ליאונל מסי

איך מתחילים לכתוב ביוגרפיה של מי שעתיד להיות גדול השחקנים בכל הזמנים? נתחיל בציטוט.

“אני מאמין שליאו מגיע מכוכב אחר, כוכב מיוחד. כוכב בו נוצרים אנשים יוצאי דופן, כנרים, אריכטקטים ורופאים. האנשים הנבחרים״

הציטוט של ז’וספ מאריה מינגלה, מהאנשים הבודדים שדחפו בכל כוכם את ליאו מסי להנהלה של ברצלונה, גם בשעת משבר, עליה נרחיב מאוחר יותר.

סיפור הצמיחה של הילד שגדל ברחוב מדינת ישראל 525 ברוסאריו ב-24 ביוני 1987 מוכר פחות או יותר לכולם. מהבוקר החורפי בבית החולים גריבאלדי, דרך הגיחה מאמא סיליה במשקל 3 קילוגרמים ועד לפעם הראשונה בגיל 3, בה העדיף לשחק בכדורגל במקום גולות, והדהים את כולם.

סבתא סיליה ז”ל, לה הוא מקדיש כל שער היום, הייתה הראשונה שלקחה אותו לאימון בגראנדולי (שעה הליכה מהבית), והראשונה שדחפה את הנכד שלה לשחק במקום אחד הילדים שלא הגיע. משם הילד התגלגל למחלקת הנוער של ניואלס, שלא יכלה להרשות לעצמה טיפול של 1,000 דולר בחודש עבור בעיית הגדילה של הילד.

גם סיפור הורמון הגדילה נטחן לא מעט. מעבר לעול הכלכלי שנפל על פאפא חורחה, ראש מחלקה בתאגיד ייצור הפלדה אסינדר ואמא סיליה, מנקה במשרה חלקית ועובדת במפעל מגנטים, על מסי עצמו נגזרו 4 שנים של הזרקות יום יומיות של הורמון הגדילה: “אני תמיד אזכור את הלילות הללו במיטה. להזריק לעצמי בכל רגל. זה לא היה כיף, אבל היה בי רצון עצום להיות כדורגלן, ולא יכולתי לאכזב את הוריי”.

מינגלה, האיש שהביא לברצלונה את מארדונה וסטויצ’קוב (בין היתר), מספר על ההבאה של מסי: “המקרה של מסי היה יותר קשה מזה של מארדונה. ראיתי אותו בפעם הראשונה כשהוא היה בן 12. הוא לא היה גדול, פיזית. היו ספקות האם הוא מסוגל להיות שחקן באירופה. כשראיתי אותו באמת, נגלה בפני אור. הוא היה מאוד דומה למארדונה. רגל שמאל, מספר 10, אותה מנטליות. היו לו אפשריות, אבל היו גם סיכונים”.

“אנשים בהנהלה לא היו נלהבים מדי. הם אמרו שיקח 10-12 שנים עד שיראו פירות להשקעה שלהם. הייתי כל כך נחוש ששילמתי על הכרטיס טיסה של האבא והבן ושיכנתי אותם בפלאזה, על פלאסה אפסניה. באימונים כולם ראו מה יש לו, אבל היו שבועות של דיונים בגלל שחלק מהדירקטורים בהנהלה חשבו שהוא קטן מדי. חלק אהבו אותו, אבל אף אחד לא יכל לקבל החלטה”.

“התקשרתי לצ’ארלי רשאק, מי שהיה חברי במשך שנים, והיה יועץ בהנהלה לנשיא גספארט. צ’ארלי הכין משחק אימון מחוץ למיני אסטאדי, על מגרש שטוח וסינתטי. הילד שיחק מול ילדים גדולים ממנו ב 3 ו-4 שנים ועדיין זרח מעל כולם. רק עיוור יכל לפספס את זה”.

צ’ארלי גם ראה את מה שאחרים פחדו להתחייב עליו. אבל הדברים התארכו כל כך שהסבלנות של חורחה עמדה לפקוע. סביר להניח שאם הם היו חוזרים באותו כריסמס לארגנטינה, לא היינו שומעים על ליאו מסי בברצלונה. אז הלכנו למועדון הטניס פומפיה בהר היהודים, איפה שהייתי נשיא, וצ’ארלי שלף את המפית הידועה ורשם: “ב-14 בדצמבר 2000 ובנוכחות מיסטר מינגלה, הוראסיו גגיולי (נציג המשפחה), אני, צ’ארלי רשאק, מזכיר טכני בפוטבול קלוב ברסלונה, מנצל את הסמכות שלי, למרות שיש אנשים שדעתם חלוקה, להתחייב להחתים את ליאו מסי כל עוד כולם עומדים בהתחייבויות שלהם”. האבא קיבל עבודה בשכר במחלקת הנוער של המועדון (בערך 42,000 יורו בשנה), הילד יחכה עד מרץ 2001 לחוזה נוער.

