היום בערב יחגגו הקטלאנים את “סאן ז’ואן”, הלא הוא יום יוחנן המטביל, ולשם כך כל משפחה מתכנסת בערב זה למשתה גדול, הוורבנה (Verbena) ישתו את השמפניה הקטלאנית המפורסת, קאווה (Cava) ויקנחו במאפה מקומי מסורתי העונה לשם קוקס (Coques), וקצת ידברו על כדורגל. אך הפעם לא על ברצלונה, כי אם על הנבחרת הלאומית. כן, זו הספרדית, מה יש?
על פניו, קטלוניה הוא חבל ארץ בדלני השואף לעצמאות, אך למעשה זה לא כל כך נכון. הבחירות האחרונות לפרלמנט הקטלאני הראה זאת באופן ברור: הסוציאליסטים זכו ברוב, וזו הרי מפלגה לאומית כלל-ספרדית ואילו המפלגה הרפובליקנית ERC, הבדלנית, זו השואפת לעצמאות קיבלה רק 7 מושבים מתוך ה-17 שהיו לה. הבלון הזה התפוצץ להם מול הפנים. לפני שלוש שנים ראש המפלגה שלהם יזם פגישה חשאית עם אחד מהדגים השמנים של ETA בדרום צרפת. הפגישה כאמור הייתה חשאית, אך חלקים ממנה דלפו לעיתונות המקומית ועשו רעש גדול. אחד הדברים הקשים לעיכול היתה העובדה כי קרוד רובירה (Carod Rovira), ראש מפלגת השמאל הלאומי הקטלאני, הגיע להסכמה עם ראשי אט”א כי פעולות טרור מצידה יתבצעו אך ורק בטריטוריה ספרדית, להוציא את קטלוניה. כאמור, העניין הזה הצית רגשות אנטי קטלאניים מצד שאר תושבי חצי האי האיברי, והחלו להחרים מוצרים קטלאניים בצורה שיטתית. השמפניה הקטלאנית הפכה לנחלת העם הקטלני בלבד, עד כדי כך שהעדיפו במדריד לשתות שמפניה מהשכנים הלא אהובים במיוחד מצפון לפירנאים, צרפת. הבהלה אמנם התפוגגה, אך נפתח שיח ציבורי נוקב בקרב הקטלאנים, שכן קטלוניה היא ערב רב של אנשים שמוצאם מכלל חבלי הארץ של ספרד ואילו “קטלאנים טהורים”, אם אפשר להתבטא כך, הם המיעוט שבמיעוט וגם הם הבינו שכך אי אפשר להמשיך. בדרך כלל, הקטלאנים הם שוחרי שלום, והמקרה הזה עם אט”א היה מבחינתם גבול שאי אפשר לחצותו, הרי משא ומתן כאילו מדיני שלא במסגרת כלל לאומית עם ארגון טרור אינו משול בתכלית עם הכמיהה לנבחרת לאומית בכדורגל. בבחירות האחרונות לפני מספר חודשים, תושבי קטלוניה אמרו את דברם בצורה נחרצת. הם רוצים חירויות אוטונומיות אך במסגרת פדרטיבית. תוצאות הבחירות הללו הראו בצורה ברורה כי מבחינה פוליטית, קטלוניה היא חלק בלתי נפרד מספרד, עם כל הצער לאותם 10% שלא רואים זאת כך. וזה הרי חלק ממסע הבגרות של הקטלאנים, לאמור, ניתן להשיג דברים על דרך ההידברות והשיתוף.
אז, היום יחגגו הקטלאנים את “סאן ז’ואן”, מאורע שנחגג רק בחבל ארץ זה. בחג זה ידליקו מדורות, ממש כמו ל”ג בעומר שלנו. זו מסורת פגאנית המקדמת בשמחת קודש את בואו של הקיץ. בדרך כלל, שבועיים לפני המאורע זה, הקטלאנים עושים ניסוי כלים לארסנל החזיזים שלהם. זיקוקי דינור שצברו במשך חודשים רבים מוצאים פורקנם בפיצוצים מבוּקרים בכל מיני סמטאות אפלות באישון ליל או בשעות הקטנות של הבוקר. מדי פעם נשמע פיצוץ כזה או אחר. אין בעיה, הסתגלתי לרעש, אולם לעתים ענן לבן מיתמר ממש מתחת למרפסת שלי ולאחר מספר שניות ריח גופרית חמצמץ בא אל הנחיריים. היום לקראת ערב, הבוּמים הספורדיים מכאן ומשם יהפכו לרועשים ביותר ולא ניתן יהיה להפריד ביניהם. כולם יהפכו לענן לבן אחד גדול. לא מומלץ לתלות כביסה ביום הזה. וכל זה עד לשעות הקטנות של הלילה. זו המסורת ועם זה אי אפשר להתווכח. אפילו המשטרה לא מתווכחת, אך כמו כל שנה יש פצועים. מה לעשות, ככה זה כשמשחקים באש. כמו פורים ול”ג בעומר ביחד, עכשיו תכפילו ב-20!
מכל מקום, אתמול הייתה חזרה גנרלית בלתי צפויה בכל הקשור לאבק שריפה, והיה נדמה לי שהקטלאנים כילו את כל ארסנל הרקטות שהיו ברשותם. בשעה 23:30 שעון קטלוניה, התרומם ענן כזה שלא ראיתי מזמן מאז שירותי הצבאי. בום מחריש אזניים ואחרי עוד כמה כאלה. מכוניות צפרו, נחיל אנשים יצא מהבתים, מהפאבים השכונתיים החלו צועקים “אולה-אולה-אולה-אולה… לה לה לה לה…” במנגינה הספרדית שאי אפשר להפסיק. עבדכם הנאמן היה שם, ראה ורשם. אני רוצה להסביר משהו שאינו ניתן לערעור, ואחרי המשחק אתמול בין ספרד לאיטליה במסגרת אליפות אירופה, זאת עובדה שלא ניתנת להפרכה. ברצלונה עם ספרד. פשוט לא האמנתי שכאן בברצלונה אני ארגיש כל כך “ספרדי”. מסתבר שיש חיה כזאת. אתמול התלכדו השורות. מעין לאומיות מטורפת שאין להסבירה. הטוקבקיסטים בעיתון La Vanguardia, יצאו מגדרם: “לא מעניין אותי כלום” כתב טוקבקיסט בקטלאנית רהוטה “אתם יכולים לצחוק על הנבחרת ולרצות בנפילתה, אך אתם המיעוט שבמיעוט… היום כולנו ספרד! ויסקה אספנייה, ויסקה קטלוניה!!”. אני חושב שזה הסביר את פרץ הרגשות. ואכן, שחקנינו הקטלאנים לא הכזיבו. פויול היה טוב, צ’אבי חינני כמו תמיד, אינייסטה המחושב וססק פברגאס הענק שהעניק את הניצחון המתוק ביותר על פני קבוצה איטלקית טקטית, כבדה, בונקריסטית, זקנה שפנדלים היא מילה נרדפת בשבילה. הפעם הברצלונאים אמרו VA FAN CULO! שלא משתמע לשתי פנים. ברצלונה אדומה!
