במיוחד אבל גם זה יגיע עם הזמן.
בלט בחסרונו – רוברטודו! עם כל הכבוד שיש לי למסצ׳ה ויש הרבה, מגן ימני הוא לא. גם רוברטו לא אבל נראה כי הוא מצליח למלא את חוסר המגן הימני הרבה יותר טוב. הכי עצבן אותי – האגרסיביות היתרה שיותר מזכירה קבוצות של צ׳ולו. מילה על סיטי – היא עשתה את שלה עם משחק לחץ מעולה טקטית והזדמנויות שאם היו נכנסות אי אפשר לדעת איך המשחק היה נגמר, עד השער הראשון וההרחקה של בראבו, שהרסו לפפ את כל התוכניות וטרפו את הקלפים. ציפיתי מהם לעשות קצת יותר אחרי ההרחקה של המעשן אבל נו מילא…
