24 שעות אחרי, אני עדיין מחפש את המילים.
בעצם לא, אני סתם מתעצל לכתוב, ומריץ עוד פעם את ז׳ואן מאריהפאו ב RAC1 עם התקציר בקטלאן, ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם.
חוסה דה אגילר, זה השם. מי זה אתם שואלים? זה המנדריל מחמד שכתב לדון סנטיאגו ברנבאו אתההמנון של רעל מדריד. זה ההמנון שמנגנים בהתחלה ובסוף המשחק בבית שלהם. זה ההמנון שנוגןאתמול לצד האגרופים הקמוצים של צ׳אבי, אינייסטה, אלבס ומסי שרצו אל היציע הדרום מזרחי באיצטדיון,אל כמה מאות אוהדי בארסה שהיו בשמיים. הרגע הזה התרחש כמה פעמים בשנים האחרונות לשמחתנו,אבל הוא מרגש כל פעם מחדש, במיוחד שהם מחפשים לקבור אותנו ואחר כך בוכים לכל אוזן על כישלוןהמשימה וסיבותיה.
הקלאסיקו הזה, כמו שאמרתי לפני, יוכרע בפרטים הקטנים, וכך היה. רעל מדריד יכלה לסגור סיפורברגעים מסוימים, וגם אנחנו יכולנו לסגור סיפור ברגעים מסוימים. זה היה מערבון פרוע בלי הגנות, ועםקצב התקפות פסיכי. פס חכם אחד שובר הגנה ומעלה אותך ליתרון, וזינוק מוקדם מדי מאפס אותך ומחזיראותך לבור – הדברים הקטנים.
מה זה אומר עלינו? עד הסוף המר או המתוק, נמשיך להתבסס על טקטיקת מכבי–נתניה–אימפריה,ונשתדל לכבוש יותר מאשר מה שנספוג, זה עד שהדלק יגמר ובקיץ יגיע בלם ראוי. זו ממש לא הדרךהאופטימלית, אבל זה איכשהו מחזיק אותנו בעיניינים, מסיבה לא ברורה.
בעצם יש סיבה ברורה – המכשף אינייסטה, וליאונל אנדרס אלוהים מסי. קיבלנו מהם הופעת טריפל אייקלאסית. אינייסטה פשוט התעלל בקרבחאל (ארבלוע לפחות היה מנסה לפוצץ לו את הברך), ומסי היהמסי. השער הראשון שלו הגיע בדקה כל כך קריטית, והוא באמת בוצע ברמה של מים מהסלע. ויהי אור,וכדור ברשת של דייגו לופס.
מצטרף למחמאות על משחק טקטי טוב מאוד של ססק (רץ בממוצע יותר מכולם פר דקות), בוסקטס(כמובן), ועבודה הגנתית טובה מאוד של אלבה ופיקה. ניימאר מנטלית עוד לא איתנו, אבל סבלנות.
נכון, עוד לא עשינו כלום, ויש עוד פאקינג גמר גביע נגדם – אבל אחרי מפחי הנפש האחרונים, אין כמוקלאסיקו לתקן את הזקפה הלאומית של הברסלוניסמו, וכשזה על חשבונם של הבכיינים הבלתי נלאים,שבוכים גם שהם לא צודקים – אדרבא ואדרבא.
משפט אחרון על מסי: זה כבר מזמן לא רק הגולים והבישולים, זאת גם היכולת לספק רגעים שנצרביםבהיסטוריה של המועדון לנצח. זאת יכלה גם להיות סתם חגיגת שער עם ידיים פרוסות לצדדים ואחר כךידיים למעלה לסבתא סיליה, אבל מסי מספק דברים שנשמרים לנצח. גם בשער הראשון עם האגרוףהקמוץ לאולטרסור, ובמיוחד בשער השלישי. נשיקה לסמל, יד למעלה לקהל שלו, להדפיס ולמסגר. אני כברעשיתי את זה היום, בגלל זה גם התעצלתי לכתוב.
ויסקה בארסה!
הטוב: ניצחון בקלאסיקו!
הרע: עם הגנה של הפועל איכסל.
המכוער: בוני ושאר להקת המנדרילים! תאכלו תחת!