דמות מפתח נוספת שמנעה משבר הייתה ז’ואן לאקואבה, דירקטור בהנהלה שמאס בבירוקרטיה של המועדון כלפי הורמון הגדילה ומימן את הטיפולים מכספו האישי.

“המפית שצ’ארלי החתים את הילד ואביו כמובן לא הייתה חוקית מבחינה משפטית וחורחה הגיע אליי באותו אחר צהריים. לא יכולתי לנפק לו מסמך של המועדון כי צריך אישור של כל החונטה, אבל העברתי את כל תוכן המפית לדף רשמי של המועדון ומשם הלכתי לישיבת דירקטוריון. שם חלק תמכו, אבל חלק טענו שילד בן 13 בגודל כזה מתאים יותר לכדורגל אולמות. חלק אפילו צחקו ואמרו שהוא מתאים לכדורגל שולחן”.

“ההצעה שהונחה על השולחן אמרה שאנחנו הולכים לשלם לילד הזה יותר מאשר שילמנו אי פעם לילד בשלב הזה של הקריירה, אבל בסופו של דבר ההחלטה התקבלה והוא הוחתם”.

“ז’וספ בורל מהצוות הרפואי של המועדון סיפר לי על הטיפול ההורמונלי והמליץ שנתחיל באותו יום. שילמתי 152,000 פזטות מכספי שלי. כיוון שהשחקן טרם היה שחקן ברצלונה רשמית, לא יכלתי להשתמש בכספים של המועדון. כשהילד שיחק בפעם הראשונה עבור הבוגרים מול אספניול, הרגשתי שקיבלתי את התמורה שלי בחזרה”.

הפעולות שעשו רשאק, לקואבה ומינגלה שיכנעו את חורחה מסי שברצלונה היא המועדון הראוי עבור בנו. שלושת אלה, בנוסף לעוד שניים נוספים, הם היחידים שיכולים להשען על הכיסא בקאמפ נואו ולהתרווח בשעה שליאו מסי משכתב את דפי היסטוריית הכדורגל.

“הוא בהחלט ביישן. כשהוא הגיע לפה בפעם הראשונה וביקרתי את המשפחה במלון, הוא היה מבוהל ורצה לחזור לארגנטינה. מה ששינה את ההתנהגות שלו היו החברים שלו במחלקת הנוער, שטיפחו את האגו שלו בצורה טובה מאוד. בסופו של דבר אם היית אומר לו בצחוק שנחזיר אותו לארגנטינה, הוא סירב גם לעלות למטרו. מחשש שזה יקח אותו לשדה התעופה. זה לא יפתיע אותי אם יעשו עליו סרט. יש פה סיפור אנושי מרתק”.

“לא ידעתי שהוא יהיה השחקן הכי טוב בעולם. חשבתי שאנחנו מטפחים שחקן לקבוצה הראשונה. בין גיל 12 ל-18 מתרחשים הרבה דברים. אתה מקבל עילוים שהופכים להיות בני נוער חסרי סובלנות שמפוצצים משחקים בגלל שהחליפו אותם”.

“השלטון של גספארט היה זרוע בכישלונות, אבל כלל גם סיפור הצלחה אחד וקטן, שישנה את ההיסטוריה של המועדון”.

מסי התלגל לקבוצת הנוער שכללה את ססק פברגאס, ג’רארד פיקה, ויקטור ואסקס, ויקטור סאנצ’ס ומארק ואליינטה. קבוצה שלא הפסידה והניצחון היה עניין של חדשות לבקרים. זה לא היה קל מבחינה חברתית. פיקה נזכר שצחק עליו שראה אותו בחדר ההלבשה: “הוא היה נראה כמו אחי הקטן” ופברגאס עצמו היה בטוח שמסי “אילם”. אבל ברגע שהוא נגע בכדור כולם הפכו למשרתים שלו. כולם חוץ מויקטור ואסקס, שלפי פיקה, הוא ומסי התחרו בין שניהם מי יכבוש יותר, ומרבית הזמן הכדור התחלק ביניהם. אבל בעוד שואסקס נכנע לבעיטות ופיצוצים, מסי סירב. “משהו עמוק באישיות שלי מאפשר לקבל את כל המכות האלה ולהמשיך לקום והמשיך לנסות לשחק. בתחילת המשחק, כשאתה לא מחומם, זה כואב יותר. אבל בהמשך זה כבר לא מזיז לי”.

