שלושה חודשים אחורה, מיני–אסטדי. בארסה ב‘ מול מורסיה, דקה 12,גרימאלדו שולח מסירת אומן ומוניר כובש בהעתק כמעט מדוייק לגולההוא של מסי מול אלבסטה. הייתי באצטדיון רק בגלל הבאסהמהאליפות שלקחה אתלטיקו – אותה קבוצה שוויתרה על הילד –בקאמפ–נואו הסמוך שעה וחצי לפני כן. חודש נוסף אחורה, הוא עודכבש צמד על הראש של בנפיקה, כולל גולאסו מטורף מחצי מגרש,והוביל את קבוצת הנוער לזכייה בליגת האלופות. ועכשיו, ארבעהחודשים בלבד אחרי זה (!), מוניר כבר בליגה של הגדולים, עולהלהופעת הבכורה שלו עוד לפני גיל 19 וכובש. זה לא פחות ממדהים.
ראיתי כבר שחקן או שניים שמקבלים צ‘אנס בקבוצה הבוגרת ומנסים יותר מדי או פחות מדי וזה פשוט לאהולך להם, אבל פה יש סיפור שונה, ולא בגלל הגול. אני לא חורץ גורלות על משחק אחד כי ראיתי אתמוניר בכמה וכמה מקרים, אבל כדאי לשים את האצבע על מה שבאמת יוצא דופן פה. זו לא הטכניקה,השליטה בכדור או המסירה – אספקטים שהוא מוכשר בהם בלי ספק – אלא בעיקר קור הרוח והיכולתלהביא את כל מה שהוא עשה בנוער לליגה של הגדולים. זה לא רק המשקוף והשער שהוא כבש, זוההשתתפות במשחק, העזרה לקישור, הכניסה לאמצע. זו הדרך ולא רק התוצאה הסופית.
לסיוטאט אספורטיבה, שם נערכים רוב משחקי הבית של קבוצת הנוער, מגיעה כמות באמת קטנה שלצופים – בעיקר בני משפחה וחברים של השחקנים. במיני–אסטדי, על אף הניסיון של המועדון למשוך קהלגם לצ‘מפיונס U19 וגם למשחקי בארסה ב‘, אין בדרך כלל יותר מכמה אלפים בודדים. והנה הוא כבש מוליותר מ-68,000 צופים כשהקבוצה שלו ב-10 שחקנים. זה ממש לא מובן מאליו, בטח עבור שחקן צעיר. וזואחת הסיבות שאני אוהב לעקוב אחרי הקאנטרה, בשביל הרגעים האלה שהשחקנים שאתה רואה אותםבמשך כמה שנים, פתאום מקבלים את הצ‘אנס – איפה שזה באמת חשוב, בקבוצה הראשונה. בשבילהרגעים האלה שילד שאתמול היה אוהד של מסי, היום משתף איתו פעולה ומגשים חלום.
יש שמועות לא מבוססות שהיו עוד כמה שחקנים על המגרש אז ניגע גם בהם, אבל קודם כל – לוצ‘ו.ממשיך את מה שכתבתי בהודעה לפני המשחק – פשוט גאון. לא רק הצ‘אנס שהוא נתן למוניר בהרכב, אלאגם ההחלטה ללכת איתו עד הסוף גם אחרי ההרחקה. הרי זה היה הכי קל בעולם להשאיר את ראפיניהבמגרש. היה בזה גם היגיון מסויים כי גם הוא עושה לחץ טוב על היריב וזה אספקט חשוב מאוד כשאתהבחיסרון מספרי. אבל לא, מוניר נשאר על המגרש בגלל העבודה הקשה שלו ובסוף גם כבש. לא סתם נמרחללוצ‘ו חיוך אחרי הגול.
כבר כתבתי שראקיטיץ‘ הוא אחת הרכישות הטובות שעשינו וזה מתחזק ממשחק למשחק. אלה גםהנתונים הפיזיים שלו, היכולות שלו ובעיקר הטיימינג בקריירה שלו שפשוט מושלם עבור בארסה הזו בשלבשהיא נמצאת. הבישול היה נהדר (למרות שפגע בשחקן של אלצ‘ה), אבל התרשמתי במיוחד מהתנועה שלראקיטיץ‘. כדאי לשים לב לעבודה שהוא עושה. הוא ממש פתח ימינה (במיוחד במחצית השנייה – שיחקכקשר ימני כמעט לחלוטין) כדי לסגור את האגף כשדני אלבס עלה למעלה, אינייסטה עשה כמעט את אותודבר בצד שמאל ואיפשר לג‘ורדי אלבה לשרוף את הקו. כל זה השתלב עם סגירה של בוסקטס קצת לכיווןהבלמים, סוג של 3-5-2 / 3-4-3. עוד דוגמא למה מדברים כ“כ הרבה על קואדראדו.
חוץ מראקיטיץ‘ שהיה לו אחלה משחק, מגיעות מחמאות גם לג‘ורדי אלבה עם כמה סגירות טובות ותמיכהמצויינת בהתקפה כהרגלו, וגם למתייה שהמהירות שלו פתרה לנו הרבה בעיות עוד לפני שהן נוצרו.
הטוב: תחושות טובות לפתיחת הליגה.
הרע: זה גם היה ככה בדיוק בשנה שעברה.
המכוער: הנה באים הטרמפיסטים.