חלק מההצלחה בטיפול בגדילה של מסי נעוץ בד”ר בורול. הורמון הגדילה פגע בהתחזקות שלו ובסיבולת. לכן הורדנו את המינון של ההורמון והחלפנו את זה בתוספי תזונה ובדיאטה אחרת. לשמחתי זה עזר. לקח לזה זמן להשפיע, אבל זה עזר”.

מינגלה נזכר באובססיה של ליאו לכדורגל: “בזמן שהוא הגיע, הזמנתי אותו ואת אביו לארוחה בגינה שלי עם ריקלמה ותיאגו מוטה. הוא הסתכל עליהם כאילו הם אלים. הוא משוגע על כדורגל. הוא רק חושב על לקחת את הכדור ולשחק. מרכז החיים שלו. הוא לא האדם בשביל מועדונים וחיי חברה. הכל מרוכז בכדורגל ואיך לשחק טוב יותר”.

הבכורה הלא רשמית של ה”פולגה” (או פולגיטה – פרעוש קטן) כפי שקראו לו האחים רודריגו ומתיאס, הגיעה בנובמבר 2003. פרה גרטאקוס, מאמן בארסה ב’ מספר: “כל שבוע עשינו ישיבת צוות וכל שבוע נידנדתי לפרנק (רייקארד) על הילד הזה שצריך להתאמן עם רונאלדיניו ודקו, ולא עם בארסה ב’. בסופו של דבר הוא בחר בו בסגל שיחנוך את האיצטדיון של פורטו. מסי היה בן 17 שנים, 4 חודשים ו-23 ימים. הוא בא אחרי שלושער בקבוצת המילואים ונכנס רבע שעה לסיום בהם ייצר 3 מצבים לשער. יממה למחרת פרנק התקשר אליי ואמר שאני צודק והילד הזה הולך להתאמן עם הקבוצה הראשונה במהלך השבוע ושאני אקבל אותו בסופי השבוע”.

במהלך 16 חודשים ליאו מסי עבר 5 קטגוריות עד ההגעה שלו לקבוצה הראשונה. אופיו הביישן היה יכול להפריע לו בקליטה בחדר ההלבשה, אבל הברזילאים, דקו, סילביניו, בלאטי ובמיוחד רונאלדיניו בירכו אותו והגנו עליו. מסי נזכר: “רוני היה סופר חשוב עבורי. הייתי מאוד צעיר שהגעתי לחדר ההלבשה אבל הוא הראשון שצעד קדימה והדריך אותי. הוא הוביל קו אחד וכולם בלי יוצא מן הכלל, יישרו קו איתו. יכולתי לפגוש סוג אחר של שחקנים, אני מרגיש מאוד בר מזל”.

“הם הושיבו אותי איתם בשולחן הברזילאי בארוחות ונשבעו שאני הארגנטיאני היחיד שהם יכניסו לשם. יותר מלנסות לחקות את רונאלדיניו בצורת המשחק, אני לוקח ממנו את האושר בלשחק. לשחק כדורגל תמיד אומר כיף וזה מה שמניע אותי לעשות את מה שאני עושה”.

רונאלדיניו מספר: “הבכורה שלי הייתה בערך באותו גיל שלו ואני יודע כמה זה קשה לעשות את הדרך שלך למעלה בין חדר של שחקנים בוגרים ולהיות הילד המוכשר שכולם מסתכלים עליו. כדי לקחת את הלחץ ממנו, התייחסתי אליו כמו אחי הקטן, התבדחנו ביחד וניסיתי לגרום לו להרגיש הכי טבעי שיש”.

את שער הבכורה של מסי כולנו זוכרים. אבל האמת שבלעדי הפציעה של מקסי לופז יממה לפני, הוא לא היה נכנס לסגל. הנה מה שיש לגאון הקטן לספר על השער: “ההקפצה הראשונה שלי נפסלה בטענה לא מוצדקת לנבדל. השוער של אלבסטה, ראול ואלבואנה ליטף אותי בראש ואמר ‘בשנה הבאה’. עברו שתי דקות, ג’יו חטף את הכדור ומסר לדקו שמסר אליי, השתלטתי על הכדור וראיתי את רוני מאחורה. מסרתי לו וידעתי שאני אקבל את הכדור בדיוק לפוזיציה להקפיץ וכך עשיתי. זה היה מוזר. שמעתי 80 אלף איש קוראים בשמי אבל הכל היה חשוך. אני לא יודע אם התעלפתי או שזה פשוט פרץ ההתרגשות עבור שער ראשון שלי בקאמפ נואו, אבל לא ראיתי כלום”.

מאז עברו כמה שנים טובות, ושמו של ליאו מסי, עוד הרבה לפני סיום הקריירה – כבר חקוק עמוק בהיסטוריה של ברצלונה, גם מבחינת תארים קבוצתיים, גם מבחינת תארים ושיאים אישיים. כשיגיע לסיום המירוץ הספורטיבי שלו, נשלים גם את החלק השני בביוגרפיה שלו. כל מה שיש כרגע לעשות, זה לשבת בנוחות בכיסא ולהנות מזוג הרגליים הכי מוכשרות שדרכו אי פעם בקאמפ נואו.

סה״כ תארים: 30

אליפות (8):2004/2005, 2005/2006, 2008/2009, 2009/2010, 2010/2011 ,2012/2013, 2014/2015, 2015/2016.
גביע המלך (4): 2008/2009, 2011/2012, 2014/2015, 2015/2016, 2016/17.
הסופרקופה הספרדי (6): 2005, 2006, 2009, 2010, 2011, 2013, 2016.
ליגת האלופות (4): 2005/2006, 2008/2009, 2010/2011, 2014/2015.
הסופר קאפ האירופי (3): 2009, 2011, 2015.
אליפות העולם לקבוצות (3): 2009, 2011, 2015.

שיאים

מלך השערים של ברצלונה והליגה הספרדית בכל הזמנים.

מלך הבישולים של ברצלונה והליגה הספרדית בכל הזמנים.

מלך השערים והבישולים של ארגנטינה בכל הזמנים.

השחקן היחיד בהיסטוריה שכובש 40 שערים ברמת מועדונים במשך 8 שנים ברציפות.

מלך שערי הקלאסיקו בכל הזמנים (24).

הראשון שזוכה ב-5 כדורי זהב.

הכי הרבה הופעות ב-11 המצטיינים של השנה של פיפ״א: 11.

הכי הרבה שערים באליפות העולם למועדונים (5, בצוותא עם סווארס ודלגאדו).

השחקן היחיד שכבש בכל 6 המסגרות בהם הוא שיחק, פעמיים (2011, 2015).

הכי הרבה הופעות בשלישיה הראשונה של כדור הזהב: 10.

הכי הרבה שערים בשנה קלנדרית (91, ב 2012).

הכי הרבה שערים בעונה (73 – בעונת 2011/2012).

הכי הרבה שערים בשנה ברמת נבחרות (25 בעונת 2012).

שיא כל הזמנים בכיבושים ברצף בליגה: 21 מחזורים ברצף (33 שערים), נגד כל קבוצות הליגה.

הצעיר ביותר לזכות בכדור הזהב בגיל 24 וחצי.

השחקן היחיד בהיסטוריה שכובש 60 שערים ב-2 עונות רצופות (2011/12 ו 2012/13).

הגיע הכי מהר ל-300 שערי קריירה (ב 334 משחקים).

הצעיר ביותר שהגיע ל-100 הופעות באירופה.

הצעיר ביותר שהגיע ל 400 שערים בקריירה.

הכי הרבה שערי ליגה באירופה בעונה אחת (50 ב 35 משחקים בעונת 2011/12)

הכי הרבה מלכויות שערים בליגת האלופות (5 עונות).

הכי הרבה שלושערים בליגת האלופות (7).

הכי הרבה ערים בהם כבש באירופה (25).

השחקן שכובש מעל 2 שלושערים ב-8 עונות רצופות.

הכי הרבה תארים בספרד: 30 (ביחד עם אינייסטה).

השחקן היחיד שכובש ב-5 גמרי סופרקופה.

הכי הרבה שערי חוץ בעונה (24).

הכי הרבה שלושערים בעונה (8, בצוותא עם כריסטיאנו).

הכי הרבה שלושערים בעונה ללא פנדל (7).

הכי הרבה משחקי בית בעונת ליגה עם שער (16).

שיא כיבושים ברצף במשחקי חוץ – 13 משחקים, 20 שערים.

הכי הרבה שלושערים בקלאסיקו (2).